Reshimot Shiurim on Bava Metzia Daf 52b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. אמר חזקיה.
א. בביאור הדין דחזקיה עיין בשיטה מקובצת בשם הרא"ש וז"ל הכל תלוי בכסף דשום מטבע לא יהא נתפס בקדושת מעשר אם לא יתקדש ממנו פרוטה אחת, אבל אם כבר קדוש מקצתו יכול לחלל עליו אפילו פחות משוה פרוטה עכ"ל. והנה יש לחקור בדין פדיון מע"ש האם חל מדין קנין כסף או מדין חילול. ונראה דאי חל פדיון מע"ש מדין קנין כסף אזי לכאורה ההדין דחזקיה לפי הביאור דהרא"ש אינו מובן, דהא הפודה משתמש בפחות משו"פ, שנשארה בכסף הראשון לפדות פחות משו"פ ממע"ש, והרי קנין כסף אינו חל בכסף פחות משו"פ¹. ולכאורה מוכח מכאן דפדיון מע"ש חל מדין חילול, כלומר דהקדושה דהפירות מתחללת אכסף, ולכן חל הפדיון אפילו אפחות משו"פ שנשאר בכסף הראשון.
footnotes: ¹ אך יתכן דקנין כסף דעלמא חל מדין פרעון כשיטת הסמ"ע (חו"מ ק"צ: א) ולכן כסף פחות משו"פ אינו קונה מדאינו פרעון. ואילו פדיון מע"ש חל מדין מעשה קנין בחפצא דכסף ובלי פרעון, ולכן מועיל בציור דחזקיה, דכסף הקנין הוי המטבע.
ועיין לקמן (דף נג:) דפליגי ר"י ור"ל, דלר"י אין בו שו"פ ולר"ל אין בחומשו. והגמרא הקשה וז"ל מע"ש שאין בו שו"פ דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, בשלמא למ"ד אין בחומשו היינו דקתני דיו דאע"ג דבדידיה אית ביה כיון דבחומשיה ליכא שפיר, אלא למ"ד אין בו מאי דיו קשיא עכ"ל. והגמרא מחוסרת ביאור. ועיין ברש"י שכ' וז"ל דיו שיאמר כדחזקיה ולא אמרי' ימתין עד שיעלנו לירושלים או ימתין עד שיצרפנו עם אחר דכיון דבחומשיה ליכא פרוטה לא קחשיב ודיו בכך. אלא למ"ד אין בו מאי דיו, מאי רבותיה דאיצטריך למתני דיו ליתני אומר הוא וחומשו כו' עכ"ל. ודבריו סתומים ומחוסרים ביאור.
ונראה דיסוד הדין דאין בו או אין בחומשו שו"פ קובע דמע"ש פחות משיעור זה אינו בר קיום מצות הבאת מע"ש למקומו בירושלים. דיעויין לעיל (דף מה. ד"ה הזהב קונה את הכסף - בענין פדיון מעשר שני אות א - ב) דביארנו דדין פדיון מע"ש יסודו הוא קיום מצות הבאת מע"ש לירושלים ע"י הפדיון. ומזה דמיעטה התורה פחות משו"פ (או בו או בחומשו) מפדיון מע"ש מוכח דהתורה מיעטה מע"ש כזה מקיום מצות הבאת מקום לירושלים. ובפדיון דחזקיה נהי דהפדיון חל וכדביאר הרא"ש, מ"מ בפדיונו ליכא קיום מצוה דהבאת מע"ש לירושלים, דהיינו דיש בפדיון דחזקיה מעשה וחלות פדיון המחלל קדושת המע"ש מהפירות על גבי הכסף, אך הפודה לא קיים בפדיון כזה מצות הבאת מקום¹. ונראה דזהו מה שאמרה הגמרא, דבשלמא למ"ד אין בחומשו סד"א דמכיון דהמע"ש עצמו שו"פ שיש בו קיום דהבאת מקום, ולכן השתמשה הברייתא במילת "דיו" לומר שאעפ"כ פודין בדרך דחזקיה כי באמת אין בפדיון זה קיום דהבאת מקום, דלמ"ד אין בחומשו אין מצות הבאת מקום חלה. אך למ"ד אין בו שו"פ למה כתוב "דיו", הרי פשיטא שבפחות משו"פ אין קיום דהבאת מע"ש לירושלים, והפדיון באופן דחזקיה הוא דין דלכתחילה, ואין צורך לומר "דיו", ודו"ק.
footnotes: ¹ ורבינו זצ"ל אמר דחסר קיום מצות הבאת מקום משום דחסר קנין כסף, דרק כשיש פדיון מע"ש דחל מדין קנין כסף חל נמי הקיום דמצות הבאת מע"ש לירושלים ע"י הפדיון. אך לא בפדיון דחזקיה דהוי מעשה פדיון לחלל המע"ש אך בלי קיום מצות פדיון דהבאת מקום. ויל"ע בזה.
ב. הרמב"ם (פ"ה מהל' מע"ש הל"ד - ו) כתב וז"ל מע"ש שאין בחומשו שו"פ אינו מוסיף עליו חומש כו' הפודה מע"ש והיה לו מע"ש אחר שלא נפדה, אם אין בחומשו שו"פ דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי שאי אפשר לאדם לצמצם את מעותיו, והפודה מעשר ביותר על דמיו לא נתפסה התוספת למעשרות עכ"ל. ומבואר דהרמב"ם פסק כמ"ד אין בחומשו. אך לשונו צ"ע דלכתחילה כתב שאינו מוסיף חומש ולבסוף כתב דמוסיף חומש בדרך פדיון דחזקיה, וצ"ב.
ונראה דהרמב"ם סובר דכשאין בחומשו שו"פ אכן חל חיוב חומש, אלא דא"א להוסיף חומש על כסף הפדיון כשהוא פחות משו"פ. אך בדרך דחזקיה דהיינו כשכבר פדה בכסף הזה מע"ש אחר ושיש בחומשו שו"פ, ניתן להוסיף את החומש שהוא פחות משו"פ על החומש דשו"פ דכבר נמצא בכסף הראשון, וככה להוסיף חומש על פדיונו ואע"פ שאין בחומשו שו"פ בפדיון המע"ש השני.
אך הרמב"ם השמיט את הדין דחזקיה כשאין במע"ש עצמו שו"פ. ויתכן דס"ל דדין דחזקיה חל רק כשחומשו פחות משו"פ. ומאידך דין דחזקיה אינו חל במע"ש שאין בו שו"פ. וי"ל שהוא משום דסובר דפדיון דמע"ש חל מעיקר דינו מדין קנין כסף, וקנין כסף אינו חל כשהכסף הקונה הוא פחות משו"פ, ובדין דחזקיה כשאין בו שו"פ חסר כסף שו"פ לקנות בו את המע"ש. ואילו בפדיון מע"ש כשאין בחומשו שו"פ הכסף הפודה הוא שו"פ, ומשו"ה חל דין קנין כסף, והפדיון תופס את החומש אע"פ שהוא פחות משו"פ, דנתוסף הוא על החומש של הפדיון הראשון דהוי שו"פ ודו"ק.