משנה. וז"ל היה רוכב על החמור ירד ויתפלל ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים היה מהלך בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים עכ"ל. בפשטות מבואר במשנה דעמידה אינה מעכבת בתפלה, וכן פסק הרמב"ם (פ"ה מהל' תפלה הל' א' - ב') דעמידה אינה מעכבת בתפלה, ואם אינו יכול לעמוד ישב במקומו ויתפלל. ויעויין בתוס' (דף ל. ד"ה מסמך) דנקטו דעמידה מעכבת בתפלה ואם התפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל, וצ"ע לשיטתם דלהדיא איתא במשנה שאם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ויתפלל, ומשמע דיוצאים ידי חובת תפלה במיושב. ונראה דבדיעבד לכולי עלמא יוצאים ידי חובת תפלה כשמתפלל בישיבה, והמחלוקת בין הרמב"ם ותוס' היא לענין אם חייב לחזור ולהתפלל בעמידה כשמגיע למקום ישוב, דלשיטת הרמב"ם עמידה אינה מעכבת ואינו חוזר ומתפלל. משא"כ לפי התוס' חוזר ומתפלל, דאע"פ שחל קיום תפלה ויצא ידי חובתו כשהתפלל בישיבה, מכל מקום לא יצא ידי חובת תפלה בשלימותה דיש קיום מיוחד להתפלל בעמידה, וס"ל דצריך לחזור ולהתפלל בכדי לקיים את הקיום המסוים של תפלה בעמידה. ואף לשיטת התוס' יש חילוק בין הדין דעמידה מעכבת, לדין דברים החופזים אותו (שהובא ברמב"ם פ"ד מהל' תפלה הל' א' - י'), ושיכור דהתם אינו מקיים תפלה כלל, וחייב לחזור ולהתפלל משום דתפלתו תועבה דהוי כאילו לא התפלל כלל. משא"כ כשהתפלל בישיבה יצא יד"ח תפלה ורק חוזר ומתפלל כדי לקיים מצות תפלה בשלימותה.