Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 29a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. וז"ל גופא א"ר תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה וכו' מיתבי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים מחזירין אותו וכו' ל"ק הא ביחיד הא בציבור בציבור מ"ט לא משום דשמעה משליח ציבור אי הכי האי מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מפני ששומע משליח ציבור מיבעי ליה אלא אידי ואידי ביחיד ול"ק הא דאדכר קודם שומע תפלה הא דאדכר בתר שומע תפלה עכ"ל. הנצי"ב (העמק שאלה פ' ויצא שאילתא כ"ב אות ד') הקשה דצ"ע לפי הסלקא דעתך בגמ' דבטעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו משום דשמעה משליח ציבור, מאי טעמא קיי"ל דבטעה ולא הזכיר גבורות גשמים מחזירין אותו, דנימא ג"כ דלא יחזור ויצא ידי חובתו בשמיעה משליח ציבור. ונראה לתרץ דיש לחקור ביסוד דין שאלה בברכת השנים והזכרת גבורות גשמים בתחיית המתים, האם הויין חלק ממטבע ונוסח הברכה עצמה של ברכת השנים ושל תחיית המתים, או"ד אינן אלא חלות דין הזכרה בעלמא, והויין קיום בפני עצמו אלא שנקבע לאומרן בתוך הברכה.
והנה עיין בתוס' (כט ב ד"ה הא דאדכר) שכתבו שאם שכח לומר שאלה בברכת השנים ונזכר קודם שעקר את רגליו, שחוזר לשומע תפלה. ולכאורה מוכח מזה דיסוד דין שאלה בברכת השנים אינה חלק מעצם טופס הברכה, דאמירת ותן טל ומטר אינה נעשית חלק מגוף הברכה דברכת השנים, אלא היא בקשה וקיום בפ"ע של בקשת גשמים, ומשום הכי אמרינן שחוזר ואומרה בשומע תפלה. דאם אמירת ותן טל ומטר היא חלק מעצם הברכה דברכת השנים איך מועיל לחזור לשומע תפלה, והרי לא אמר ברכת השנים כתיקונה, ויהא צריך לחזור לברכת השנים. ומוכח דותן טל ומטר הוי קיום בקשה בפ"ע על הגשמים, ואם טעה ולא שאל גשמים בברכת השנים מ"מ ברך עצם ברכת השנים, ולכן יכול לקיים את הקיום של בקשת גשמים בשומע תפלה.
אמנם נראה דיש לחלק בין שאלה בברכת השנים להזכרת גבורות גשמים, די"ל דהזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם היא חלק מעצם טופס הברכה דתחיית המתים. ולכן קיי"ל (לפי שיטת הבבלי) שאם טעה ונזכר קודם שעקר את רגליו דאין אומרים גבורות גשמים בשומע תפלה, אלא חוזר לראש דנחשב כאילו לא אמר ברכת תחיית המתים כלל.
והנה עיין בתוס' (דף כט: ד"ה טעה) וז"ל ובהלכות גדולות פי' דוקא ביחיד אבל בצבור אינו חוזר מפני ששומעה מש"צ וכו' ואע"ג דאמרינן התם לא פטר רבן גמליאל אלא העם שבשדות משום דאניסי וטרידי אבל טעה לא יש לומר היינו שלא התפלל כלל אבל היכא שהתפלל כבר לא חשבינן ליה כאילו לא התפלל כלל והוא הדין לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע ליה משלוחא דצבורא מראש ועד סוף נפיק והרב ר"מ פסק דוקא שכח להזכיר של ר"ח אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו ואינו יוצא בשמיעתו משליח צבור עכ"ל.
ובביאור דבריהם נראה לומר דתוס' סברי שאם קיים עצם התפלה וחיסר רק קיום הזכרה בעלמא שנאמרת בתוך התפלה, אזי אמרינן דיוצא ע"י הש"צ. משא"כ היכא ששכח ברכה שלימה דחיסר עצם החפצא של שמונה עשרה, דבכה"ג אי אפשר לו לצאת ע"י הש"צ¹. ולפי"ז י"ל שאם שכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם איכא חסרון בעצם טופס הברכה דתחיית המתים ונחשב כאילו חיסר את עצם הברכה ולכן אי אפשר לו לצאת ע"י חזרת הש"צ. ומשו"ה קתני שאם שכח גבורות גשמים מחזירין אותו, ומתורצת בזה קושיית הנצי"ב זצ"ל².
footnotes: ¹ וכדנתבאר לעיל בשיעורים דף כו: בתוס' ד"ה טעה. ² עיין באגרות הגרי"ד הלוי (פ"י מהל' תפלה ה"ב), ואמר רבינו דלפי"ז מסתבר שנכון לומר משיב הרוח ומוריד הגשם עם תנועת סגול מתחת לגימ"ל דהוה חלק מהברכה וכמו מכלכל חיים בחסד עם סגול מתחת לחי"ת, משא"כ אם אומר גשם עם קמץ, דמשמע דהוה הפסק והזכרה בפני עצמה.
אמנם עיין בתוס' (דף כט: ד"ה הא) שכתבו בשם הירושלמי שאם לא אמר משיב הרוח בתחיית המתים אומרה בשומע תפלה, ומוכח דס"ל לירושלמי דמשיב הרוח אינה חלק מעצם מטבע וטופס הברכה דתחיית המתים, אלא דהויא אזכרה בעלמא, וע"כ יכול לאומרה בשומע תפלה. ולפי"ז שוב קשה קושיית הנצי"ב דמאי שנא משיב הרוח דאינו יוצא ידי חובת אזרכתה ע"י הש"צ משאלת הגשמים שיוצא ידי חובת אזכרתה ע"י הש"צ. ויתכן לתרץ עפ"י דברי הרמב"ם (פ"י מהל' תפלה ה"ב) וז"ל אבל אם טעה ש"צ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל פעם שניה מפני טורח ציבור אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם והוא שלא טעה בשלש ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר עכ"ל, ומבואר דבטעה הש"ץ בג' ראשונות כשהתפלל בלחש דחוזר לראש ואין הש"צ יוצא בתפלתו בקול רם, וא"כ י"ל דכל שכן שאין הש"ץ מוציא את היחיד שטעה בג' ראשונות ע"י תפלת הש"צ, וצ"ע.