Reshimot Shiurim on Bava Kamma Daf 57b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ו. גמ'. קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה. כתב רש"י ז"ל ואע"פ שיש בש"ש כפל בטוען טענת לסטים מזויין אין זה חומר דכפל אינו בשומרין עד שישבע לשקר שנגנבה הימנו ואח"כ באו עדים כו' הלכך קנסא משום שבועת שוא הוא דקנסיה רחמנא עכ"ל. רש"י סובר שעיקר המחייב דטט"ג הוא שבועת השקר ולא הגניבה.
אמנם הרמב"ם חולק על רש"י כפי שמבואר בפ"ד מהל' גניבה (הל"א) וז"ל הטוען שנגנב מביתו הפקדון אם נשבע ואחר כך באו עדים ששקר טען ושהפקדון הזה אצלו הרי זה משלם תשלומי כפל שהרי הוא עצמו הגנב עכ"ל. אליבא דהרמב"ם המחייב דטט"ג הוא הגניבה ולא השבועה לשקר וזה שהוסיף - "שהרי הוא עצמו הגנב".
לרש"י כוונת הגמרא דקרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה הוא שחיוב כפל דטט"ג אינו חיוב שומר אלא חיוב שבועה. ואילו קרנא בלא שבועה הוא חיוב שומר, ולכן מהוה חומרא בהלכות שומרים, בניגוד לכפל דטט"ג שאינו מחיובי שומר ולכן חלותו אינה חומרא בהלכות שומרים. מאידך הרמב"ם יפרש את הגמרא דר"ל דקרנא בלא שבועה הוא חיוב שומר, ואילו כפילא בשבועת טט"ג אינו חיוב שומר אלא חיוב גניבה.
כ"ז למסקנא. אולם לפי ההו"א חיוב הכפל דטט"ג הוא מחיובי שומר ולכן מהוה חומרא בהל' שומרים. ברם בגמ' לקמן (דף קו:) מובא בשם רבי יוחנן ששומר שטט"ג וטבח ומכר חייב בד' וה' ולמדים הלכה זו מגניבה דעלמא המחוייבת בד' וה', והציעה הגמ' לסתור את ההשוואה לגניבה ודחתה "היקישא היא ואין משיבין על היקישא". משמע קצת שאין טט"ג חיוב גנב דעלמא אלא הוא חיוב מיוחד מחיובי שומר - וכדקס"ד דגמרא דידן, ודו"ק.¹
footnotes: ¹ עיין במש"כ למעלה בשיעורים אות ב' בשם הגר"מ הלוי זצ"ל.
ז. תוס' ד"ה נמצא. ז"ל וא"ת אכתי נמצא ש"ש משלם כפל בטט"ג בבעלים, ושמא אין שייך כפל בטט"ג בענין זה כו' עכ"ל. וכתוב בשיטה מקובצת וז"ל וטעמא דאין חייב כפל אלא היכא בטט"ג גורמת הפטור והכא מה שהבעלים גורם עכ"ל. ובקצות החושן (רצ"א: י"ח) הוכיח מדיונם של התוס' ששומר בבעלים אע"פ שפטור מתשלומין (ואפילו מפשיעה) עכ"ז חייב לישבע שבועת השומרים, שאלמלא כך לא יתכן לחייבו כפל משום טט"ג שהוא תלוי בשומר שנשבע שבועת השומרים לשקר. אמנם קשה, הרי לפי דין שבועת הדיינים אם המחויב שבועה אינו רוצה לישבע משלם, ושומר בבעלים פטור מפשיעה, ואפילו ימאן לישבע שלא פשע בו לא ישלם. לפי"ז מסתבר שהוא פטור גם משבועה, כי אם אינו משלם למה ישבע, וזה בניגוד למה שהסיק הקצוה"ח מהתוס'. וצ"ל שאע"פ שאינו נשבע שבועת שלא פשעתי בו מ"מ נשבע שתי השבועות האחרות של שומר דהיינו שלא שלחתי בו יד ושאינו ברשותי.¹
footnotes: ¹ שלא כדעת הרמב"ם בפ"ד מהל' שאלה ופקדון (הל"א) הסובר שעיקר השבועה דשומר הוא שנגנבה כפי שאמר והשבועות של שלא שלח בו יד ושאינו ברשותו חלות מדין גלגול שבועה, עיין בלחם משנה. וע"ע בנתיבות (רצ"א, ס"ק ל"ד) ובאור שמח (פ"ד מהל' גניבה הל"י).
סברת השיטה לומר שטט"ג בבעלים פטור מכפל כי טט"ג חל רק כשטענת השומר היא שקיים את חובתו לשמור ונגנב שלא בפשיעתו ואח"כ נתגלה שהוא עצמו גנבו. ואילו בבעלים עמו אינו טוען שקיים שמירתו אלא טוען שפטור מלשלם משום שבעליו עמו. לפיכך דין טט"ג אינו חל.
אמנם ניתן לבאר ספק התוס' באופן אחר, דהיינו שאפילו נתפוס שכל טענת פטור יכולה לחייב בטט"ג, כולל טענת בעליו עמו, בכל זאת צריך שהשבועה תחול על הפטור שלו בדיני שומר, והוא כשישבע שלא פשע בו שקיים חובת השמירה ושפטור מחיובי שומר. ואילו בבעליו עמו אינו נשבע אלא שבועות שלא שלח בו יד ושאינו ברשותו דהיינו שנשבע שפטור מחיוב גזלן. אבל אינן שבועות שפוטרות אותו מחיובי שומר, ובכן חסר עצם המחייב של טט"ג.
ע"כ ענין טט"ג
גמ'. מה שנהנית. לקמן (דף קא. ד"ה או דלמא כו') כתבו התוס' וז"ל דהנאה דהכא אין באה ע"י מעשיו ולא ע"י מעשה בהמתו ובתחב לו חבירו אע"פ שאין זה ע"י מעשיו מ"מ נהנה גופו, א"נ הנאה דהכא לא חשיבא הנאה שאין אלא נוי בעלמא יותר עכ"ל. לפי הדיעה הראשונה שבתוס' מצויים שני דינים בחיוב מה שנהנית: א) בהנאת גופו חייב אף בלי מעשה; ב) בהנאת ממונו חייב דוקא כשיש מעשה נהנה - או מעשה גברא או מעשה בהמה. ומתוס' משמע שחיוב מה שנהנית חל אפילו באונס גמור. לדיעה השניה שבתוס' חל החיוב דמה שנהנית אף כשנהנה בשב ואל תעשה ובלי מעשה.