רש"י ד"ה ואכפייה. יש לחקור בחיוב אדם המזיק. הכל מודים שאדם המזיק עובר באיסור, שכן מצוות רבות מורות על כך כגון האזהרות של לא תעמד על דם רעך, ואהבת לרעך כמוך, השבת אבידה וכו'. אך יש לחקור אם חיוב התשלומין דמזיק מהוה עונש למעשה העבירה או"ד חיוב בפני עצמו הוא ואינו נובע מן האיסור¹.

footnotes: ¹ וכן פירש הים של שלמה לסוגיין את שיטת הרמב"ם, ועיין בש"ך (סי' שס"ג ס"ק ז') ובנתיבות (שם), וע"ע בשיעורים למעלה (דף צד. ד"ה אין שמין) ובהקדמה לפרק מרובה.

והנה פשטות שיטת רש"י לפנינו שכתב וז"ל ששרף שטר חבירו בילדותו עכ"ל דקטן שהזיק חייב לשלם לכשיגדל. ומוכרח מרש"י שאינו עונש שהרי קטן לאו בר עונשין והוי חיוב ממון בעלמא. ובהגהת אשר"י בנוגע למה שהובא בפסקי הרא"ש (פרק החובל אות ט') חש"ו שחבלו באחרים פטורים הוסיף וז"ל מיהו קטן חייב לשלם לכשיגדיל וכן פרש"י לקמן בהגוזל עצים כפייה רפרם לרב אשי ששרף שטר חבירו בילדותו ואגבי מיניה גוביינא מעלייתא עכ"ל. אליבא דהגהת אשר"י שמקורה בס' אור זרוע (פסקי בבא קמא סי' שמ"ו) קטן שחבל חייב לשלם לכשיגדיל כמו קטן שהזיק שחייב לשלם. ברם הגר"ח זצ"ל טען שאין הנידון דומה לראיה. רש"י מחייב קטן שהזיק ממון חבירו שכן עשה מעשה נזק ומעשה הנזק מחייבו בחיוב תשלומין בעלמא. חיוב החובל, לעומת זה, אינו חיוב תשלומין פשוט אלא עונש ממון משום הלאו דלא יוסיף. סמוכין לכך משיטת הרמב"ם שחיוב הנזק של חובל הוא קנס ולא ממון (פ"ה מהל' חובל הל"ו), ומוכח שהחיוב מהווה עונש. הרי שחיוב חובל עונש הוא ואילו חיוב אדם המזיק חיוב ממון בעלמא הוא ולא חלות דין עונש, ובכן העלה הגר"ח זצ"ל שמסתבר שלא כהגה"א ודברי רש"י משתייכים לקטן שהזיק ממון שהוא מתחייב מחמת מעשה ההיזק שעשה ומדין תשלומי ממון בעלמא. מאידך קטן שחבל פטור אף משיגדיל כי קטן אינו בר עונשין ואף לא עונש ממון. ונראה כי מהמשנה לעיל (דף פז.) יש סיוע לגר"ח זצ"ל שכ' וז"ל חש"ו פגיעתן רעה כו' והם שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה כו' והם שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן. נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם עכ"ל. בנוגע לעבד ואשה איתא שחייבים לאחר זמן ואילו בקטן לא הוזכר שחייב לכשיגדיל, ומשמע שפטור מחבלה אף משהגדיל.

והנה אף לדברי הגהת אשר"י יתכן לומר שתשלומי היזק הם עונשין, אלא שדינם שונה מעונשי הגוף. קטן פטור מעונשין בגופו כגון ממיתה וממלקות, אבל קטן מתחייב בעונשי ממון אלא שהגבייה היא משיגדיל. וסובר הגה"א שבין חבלה ובין אדם המזיק חיובי עונשי ממון הם, ומאחר שקטן שהזיק חייב מדין עונש ממון לשלם לכשיגדיל ה"ה קטן שחבל נענש לשלם לכשיגדיל ממון דחבלה.

ויעויין ברמב"ם (פ"א מהל' גניבה הל"ח) שכתב וז"ל קטן שגנב פטור מן הכפל ומחזירין לו דבר הגנוב ממנו. ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן ואפילו לאחר שהגדיל עכ"ל. הרמב"ם פסק שקטן שגנב פטור מאחריות גניבה ואפילו משהגדיל. ובפשטות גנב דעלמא חייב גם מדין מזיק וכדקבע הגר"ח זצ"ל¹. ומוכח שלרמב"ם קטן פטור מלשלם בין בגניבה ובין בנזק ואפילו משהגדיל. ואילו בהלוואה פסק הרמב"ם (פכ"ו ממלוה הל"י) שקטן שלוה חייב לשלם משהגדיל². ועלינו לבאר את ההבדל ביניהם.

footnotes: ¹ לכאורה הגמ' צ"ב דאם מתחייב משעת הגבהה מדין גזילה אמאי תלוי דינו בדין היזק שאינו ניכר. ועי' בתוס' שם ד"ה מנסך. ואמר רבינו זצ"ל שנעשה גזלן רק בשנטלו על מנת להזיקו בהיזק גמור ואם היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק אינו גזלן. ועי' בחידושי רבינו חיים הלוי הלכות חובל ומזיק (פ"ז ה"ד). וע"ע בשיעורים לעיל (דף צה:) תוס' ד"ה בשבח שעל גבי גזילה. ² עיין בהרחבה ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' ענין לאו שאין בו מעשה.

ונראה שהחילוק הוא שנזק וגניבה מחייבים מדין עונש וקטן אינו בר עונש ועקב כך פטור מלשלם. מאידך הלוואה מהווה חיוב ממון דעלמא ומשום כך אף קטן חייב לשלם¹.

footnotes: ¹ עיין בחדושי הגר"מ והגרי"ד (עניני קדשים דף מ"ג).

ויש להביא עוד ראיה שיסוד חיוב תשלומי נזק הוא מדין עונש מהדין שאדם שהדליק את גדיש חבירו בשבת פטור מלשלם מפני שהוא מתחייב בנפשו וקלבד"מ (עי' לעיל דף לד:). אמנם עיין לעיל בגמרא (דף ע:) דכ' וז"ל אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו עכ"ל. ובביאור הדין של אתנן חלוקים הראשונים. בעלי התוספות ועוד ראשונים מפרשים שהוא משום שבקלבד"מ חל חיוב לשלם בידי שמים וחיוב התשלומין בידי שמים אוסר את האתנן. אך בשיטה מקובצת (שם) מובא מן המאירי בשם חכמי הצרפתים וז"ל שאף ב"ד מחייבין ליתן אתנן וכו' לא אמרו אין אדם מת ומשלם אלא בדבר הבא דרך נזקין אבל בדבר שקבלו עליו דרך תנאי משא ומתן כגון אתנן וכו' ומשלם בב"ד וכו' עכ"ל. ולכאורה נראה שלדעת חכמי הצרפתים חל פטור קלבד"מ דוקא בחיוב ממון הנובע מדין עונש, אבל חיובי ממון אחרים, כגון החיוב לשלם עבור מקח שאינם חלים מדין עונשין ליכא בהם פטור קלבד"מ. ולפי"ז יוצא שלחכמי הצרפתים החיוב לשלם באדם המזיק אינו חיוב ממון דעלמא אלא חלות דין עונש.

יוצא שהסבר הנ"ל בשיטת חכמי הצרפתים שהובאה במאירי הוא דלא כדברי הגר"ח זצ"ל שאמר שאדם המזיק אינו חלות דין עונש. אבל ניתן לפרש את דבריהם באופן אחר. יתכן שמחלקים בין חיוב ממון שחל מחמת דעת המתחייב לבין חיוב ממון שחל מחמת מעשה. במקח וממכר חיוב התשלומין חל מפני דעת המתחייב, ובכן החוב לשלם חל אף בקלבד"מ כי חיוב של דעת המתחייב אינו נתפס בפטור קלבד"מ. מאידך אדם המזיק אינו מחויב משום דעת המתחייב אלא משום מעשה המזיק ולפיכך נתפס בפטור קלבד"מ. לפי"ז יוצא שגם לפי חכמי הצרפתים אין חיוב אדם המזיק חיוב עונש אלא חיוב ממון בעלמא שחל מחמת מעשה הנזק שעשה, ואין כאן שום סתירה ליסוד הגר"ח זצ"ל¹.

footnotes: ¹ ודחה רבינו זצ"ל בשתי ידים את הפירוש שאם גומרים את דין השור בפניו הוי ההיזק ניכר כי רואים את השור בב"ד.

גמ'. מאן תנא אומרין באסה"נ הרי שלך לפניך אמר רב חסדא ר' יעקב היא. אליבא דרב חסדא הרבנן סבורים שבאסה"נ לא אמרינן הרי שלך לפניך. אמנם הרבנן אמרו כך בנוגע לשומר שאינו יכול להשיב שור הנסקל. ורב חסדא סובר דה"ה בגנב. וצ"ע בזה, דיעויין בתוס' לעיל (דף נו: ד"ה פשיטא) שחילקו בין גנב לבין שומר בנוגע להשבת פירות שהרקיבו מקצתם וז"ל דמצינו דברים שהשומר חייב והגזלן פטור שהרי בכחשה בהמה הכחשה דהדרא ובפירות שהרקיבו מקצת מוכח בהגוזל קמא דגזלן אומר לו הרי שלך לפניך משום דלא חשיב שינוי ולא קנינהו ופטור אפילו בפשיעה דלא קבל עליו שמירה אבל שומר כיון שמתחייב בכחשה דלא הדרא ובהרקיבו כולם אם נעשו בפשיעה כמו כן יתחייב בכחשה דהדרא ובהרקיבו מקצתם כיון דקבל עליו שמירה דלמה לא יתחייב בזה כמו בזה כו' עכ"ל.

תוס' ביארו ששומר חייב באחריות החפצא ואם הרקיבו הפירות במקצתן והפקדון ירדה בדמיו מחמת פשיעתו חייב השומר לשלם ולא נפטר בהשבת הבעין. מאידך גזלן אינו חייב באחריות החפצא שגזל וחייב בהשבת הבעין בלבד ומשו"ה יכול לקיים בו מצות השבה ולומר הרי שלך לפניך גם אחרי שהרקיבו הפירות במקצתן והפקדון ירד בדמיו.

ולפי דברי התוס' שם צע"ג ברב חסדא שהשווה גנב לשומר, וסובר דמכיון דלרבנן לא אמרינן באסה"נ הרי שלך לפניך בשומר ה"ה בגנב. והרי יתכן שדוקא בשומר אמרו הרבנן שלא אמרי' באיסורי הנאה הרי שלך לפניך כי השומר פשע במה שלא השיב את הפקדון כל זמן שהיה מותר בהנאה והתחייב בירידת דמי הפקדון מפני חיוב אחריות המוטלת עליו משא"כ גזלן שלא קיבל עליו אחריות כלל ואפילו כשפשע ונאסר בהנאה יכול להשיב את הבעין שגנב ולומר לנגנב הרי שלך לפניך ולהפטר.

ויתכן שהתוס' לעיל מיירי אליבא דרבה בסוגיין דפליג על רב חסדא ולא השווה גנב לשומר. אך זה דוחק ואינו משמע מדברי רבה.

ונראה שיש שני חיובים בשומר: א) חיוב אחריות; ב) חיוב השבה. אמנם אף במקום שהשומר פשע ויש מחייב לשלם מדין אחריות מ"מ חל פטור תשלומין אם מקיים חובת ההשבה דאומר למפקיד הרי שלך לפניך. ברם חיוב ההשבה בשומר שונה מחיוב ההשבה בגנב, בגנב כל שלא השתנה החפץ שינוי גמור עד שיחשב לחפץ חדש מקיימים בו מצות השבה. ואילו בשומר האחריות מגדירה את חיוב ההשבה ואת הבעין שהוא חייב להשיב, וניתן לשומר לקיים חיוב ההשבה רק אם החפץ לא השתנה וצורתו לא נפסדת כלל מחמת פשיעתו.

ולפי"ז יש לחלק בין פירות שהרקיבו מקצתם לבין אסה"נ. בפירות שהרקיבו מקצתן אין השומר יכול לומר הרי שלך לפניך שאע"פ שהחפץ לא השתנה לחפץ חדש מ"מ מאחר שהשתנה במקצת אינו נתפס בהשבת השומר, שאינו משיב את החפץ בצורה שעליה קבל אחריות¹. ואילו באסה"נ אליבא דר' יעקב, דבצורתו לא השתנה החפץ כלל, יכול השומר לומר הרי שלך לפניך ולפטור את עצמו מחיוב האחריות. ורב חסדא אמר דאליבא דרבנן הסוברים ששומר לא יכול לומר הרי שלך לפניך באסה"נ היינו משום שסוברים שאסה"נ מהווה שינוי גמור בחפצא שהשתנה לחפץ אחר, ועקב כך גם שומר וגם גנב אין מקיימים מצות השבה, ועיין בסמוך במש"כ בשיטת הרמב"ם.

footnotes: ¹ עיין בחדושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם (פ"ה מהל' טוען הל"ב).

גמ'. אלא אמר רבה כו'. שיטת הרמב"ם. בנוגע לגזלן הרמב"ם פסק בפ"ג מהל' גזילה (הל"ד) ז"ל או שגזל פירות והרקיבו מקצתם או תרומה ונטמאת או שגזל חמץ ועבר עליו הפסח או בהמה ונעבדה בה עבירה או נפסלה מליקרב או שהיתה יוצאה להסקל אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה עכ"ל. ואילו בשומר פסק (פי"א מהל' נזקי ממון הל"ט) ז"ל שור שהמית את האדם כו' החזירו שומר לבעליו אינה חזרה עכ"ל. וצ"ע כי לכאורה הרמב"ם סותר את עצמו שהרי בנוגע לגזלן פסק שיש קיום השבה עם שור הנסקל, ואילו בשומר פסק שאין קיום השבה.

ונראה שהרמב"ם סובר - אליבא דרבה ששומר שונה מגזלן. שומר חייב באחריות הפקדון ואילו גזלן אינו חייב באחריות. ובהתאם לכך שומר חייב בשור הנסקל וכדביאר רבה אי אייתיתיה ניהליה כו' ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך כי השבת הפקדון אינו פוטרתו מחיוב האחריות. מאידך גזלן אינו חייב באחריות ורק חייב בהשבת הגזילה בלבד ובהתאם לכך יכול גזלן להשיב שור הנסקל ולקיים מצות השבת גזילה¹.

footnotes: ¹ עיין לעיל ברשימות שיעורים לב"ק חלק א' (דף ד:) רש"י ד"ה ומנסך.