Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 31b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה. זה בא בחביתו וזה בא בקורתו. אם הוזקו זה בזה פטורים. ומובא בגמ' לקמן (מח א - מח ב) וז"ל דאמר רבא ואיתימא ר"פ שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות הזיקו זה את זה חייבין הוזקו זה בזה פטורין ע"כ. ובקשר לזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד (פ"ו מהל' חובל ומזיק הל"ג) שהרמב"ם פסק וז"ל אם היו שניהן ברשות או שניהם שלא ברשות והזיק אחד מהן ממון חבירו שלא בכוונה פטור עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד ז"ל דין זה אינו מחוור דאפילו שניהם ברשות ולא הוה ידע ביה אם הזיקו חייבין אבל הוזקו זה בזה פטורין עכ"ל.
ונראה לבאר שיטותיהם עפ"מ שחקרנו בשיעורים לראש המסכת (דף ב. ד"ה ד' אבות נזקין כו' והמבעה) אם המחייב של אדם המזיק הוא שפשע בשמירת גופו (דומה לשאר המזיקים שחסרון בשמירתם מחייבת את בעליהם) או שמעשה ההיזק עצמו הוא שמחייב את האדם שהזיק. ובכן י"ל כששניהם ברשות הופקעה חובת השמירה של המזיק מאחר שברשות הוא, אולם אין הרשות מפקיעה את המחייב דעצם מעשה הנזק. משום כך הבחין הרמב"ם בין אדם שהזיק בכוונה לבין הזיק שלא בכוונה. כשהזיק בכוונה מעשה הנזק מחייב, ולכן חייב אפילו ברשות. מאידך כשהזיק שלא בכוונה אין המעשה המחייב - אלא הפשיעה בשמירת גופו, ומאחר שהוא ברשות הופקעה חובת השמירה ופטור מלשלם.
ובאותו המהלך ניתן להסביר גם את שיטת הראב"ד שהוא סובר שהמחייב בהזיקו זה את זה הוא מעשה המזיק ולכן בהזיקו זה את זה חייבים אף ששניהם ברשות. מאידך כשהוזקו זה בזה המחייב אינו מעשה הנזק שעשו אלא חסרון השמירה ומאחר שהיו ברשות פטורים. ונראה שהגדרת הוזקו זה בזה ר"ל כשהניזק השתתף במעשה הנזק ומאחר שהמזיק לא עשה את כל מעשה הנזק לבדו אלא עשהו בהשתתפותו של הניזק, אינו חייב עבור עצם המעשה אלא משום שפשע בשמירת גופו, עיין בתוס' (דף לב.) ד"ה תרוייהו כו'.
ויעויין בסוגיין (לב.) בדין המזיק את אשתו בתשמיש המטה שהגמרא מסיקה שחייב ואינו דומה למתני' שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך ופטורים, ז"ל כי התם תרוייהו כהדדי נינהו הכא איהו קעביד מעשה והיא לא עכ"ל. ולכאורה בגמרא מפורש כראב"ד שדוקא כשהניזק השתתף בנזקו פטורים (וזה ר"ל תרוייהו כהדדי נינהו), ואילו בתשמיש המטה שהבעל הזיקה בלי מעשה דידה והו"ל הזיק ולא הוזק ולכן חייב. והנה הרמב"ם (פ"ד מהל' חובל הלי"ז) פסק וז"ל המזיק אשתו בתשמיש המטה חייב בנזקיה עכ"ל. וצ"ע כי לפי שיטתו הנ"ל כשהזיקה שלא בכוונה צ"ל פטור שהריהו ברשות. עוד צ"ע כי בפ"א מהל' חובל (הלט"ז) גם הרמב"ם חילק בין הזיק להוזק וז"ל היו שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות והוזקו זה בזה שניהם פטורים עכ"ל.
ונראה להבחין אליבא דהרמב"ם בין אדם המזיק לבין אדם החובל. באדם המזיק ממון חבירו מחלק הרמב"ם בין הזיקו בכוונה שחייבים לבין הזיקו שלא בכוונה שפטורים. מאידך בחובל מחלק הרמב"ם בין הזיקו זה לזה שחייבים לבין כשהוזקו זה בזה שפטורים. ויתכן שההבדל יוסבר לאור יסודו של הגר"ח זצ"ל (עיין בשיעורים לראש המסכת) שבחובל המחייב הוא רשעות הגברא והעבירה שעשה ואילו במזיק ממון המחייב אינו העבירה אלא שחיוב ממון בפני עצמו הוא. לכן בחבלה אם חבל לבדו וכשפעל בלי שיתוף פעולה מצד הניזק כשהזיקו זה את זה הרי עשה מעשה העבירה דחבלה וחייב גם כשהוא ברשות. מאידך בחבלה כשהוזקו זה בזה שניהם פטורים כי בהוזקו וכשיש רשות חסר מעשה עבירה. מאידך במזיק ממון אין העבירה המחייבת, ובכן החילוק הוא בין כוונה לשלא בכוונה. בכוונה יש מעשה מזיק המחייב ואילו שלא בכוונה חסרון השמירה מחייב. רשות פוטרת מחובת השמירה אך אינה פוטרת מעשה מזיק.
מתני'. נשברה חבית בקורה פטור. והוא משני טעמים: א) שבעל הקורה היה קרוב לאונס אליבא דהראשונים שאדם המזיק כשהוא קרוב לאונס פטור (עיין לעיל דף כז: בתוס' ד"ה ושמואל וכו'); ב) משום שהניזק הזיק לעצמו, וכמבואר בירושלמי לגבי מי שישן ובא אחר ושכב על ידו לישון והראשון בשנתו הזיק לשני שפטור כי הניזק פשע וגרם שיוזק ונחשב כמי שהזיק את עצמו (עיין למעלה (דף ד.) בתוס' ד"ה כיון דכייף כו' ובחידושי הרמב"ן לב"מ (דף פב) ובשיעורינו למעלה (דף כו.) ד"ה אדם מועד לעולם).