מחגה – כלומר יליף טעמא מן חגה דהיינו ר"ח שנקרא חג כדאמרי' לעיל (תענית דף כט.) קרא עלי מועד:

הלכה כר"מ – דלפניו אסור ולאחריו מותר:

הלכה כרבן שמעון בן גמליאל – דאין איסור נוהג אלא באותה שבת:

תרוייהו לקולא – כדמפרש ואזיל דבלפניו מוקי הלכה כר"מ דלפניו ולא לאחריו ובאותה שבת אבל קודם אותה שבת אפילו לפניו מותר:

משש שעות ולמטה – כלפי השחר:

המפסיק בה – דשוב אינו אוכל עוד מאותה סעודה ואילך:

ה"ג כיצד ישנה א"ר יהודה אם הוא רגיל כו':

בעשרה – שהיו סועדין עמו לכבודו:

וחכ"א ישנה – אשני תבשילין קיימי בשר ויין ימעט:

מליח – דג או בשר מליח דאין בו טעם כל כך אחר ששהה שלשה ימים במלח כדלקמן כשלמים והנותר מבשר זבח השלמים וגו' טפי לא אשכחן דמקרי בשר:

כל שהוא משום ט' באב – כגון סעודה המפסיק בה:

כל שאינו משום ט"ב – כגון סעודה המפסיק בה בתענית צבור אי נמי סעודה שאינו מפסיק בה:

ה"ג ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ – ולא גרסינן בשר כלומר אפילו בשעת סעודה המפסיק מותר לרחוץ הואיל ומותר לאכול:

אסור באכילה ובשתיה – הני אין נוהגין באבל דקא חשיב נמי איסורים שנוהגין בו לבד מהני דנהיגי באבל רחיצה סיכה ונעילה כו':

ואסור לקרות בתורה כו' – דכתיב בהו משמחי לב:

במקום שאינו רגיל לקרות – דכיון דלא ידע אית ליה צערא:

עד כמה – הוי בשר גמור דלא הוי בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים שלא שהה במלחו אלא שני ימים ולילה אחד כזמן אכילת שלמים ולהכי נקט כשלמים דבזמן אכילת שלמים אשכחן דאקרי בשר דכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר זבח השלמים וגו' טפי לא אשכחן דמקרי בשר שהטעם נפסל אחרי ב' וג' ימים:

יין מגתו – חדש ומתוק ואינו טוב כיין ישן ומשלשל ומזיק:

תוסס – רותח:

אין בו משום גילוי – שאין נחש שותהו כי יברח מרתיחתו: