Reshimot Shiurim on Berakhot Daf 52b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. וז"ל דבר אחר תיכף לנטילת ידים סעודה עכ"ל. עיין ברמב"ם (פכ"ט מהל' שבת ה"י) שכתב וז"ל מי שנתכוון לקדש על היין בלילי שבת ושכח ונטל ידיו קודם שיקדש, הרי זה מקדש על הפת ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה עכ"ל. וכן פסק (בהל' ז) דמקדש על היין ואח"כ נוטל ידיו. ופסק הרמ"א (או"ח סימן רע"א סעיף י"ב) דלכתחילה נוטל ידיו ואח"כ מקדש. וצ"ע דהרי קיימא לן כבית הלל דבעינן תיכף לנטילת ידים סעודה, ולכאורה הקידוש הוי הפסק בין נט"י לסעודה. וי"ל דבית הלל מחלקים בין חול לשבת, דבחול בעינן תיכף לנטילת ידים סעודה, ואם ימזוג הכוס אחר נטילת ידים הוי הפסק, דאין מזיגת הכוס חלק מהסעודה. משא"כ בשבת דקידוש על הכוס מהווה חלק מסעודת השבת, דע"י קידוש על הכוס חלה קביעות של סעודת שבת¹, ולפיכך אין הקידוש הפסק.
footnotes: ¹ עיין לעיל בשיעורים דף כז. ד"ה רב מצלי של שבת בערב שבת.
רש"י ד"ה משום דלא שבת. וז"ל ממלאכת עבירה שהעובד כוכבים עושה מלאכה לאורו ותניא לקמן אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבדה בו עבירה עכ"ל. יש לעיין מדוע נחשב נר של עכו"ם כנר שנעבדה בו עבירה דהרי העכו"ם אינו מצווה במצות שבת, ומאי שנא מנר של חולה דמברכין עליו משום דשבת ממלאכת עבירה. ונראה דיש ב' מחייבים לברך ברכת הנר במוצאי שבת: א) על בריאת האש דנבראת במוצאי שבת, ולפי"ז ברכת הנר הויא חלות דין ברכת הראייה, ב) על ההיתר שחל להדליק אש בחול, וברכת הנר הריהי קיום בברכת הבדלה.
ונראה דמדין ברכת הבדלה צריך לברך על נר שנתקיימה בו מצות שביתה ממלאכה בשבת ועתה חל בו היתר מלאכה במוצ"ש. ולפיכך אין מברכין על נר של עכו"ם דלית ליה קיום שביתה דאינו מצווה על שביתת השבת. ואפילו אם במציאות לא עשה בו העכו"ם מלאכה אין מברכין עליו מדלא קיים בו מצות שביתה. וכן משמע מהא דקיימא לן דמברכין על עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום בבית ישראל כדמבואר ברש"י (ד"ה שהיתה דולקת והולכת), וז"ל מערב שבת בבית ישראל עכ"ל. ומשמע דאילו היתה עששית דולקת כל היום בבית עכו"ם ולא נעשה בה מלאכה אין מברכין עליה. והטעם משום דלא נתקיים בו קיום שביתה. משא"כ בנר של חולה דנתקיים בו קיום שביתה¹, ולפיכך מברכין עליו.
footnotes: ¹ דהא רק מותר להדליק הנר לצורך החולה ולצורך פקו"נ שלו, ואילו שלא לצורך פקו"נ דהחולה אף החולה עצמו אסור בנר ומצווה לשבות ממלאכה עם הנר, ולכן נחשב לנר שנתקיימה בו קיום שביתה בשבת. ומשמע מכאן דפקו"נ הותרה בשבת ולא דחויה, ולכן הוי נר ששבת בשבת אף בעד החולה עצמו.