Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 29b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תוס' ד"ה הא דאדכר בתר שומע תפלה. וז"ל אז ודאי מחזירין אותו מיהו אם לא עקר רגליו אינו צריך לחזור לראש ולא לברכת השנים אלא חוזר לשומע תפלה עכ"ל. שיטת התוס' היא שאם שכח לומר שאלה בברכת השנים ונזכר קודם שעקר את רגליו דחוזר ואומרה בשומע תפלה, וכן כתב הרא"ש (סי' י"ד) בשם רבינו חננאל. אמנם עיין בדברי הרמב"ם (פ"י מהל' תפלה ה"ט) שכתב וז"ל מי ששכח שאלה בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה שואל את הגשמים בשומע תפלה ואם אחר שבירך שומע תפלה חוזר לברכת השנים עכ"ל, וצ"ב ביסוד פלוגתתם.
ונראה דלשיטת התוס' ור"ח בקשת ותן טל ומטר אינה אלא בקשה בעלמא, ואינה חלק מעצם טופס הברכה דברכת השנים, ומשו"ה אם שכח לאומרה בברכת השנים ונזכר קודם שומע תפלה אומרה בברכת שומע תפלה, וכן כשנזכר אחר שומע תפלה קודם שעקר את רגליו חוזר לשומע תפלה ואינה חוזר לברכת השנים, שהרי אפילו כששכח לומר ותן טל ומטר קיים את עצם ברכת השנים. משא"כ הרמב"ם סובר דבקשת הגשמים הויא חלק מעצם טופס ומטבע הברכה דברכת השנים אלא שאם יכול לקיימה בתורת בקשה בעלמא בברכת שומע תפלה לא תיקנו שיחזור לברכת השנים, ולפיכך כשנזכר קודם שומע תפלה אע"פ שלא אמר ברכת השנים כתיקונה א"צ לחזור, דלא חל עליו חיוב חזרה משום שיקיים עכ"פ בקשת הגשמים כקיום בפ"ע בברכת שומע תפלה. אמנם אם נזכר לאחר שומע תפלה אזי חוזר לברכת השנים משום שחל עליו דין חזרה, דמאחר שלא קיים בקשת הגשמים בשומע תפלה ולא אמר ברכת השנים כתיקונה חל עליו דין חזרה, וכשחוזר חוזר לעיקר הברכה ולא לשומע תפלה משום דאמרית ותן טל ומטר בשומע תפלה מועילה רק בדיעבד כבקשה בפ"ע, ודין חזרה לא חל אלא על עיקר הקיום דבקשת הגשמים כחלק מעיקר המטבע דברכת השנים.
והגר"ח זצ"ל אמר דאם א' שכח לומר ותן טל ומטר בתפלת מנחה בערב שבת, הדין הוא דמתפלל ערבית שתים, ואע"פ דבערבית דשבת לא יזכיר טל ומטר, משום דבקשת הגשמים חלה כחלק מעצם הברכה דברכת השנים, וכשאינו אומר ותן טל ומטר הריהו משנה ממטבע שטבעו חכמים וכאילו לא התפלל כלל. ומשו"ה חייב להתפלל ערבית בשבת שתים כדי להשלים התפלה של חול¹. ויש להעיר על דברי הגר"ח זצ"ל דקיי"ל שאם שכח לומר ותן טל ומטר בברכת השנים ונזכר קודם שומע תפלה שאינו חוזר לברכת השנים אלא אומרה בשומע תפלה ומשמע דותן טל ומטר הויא חיוב שאלה בעלמא ואינה חלק מעצם טופס הברכה דברכת השנים, וא"כ אם שכח לומר ותן טל ומטר במנחה בערב שבת הוי כאילו שכח הזכרה בעלמא ומ"מ קיים מצות תפלה כתיקונה, וא"כ מדוע צריך להתפלל ערבית שתים. ודומה לדין מי ששכח יעלה ויבוא במנחה בר"ח דלשיטת רבינו יהודה (תוס' כו ב ד"ה טעה) אינו מתפלל ערבית שתים דאינו מרויח כלום דאע"פ ששכח יעלה ויבוא מ"מ יצא מצות תפלה, ורק חסר לו הקיום דהזכרת ר"ח בעלמא, ואינו יכול לומר יעלה ויבוא במוצאי ראש חודש. וה"ה אי שאלת הגשמים הוי שאלה בעלמא ואינה חלק מעצם הברכה דברכת השנים מדוע צריך להתפלל ערבית שתים.
footnotes: ¹ עיין בחידושי הגר"ח על הש"ס בענין טל ומטר.
ברם לפימש"נ בשיטת הרמב"ם נראה ליישב דברי הגר"ח זצ"ל, די"ל דבאמת שאלת הגשמים מהווה חלק מעצם טופס הברכה דברכת השנים. אלא שתיקנו דאם שכח ותן טל ומטר בברכת השנים ונזכר לפני שומע תפלה דיכול לומרה בשומע תפלה לקיים קיום שאלה בעלמא ורק אם שכח לומר ותן טל ומטר לגמרי חל דין לחזור לראש. ומשו"ה שפיר פסק הגר"ח זצ"ל דאם שכח במנחה בערב שבת לומר ותן ומטר דמתפלל ערבית שתים.
תוס' ד"ה טעה. בביאור דבריהם עיין לעיל בשיעורים לדף כ"ו ע"ב בתוס' ד"ה טעה.
גמ'. וז"ל ר' אליעזר אומר העושה תפלתו קבע וכו' מאי קבע א"ר יעקב בר אידי אמר רבי אושעיה כל שתפלתו דומה עליו כמשוי עכ"ל. ועיין ברש"י (ד"ה כמשוי) וז"ל והיינו לשון קבע חוק קבוע עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי עכ"ל, ולכאורה צ"ע דמהו החסרון בזה שמתפלל לצאת ידי חובת תפלה המוטלת עליו, והרי בכל המצוות אמרינן שיעשה המצוה מחמת חובה המוטל עליו, וכמבואר בדברי רש"י במס' ראש השנה (דף כח. ד"ה מצוות) וז"ל מצוות לא ליהנות ניתנו לישראל להיות קיומם להם הנאה אלא לעול על צואריהם ניתנו עכ"ל, ומשמע שצריך לקיים מצוות מחמת החיוב המוטל על הגברא, ומאי שנא תפלה משאר מצוות שבתורה.
ונראה דשאני תפלה משאר מצוות משום דתפלה רחמי היא, ומשו"ה צריך להתפללה בתורת תחנונים לפני המקום. ולפי"ז מדוקדק לשון המשנה באבות (פ"ב מי"ג) "רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום", ויש לדקדק דרק לגבי תפלה אמרינן "אל תעש תפלתך קבע" ולא לגבי קריאת שמע דתני בהדי תפלה, וע"כ דחלוקים הם מהדדי, דלגבי ק"ש צריך לקרותה בתורת קבע דהיינו כדי לצאת ידי חובת ק"ש המוטלת עליו, משא"כ בתפלה דצריך להתפלל בתורת תחנונים ורחמים. ולפי"ז י"ל דליכא בתפלה דין כוונה לצאת ידי חובתו, וכן מבואר מדברי הרמב"ם (פ"ד מהל' תפלה הל' ט"ז) וז"ל כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה עכ"ל, ומשמע דדין כוונה בתפלה הוא שצריך לכוון שהוא עומד לפני השכינה ומתפלל, אך אין בתפלה דין שצריך לכוון לצאת ידי חובת תפלה¹.
footnotes: ¹ ועיין בחידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם פ"ד מהל' תפלה ה"א דנקט דחל דין מצ"כ בתפלה.
ונראה להוסיף דתפלה שאני משאר מצוות, דבשאר מצוות חלות שם מעשה מצוה חל מחמת החיוב שמוטל על הגברא לקיים את המצוה. משא"כ לגבי תפלה דתפלה מהווה מעשה מצוה מצד עצם החפצא של התפלה ואינו תלוי בחיוב הגברא. ונפק"מ דבשאר מצוות אם כבר קיים את המצוה ופקע מעליו החיוב שוב אין על המעשה שעושה חלות שם מעשה מצוה משום דכבר נתקיימה חובתו. משא"כ בתפלה אף אם כבר קיים הגברא את חובת התפלה המוטלת עליו מ"מ חל על תפלתו חלות שם מעשה מצוה, דעצם החפצא של תפלת רחמים חל ביה חלות שם מעשה מצוה. ועפי"ז יש לבאר את דברי הגמ' (דף כ:) דנשים חייבות בתפלה אע"פ שהיא מ"ע שהזמן גרמא מכיון דרחמי נינהו, דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא שחל בהן חלות שם מצוה מחמת החיוב המוטל על הגברא, משא"כ בתפלה דחל בה חלות שם מעשה מצוה מחמת החפצא של התפלה עצמה דהוי חפצא של רחמים. ועפי"ז נמי מבואר היטב הטעם שחל בתפלה דין תשלומין משא"כ בשאר מצוות התלויים בזמן דליכא בהם תשלומין, דבשאר המצוות חלות שם מעשה מצוה תלוי בחיוב, ומשעבר זמן החיוב ופקע החיוב שוב לא חל על המעשה דין מעשה מצוה ולא שייך בו תשלומין. משא"כ בתפלה דחל בה תמיד חלות שם מעשה מצוה מחמת עצם החפצא שלה, ומשו"ה שפיר אית לה תשלומין.