Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 50b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. וז"ל אמר רבא ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמון עלייהו בדוכתייהו אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו עכ"ל. בפירוש הגמרא נשנו כמה שיטות בראשונים:
שיטת רבינו יהודה מפארי"ז
פירש בתוס' רבינו יהודה¹ (ד"ה אבל אזמון עלייהו וכו') "שאפילו היו ד' בחבורה ופירשו אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת כיון שזימנו הג' הנשארים לבד וכו' שפרח זימון מינייהו כיון שפקעו ראשונים מהן ולא יצטרפו עוד". לשיטת רבינו יהודה מפאריז חיוב זימון חל על החבורה, ויחיד שנצטרף לחבורה ראשונה נתחייב בזימון מפאת היותו חלק מחבורה זו, ומכיון שנתקיים דין זימון של החבורה הראשונה אע"פ שהוא עצמו לא זימן עמהן פקע דין זימון מיניה. דיחיד יכול להצטרף לחבורה אחרת ולזמן רק באופן שהחבורה הראשונה שלו שנתחייב על ידה עדיין לא זימנה, דנשאר בו חלות שם בן חבורה הראשונה, דאזי יכול לזמן עם שנים אחרים.
footnotes: ¹ ועיין נמי ברא"ש (סימן כ"ט).
שיטת הרמב"ם
כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' ברכות הי"א) וז"ל שלשה בני אדם משלש חבורות של שלשה שלשה אינן רשאין ליחלק, ואם כבר זימן כל אחד ואחד מהן בחבורה שלו רשאין ליחלק ואינן חייבין בזימון שכבר זמנו עליהן עכ"ל. ונראה שהרמב"ם מפרש את ההלכה של רבא דאם נצטרף לברכת הזימון דהיינו שנצטרף עד נברך (וכדמבואר נמי בפרש"י ד"ה אבל) שוב אינו יכול להצטרף לחבורה לקיים דין ברכת המזון בזימון. אמנם לשיטת הרמב"ם אם לא קיים עדיין ברכת הזימון וכגון שיצא לפני שאמרו נברך שפיר יכול להצטרף לחבורה אחרת ואע"פ שהחבורה הראשונה כבר זימנה בלעדיו, דחובת זימון הויא חובת יחיד, ואע"פ שהחבורה יצאה יד"ח לא פקע ממנו דין זימון שלו.
שיטת הראב"ד ורבינו יונה
והשיג הראב"ד (שם) וז"ל לא זימן ממש אלא אפילו זימנו עליו בני חבורתו על כרחו פרח זמון מינייהו עכ"ל. דבריו מחוסרים ביאור. ונראה דהתכוון למש"כ בפירוש תלמידי רבינו יונה (דף לז. בדפי הרי"ף) וז"ל ומפני כך נראה למורי הרב נר"ו לפרש דמאי דאמרינן אבל קדימו הנך ואזימנו עלייהו פרח זימון מהני ר"ל שזימנו עליהם ממש, ומאי דקשיא לן א"כ למה הוצרך רבא לאומרו שזה פשוט הוא שמאחר שזימן פעם אחת אינו חוזר ומזמן פעם אחרת, ופירש דמיירי כההיא דאמרינן לעיל ג' שאכלו ויצא אחד מהן קורין לו ומזמנין עליו וכו', ונראה שזה אע"פ ששמע ברכת הזימון לא יצא מזימון שלא נתכוון לצאת אלא שקראו אותו האחרים שישמע הזימון כדי לפטור את עצמן וכו', כיון ששמעו הזימון כשנפטרו חבריהם אינם מזמנים דפרח זימון מינייהו עכ"ל. ונראה בביאור שיטת הראב"ד ורבינו יונה דס"ל דזימון הוי חובת יחיד, אך מ"מ יחיד שהצטרף לחבורה אחת לזימון שוב אינו מצטרף לחבורה שנייה לזימון, ולפיכך כשזימנו עליו בני חבורתו, אע"פ שהוא עצמו לא יצא ידי חובתו שלא נתכוון לצאת איתם מ"מ שוב אינו יכול להצטרף לחבורה שנייה, ומפני כך פרח זימון ממנו.
גמ'. וז"ל תנו רבנן יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בורא פרי הגפן אלא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א עכ"ל. והנה לענין נטילת ידים פירש רש"י (ד"ה ונוטלין ממנו לידים וד"ה משנתן) וז"ל דשם מים עליו דמי פירות בעלמא מיקרי. משנתן לתוכו מים שם יין עליו ואין נוטלין אלא במים עכ"ל. וצ"ע דהרי קודם נתינת המים נמי חל ביה שם יין, דהרי כשר לנסכים (עיין ב"ב דף צז.), ואי ס"ל דנוטלין ידים אף במי פירות וביין קודם שנתנו בו מים, מדוע אין נוטלין לידים ביין שנתנו לתוכו מים, דלכאורה נתינת מים מהווה שינוי למעליותא רק לענין ברכה בלבד.
וי"ל דיש ב' דיני פסול בנטילת ידים וטבילה: א) פסול דחל בחפצא של המים, ב) פסול דחל במעשה הנטילה וטבילה. והא ראייה מהא דקיימא לן (סוכה יט ב) דטיט הנרוק מצטרף לשיעור מ' סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה, ומוכח דאע"פ שחל שם מים בטיט הנרוק והוי חפצא של מים, מכל מקום אינו טובל בו דפסול למעשה טבילה. ונראה דבאמת יין כשר לנטילת ידים, והא דמשנתן לתוכו מים אין נוטלים ממנו לידים אינו משום חסרון בחפצא ומשום דלא הוי מים, שהרי אף קודם שנתנו בו מים הוי חפצא דיין ומ"מ כשר הוא לנטילת ידים כמו מי פירות. אלא עכצ"ל דאחרי נתינת מים חל פסול במעשה הנטילה, שאין נוטלים ידים ביין שעומד לשתיה, ולאחר שנתנו בו מים עומד היין לשתייה ונפסל משו"ה למעשה הנטילה.
ובלשון אחר פירש רש"י (ד"ה משנתן וכן גרס הגר"א) "יין עד שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין הימנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ונוטלין הימנו לידים", ולהך לישנא מי פירות ויין חי פסולין לנטילת ידים, וצ"ב א"כ מדוע נטילת ידים כשרה ביין מזוג. ולכאורה י"ל דיין מזוג כשר לנטילת ידים מחמת המים שבו, דהא הוי רוב מים דמזיגתם על חד תלת, וכשר איפוא לנטילת ידים מחמת המים שבו. אמנם עדיין צ"ע דלכאורה חל בכולו חלות שם יין, דיין מזוג נקנה בכסף מעשר שני ואע"פ שמים אין נקנין במעשר שני (כמבואר ברמב"ם פ"ז מהל' מעשר שני הל' ו' - ז'), ומוכח דחל ביין מזוג כולו חלות שם יין, וא"כ צ"ע אמאי כשר הוא לנטילת ידים.
והנה במשנה בסוכה (מח:) איתא "עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא". ופשטות המשנה היא שמנסך המים לתוך ספל היין, והיין לספל המים ויצא. ברם הרמב"ם מפרש שעירב המים והיין ביחד, וז"ל (פ"י מהל' תמידין ומוספין ה"ז): ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא עכ"ל. וצ"ע, הרי יין מזוג פסול לנסכים (ב"ב צז א), וא"כ למה מכשיר לנסוך בחג תערובת של מים ויין הא הוי יין מזוג.
ונראה דהרמב"ם אינו כותב במפורש בהלכותיו שיין מזוג פסול לנסכים, ויתכן דסובר שיין מזוג אינו פסול לנסכים, לא בחפצא של היין ולא במעשה הניסוך, אלא שפשוט שחלק המים אינו עולה לשיעור הניסוך, דבנוגע לנסכים לא חל על המים שנתערבו ביין דין יין, ואינם מצטרפים לשיעור הניסוך. משא"כ בחג שחל דין ניסוך במים עצמם ומשו"ה מצטרפים המים ליין לשיעור הניסוך. וי"ל דבדומה לנסכים דעלמא דהוא הדין לענין נטילת ידים, דיין מזוג כשר לנטילת ידים משום דלענין נטילת ידים לא חל על המים שבו שם יין, ואע"פ דלגבי שאר הלכות כמו במע"ש ובקידוש חל על המים שנתערבו ביין חלות שם יין מזוג¹.
footnotes: ¹ נראה להוסיף עפ"י דרך רבינו זצ"ל דהרמב"ם והל"א שברש"י סוברים דעל חלק המים שביין מזוג חלים דין יין ודין מים בבת אחת, ומשו"ה נקנה בכסף מע"ש וכשר לקידוש כיין ואף כשר לניסוך המים בחג ולנט"י כמים.