Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 107a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תוס' ד"ה עירוב.
ישנן ג' שיטות בתוס'.
א) שיטת רש"י היא שהכופר הכל בפקדון חייב לישבע מדאורייתא, וכגון שטען לא היו דברים מעולם, דמכיון שאין בפקדון טובה לנתבע מעיז פניו כלפי התובע וכופר בכל. ונראה לומר ששבועת כופר בכל בפקדון אליבא דרש"י נכללת בכלל שבועת מודה במקצת בהלוואה, ובהתאם לכך כמו שהמודה במקצת הלוואה אינו נשבע אלא ע"י טענה ודאית ה"ה הכופר בכל בפקדון. וכמו"כ שווים בדינים אחרים, כגון לענין הדין דאין נשבעין על טענת קטן ודין אין נשבעין על פחות משתי כסף. והביאור הוא כי שבועת כופר בכל בפקדון נלמדת מפרשת שבועת מודה במקצת במלוה דבשתיהן נשבעין משום שהנתבע מעיז פניו, ואזי טענת ודאי של התובע מחייבת אותו לישבע. משא"כ בשבועת שומרים דעלמא. כי בשבועת שומרים דעלמא השומר נשבע אפילו על טענת שמא של המפקיד שאינו יודע אם נאנס או לא. והוא דין מיוחד בשומר הנלמד מפרשה מיוחדת ואינו שייך לדיני שבועת מודה במקצת בהלוואה וכופר בכל בפקדון שנשבעין מחמת טענת ודאי והעזת פני הנתבע.
ב) שיטת ר"ת היא דר' חייא בר אבא דורש ב' פרות לשבועת השומרים, א' דהודאה וא' דנאנסו, ורמי בר חמא דורש ג' פרות לשבועת השומרים, א' דהודאה, א' דכפירה, וא' דנאנסו. ונראה דעכ"ז לר"ת אין להשוות חלות דין שבועת השומרים לשבועת מודה במקצת בהלוואה. שהרי המודה במקצת בהלוואה אינו נשבע אלא אם התובע טוענו טענת ודאי, ואף צריך טענת שתי כסף משא"כ בשומר הנשבע אף על טענת שמא של התובע, וגם יתכן שנשבע בלי כפירת שתי כסף (כנ"ל בשיעורים). ואע"פ ששתי השבועות נלמדין מהדדי לענין דבעינן בשתיהן כפירה והודאה אך שתי פרשיות נפרדות הן וחיובים שונים דשבועה עם הלכות מיוחדות לעצמן.
ג) שיטת הריב"א היא שכשהנתבע מודה דהוי שומר אלא שטוען נאנס חייב לישבע שבועת השומרים, ונשבע אף בטענת שמא של המפקיד, ומהווה חלות דין שבועה בפני עצמה. ואילו כשאינו מודה דהוי שומר וכופר בכל וטוען להד"ם פטור משבועה ככל כופר בכל דעלמא, וחייב לישבע כשמודה במקצת הפקדון, ואז נשבע מדין מודה במקצת דעלמא, וכשיש טענת ודאי וטענת שתי כסף. והרמב"ם (פ"א מהל' שכירות הל"א) פסק כריב"א.