גמ'. וניתנייה תנא כל מקום דסיפא לאתויי.

ולכאורה קשה להבין קושיית הגמ' דהרי לפי רבי יהודה דין גר שנשא ממזרת כלול בדין המשנה דממזרת ונתינה לישראל הולד הולך אחר הפגום. וי"ל דזהו תירוץ הגמ', דגר שנשא ממזרת כלול במלים "כל מקום" דסיפא, דהיינו דהמלים האלו מלמדים דגר שנשא ממזרת כבר כלול בדין המשנה דממזרת לישראל.¹⁶¹

footnotes: ¹⁶¹ והשווה לדברי התוס' (ד"ה ונתנייה).

גמ'. ואיבעית אימא לעולם רבי יוסי היא, ותנא איזו זו למעוטי.

ונראה לבאר דהדין במשנה דהוולד הולך אחר הזכר איירי רק לענין דיני יוחסין ומשפחה בלבד כמו בדיני משפחות כהונה ולוייה וישראל. אבל זה דהולד דגר וממזרת הוי ממזר אינו דין ביוחסין ובמשפחה אלא דהוי משום דממזרות מהווה חלות שם פסול דעוברת לולד אפי' דרך האם. ולכן אינו מוזכר במשנה.

גמ'. ואיזו זו ותו לא והרי חלל שנשא בת ישראל דיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, הא לא קשיא כר' דוסתאי בן ר' יהודה ס"ל.

לפי הנ"ל יש לבאר דבהו"א הגמ' נקטה דהדין דחלל שנשא בת ישראל הולד חלל הוא חל מחמת דין משפחה ולכן ראוי להזכירו במשנה. והגמ' דוחה דהמשנה כר' דוסתאי דבת ישראל מכשירה את הולד. ואז הגמ' ממשיכה ומבארת דישראל שנשא חללה הולד הולך אחר הזכר נכללת במשנה במלים "כל מקום", והביאור הוא דהולד הוי חלק ממשפחת האב הישראל ולכן אינו חלל.

ובזה יש לתרץ קושיית הרמב"ן. דכשהגמ' הביאה דין ישראל שנשא חללה הרמב"ן (ד"ה הא דאקשינן) הקשה דאם נקטינן כמו ר' דוסתאי אזי היאך שייך לומר דישראל שנשא חללה הוי דין דהולך אחר הזכר שהרי גם חלל שנשא בת ישראל הולד כשר, וז"ל קשה לי כיון דאוקימנא כרבי דוסתאי דאמר שאף חלל שנשא בת ישראל הולד כשר, היאך אתה אומר בישראל שנשא חללה שהולד הולך אחר הזכר והרי איפכא נמי הולד כשר והולך אחר הנקבה, והוה ליה למתני הולד הולך אחר הכשר מה שאין כן ברישא דמתני' עכ"ל. ועיי"ש מה שתירץ.

אבל לפי הביאור הנ"ל בשו"ט הכל עולה כפתור ופרח. דהרי אפי' לר' דוסתאי אע"פ דבישראל שנשא חללה הולד כשר וגם בחלל דנשא בת ישראל, מ"מ בעצם הריהם ב' דינים שונים. דהיינו, הטעם דישראל שנשא חללה הולד כשר הוא בגלל דחללות הוי חלות דין משפחה דהולך אחר האב. ולכן מסברא היינו אומרים דחלל שנשא בת ישראל הולד חלל, אלא דיש דין מיוחד דהבת ישראל מהווה מכשיר ומטהר של הולד.¹⁶² ולפי"ז אין מקום לקושיית הרמב"ן, דלפי רבי דוסתאי יש דין אחד כללי דבחללות הולך בתר הכשר. דהרי לפי דברינו גם רבי דוסתאי מודה דחללות מהווה דין במשפחה דהולכת אחר האב ולכן ראוי להזכירו ברישא דמתניתין, אלא דיש עוד דין דבת ישראל מטהרת את הולד מאב חלל.

footnotes: ¹⁶² והשווה לשיעורים לעיל (סו: ביסוד הדין דחללות, אות א-ב).

אמנם, קצת קשה על הביאור שלנו מלשון הגמ' לקמן (עז.) דהשווה בין ב' הדינים וז"ל דתניא רבי דוסתאי בן יהודה אומר כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות, כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים עכ"ל. ומשמע מהלשון "כשם" דלפי ר' דוסתאי יש דין אחד דבחללות הולך אחר הכשר, כמו שנקט הרמב"ן, ודו"ק.

רש"י ד"ה בנה שלישי.

בענין מצרי שני שנשא מצרית ראשונה

א בדין מצרי ראשון ומצרי שני

רש"י כתב דלפי רבה בר בר חנה במצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה הוי מצרי שלישי מפאת הדין דלמשפחותם לבית אבותם, ומאידך הדין דלהם דהולך אחר פסולם שייך בישראל שנשא מצרית וכדומה. וצ"ב מתי הקובע הוא דין משפחה והולכין אחר הזכר, ומתי חל הדין דלהם דהולך אחר הפסול. ונראה דנחלקו התוס' ורש"י בגדר הדברים. דעיין בתוס' (ד"ה בנה שלישי) דהביא בשם הר"מ דהכל תלוי האם שני ההורים הם מאותו עם או מב' עממים שונים, וז"ל ודקדק הר"ם דלא תימא דוקא ישראל שנשא מצרית שייך לומר הלך אחר פסולן לפי שאין שניהם פסולין אבל בשניהם פסולין לא שייך לומר הלך אחר פסולן דשניהם פסולים שהרי עמוני ומצרית שניהם פסולים והולכים אחר הפגום אלא הדבר תלוי בזה כשהם משני עממים שייך לומר כן דקרא בשני עממים איירי וקאמר הלך אחר הפסול שבכל עם ועם אבל כששניהם מעם אחד לא שייך לומר כן עכ"ל. ונראה לבאר בדעת הר"מ דהדין דהולך אחר פסולן שייך כשאין לשניהם אותו שם פסול כמו עמוני ומצרית דהמצרית נחשבת ככשרה כלפי העמוני. אבל במצרי שני ומצרית ראשונה דיש לשניהם אותו שם פסול, לא שייך הדין דהולך אחר פסולן אלא דחל הדין דמשפחה הקובע את דין הולד.

ויל"ע דהא לכאורה גם מצרי ראשון ומצרי שני הריהם ב' פסולים שונים דהרי מצרי ראשון מחיל את חלות שם הפסול שלו לולד שלו ואילו מצרי שני אינו מחיל את חלות שם הפסול שלו לולד שלו. ועוד יל"ע שהרי נחלקו בברייתא (יבמות סח.) האם ביאת מצרי שני פוסלת אשה לכהונה כמו ביאת מצרי ראשון, וז"ל גופא בן ט' שנים ויום א', גר עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי, נתין, חלל וממזר, שבאו על כהנת לויה וישראלית פסלן, רבי יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל, כל שאין זרעו פסול אינו פוסל עכ"ל, והגמ' (שם סט.) ביאר וז"ל מאי איכא בין ת"ק לרבי יוסי, אמר ר' יוחנן מצרי שני ואדומי שני איכא בינייהו עכ"ל. ומרבי יוסי נראה דיש חלות שם פסול אחר במצרי שני מבמצרי ראשון דהרי יש נ"מ ביניהם לדינא בנוגע לפסול האשה. וכל זה משמע דלא כהר"מ בתוס' דנקט דמצרי ראשון ומצרי שני הריהם חלות שם פסול אחד.¹⁶³

footnotes: ¹⁶³ וי"ל לר"מ דמצרי ראשון ושני מהווים אותו חלות שם פסול מצרי אלא דבראשון הפסול יותר חזק מבמצרי שני.

ונראה דרש"י נמנע מלפרש כהר"מ מפני הנ"ל, דהיינו דבגלל דנקט דמצרי ראשון ומצרי שני הוו ב' פסולים שונים ולכן ראוי לומר דהולך בדיניהם אחר פסולן. אבל רש"י הדגיש ב' נקודות בהסבר למה לא אמרינן דהולד הוי מצרי שני מפאת דהולך אחר פסולן. בתחילת דבריו כתב דאומרים הולך אחר פסולן רק היכא דיש קידושין ויש עבירה אבל כל היכא דיש קידושין ואין עבירה אזי הולכין בתר האב. ברם לכאורה זה קשה מהדין דרבי יוסי דגר מותר בממזרת ואעפ"כ אומרים הולך אחר פסולן.¹⁶⁴ ולכן רש"י הוסיף נקודה אחרת בנוגע לעצם חלות השם מצרי ומצרית, וז"ל דהא בתרוייהו להם קרינא ביה והוא מצרי והיא מצרית עכ"ל.¹⁶⁵ ולכאורה צ"ב בכוונתו לפי הביאור שלנו לעיל דרש"י נמנע מלפרש כמו התוס' משום דנקט דמצרי ראשון ומצרי שני הוו ב' חלויות שונות.

footnotes: ¹⁶⁴ עיין בשיעורים לעיל (סו: ד"ה והרי גר), וגם לקמן (עז. ד"ה בת חלל זכר, ובהערות שם). ¹⁶⁵ בתחילת דבריו רש"י לכאורה נקט דכל היכא דיש קידושין ואין עבירה אזי לא שייך לומר הולך אחר הפסול. ויש אחרונים דנקטו דזה כל כוונת רש"י (עיין בזה בשער המלך להלכות איסו"ב פרק יב הל"כ). אבל רבינו זצ"ל הבין דרש"י הרגיש דלא סגי בזה דהרי פסקינן כרבי יוסי דגר מותר בממזרת ואעפ"כ הולד הולך אחר הפסול. ולכן רש"י הוסיף עוד טעם כמו דביאר רבינו זצ"ל בפנים, דהכלל דהולך אחר הפסול בעצם שייך אפי' כשאין עבירה אבל רק אם הם הוו ב' חלויות פסול שונות בגברא.

ונראה לבאר דברי רש"י אלו ע"פ דברי הרמב"ם (פרק יב מהלכות איסו"ב הלי"ז) וז"ל כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה והעבדים כשישתחררו הרי הן כישראל לכל דבר שנאמר הקהל חוקה אחת יהיה לכם ומותרין להכנס בקהל ה' מיד, והוא שישא הגר או המשוחרר בת ישראל וישא הישראלי גיורת ומשוחררת, חוץ מד' עממין בלבד והם עמון ומואב ומצרים ואדום שהאומות האלו כשיתגייר אחד מהן הרי הוא כישראל לכל דבר אלא לענין ביאה בקהל עכ"ל. ונראה לדייק מסוף דברי הרמב"ם דאין גר מצרי נחשב כישראל גמור עם חלות שם פסול מסויים כמו דמצינו בממזר וכדומה. אלא הלשון "הרי הוא כישראל לכל דבר אלא לענין ביאה בקהל" משמע דלענין זה אין לו חלות שם ישראל גמור ועדיין יש לו שם עכו"ם דמצרי בגברא וממילא אסור לו לבוא בקהל. ובנוגע למצרי השם מצרי ועכו"ם נמשך עד ג' דורות.¹⁶⁶

footnotes: ¹⁶⁶ וע"ע בזה ברשימות שיעורים ליבמות (מה: קונטרס הגירות, אות יב).

ובזה ניתן לבאר את דברי רש"י. דהרי אפי' אם חלות שם הפסול דמצרי ראשון שונה מחלות שם הפסול דמצרי שני וכמו שהוכחנו למעלה, מ"מ יש להם צד השוה בזה דלשניהם חסרה קצת קדושת ישראל. וממילא לא אמרינן הולך אחר פסולם אע"פ דיש להם ב' חלויות פסולים שונים, דהרי לשניהם יש אותו שם מצרי דהיינו חסרון בקדושת ישראל. וזוהי כוונת רש"י "והוא מצרי והיא מצרית" דהיינו שם נכרי ולכן לא אמרינן הולך אחר פסולן.¹⁶⁷

footnotes: ¹⁶⁷ ונראה לפי"ז דבגלל החסרון בקדושת ישראל דמצרי דמשפחת מצרי מהווה חלות שם משפחה לעצמה במשפחות בנ"י כמו משפחת כהונה לוייה וישראל, ומשו"ה כשנשא מצרי את מצרית חל דין משפחותם לבית אבותם. ועוד נראה דבמצרי שנשא מואבית אזלינן בתר פסולם ואע"פ דשניהם חסר בקדושת ישראל שלהם, כי מ"מ שונים הם באיכות קדושת ישראל שלהם כי המצרי פסול בם בזכרים ובנקבות אך ורק לב' דורות ואילו מואבי פסול רק בזכרים אך לכל הדורות. ואינו דומה למצרי ראשון עם מצרית שני כי ההבדל בקדושת ישראל שלהם הוא רק בכמות של קדושתו ולא באיכות קדושתם.

ב השו"ט דהסוגיא ביבמות בשיטת רבה בר בר חנה

איתא ביבמות (עח.) וז"ל אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הואי אלמא קסבר בתר דידיה שדינן ליה, מתיב רב יוסף רבי טרפון אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד ממזר נשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין, אלמא בתר דידה שדינן ליה, שאני התם דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה עכ"ל. לכאורה קושיית רב יוסף צ"ב, דהרי מה ההו"א לומר דהדין דישראל הבא על השפחה הולד כמותה שייך לדין דמצרי ראשון שנשא מצרית שניה. ונראה דבהו"א רב יוסף הבין דהטעם דהולד של ממזר ושפחה הויא שפחה הוא מפאת הדין הכללי דהולד הולך אחר הפסול. ולכן רב יוסף הקשה דרואים מזה דאפי' היכא דיש קידושין ואין עבירה (עיין בסוגיא לקמן סט. דלפי המשנה ממזר מותר בשפחה לכתחילה) אפ"ה הולכין בתר הפסול ולא אמרינן דין משפחותם לבית אבותם. ואז הגמ' דחתה דבאמת היכא דאין עבירה אזי לא הולכין בתר הפסול, אלא דבולד שפחה יש גזה"כ דהוי שפחה או עבד.

ויש להעיר דכל הביאור הזה בשו"ט שייך לטעם הראשון ברש"י (קידושין סז. ד"ה בנה שלישי) דאמרינן הולך אחר הפסול רק היכא דיש ביאת איסור. ולכן שפיר מובנת קושיית הגמ' מממזר ושפחה דיש קידושין ואין עבירה ואפ"ה הולד שפחה.¹⁶⁸ אבל לפי הביאור השני דרש"י וגם לפי שיטת הר"מ בתוס' (ד"ה בנה שלישי), דהדין הולד הולך אחר הפסול שייך אפי' היכא דאין עבירה, וא"כ צריך לפרש את השו"ט באופן אחר.

footnotes: ¹⁶⁸ ועיין בזה ברמב"ן (יבמות שם ד"ה הא דאמר) דביאר קושיית הגמ' כמו הצד הראשון דרבינו זצ"ל, דהיינו דבממזר ושפחה אין איסור ואפ"ה שדינן הולד בתר הפגום.

ונראה דיש לעיין בעצם הדין דישראל הבא על הממזרת הולד ממזר, דלא הולכין בתר האב היכא דהאם פגומה. דמצד אחד י"ל דחלות הפסול דהאם מבטלת את חלות הכשרות דהאב לגמרי, וא"כ אין להולד חלות שם ישראל כשר כלל מהאב, אלא רק חלות שם ישראל ממזר מהאם. ומצד שני י"ל דהולד מקבל ב' חלויות שם מההורים שלו, כלומר דמצד האב יש לו חלות שם ישראל כשר בעלמא ומצד האם יש לו חלות שם ישראל ממזר. ומכיון דחל בו ב' החלויות האלו ויש בו אף חלות שם ממזר, דנין אותו כישראל ממזר.

ולפי הצד השני י"ל דכל זה שייך היכא דאין סתירה גמורה בין ב' החלויות כמו בישראל הבא על הממזרת, דהרי אין סתירה בין חלות שם ישראל מצד האב וחלות שם ממזר דהולד מקבל מהאם, דחלות שם ממזרות חלה על גבי חלות שם ישראל. אבל היכא דיש סתירה גמורה בין ב' החלויות אזי לא אמרינן דהולכין בתר חלות האם הפסולה, אלא דחוזרין לדין דהולכין בתר האב. והרי כבר ביארנו למעלה אליבא דרש"י והרמב"ם דאיסור מצרי אינו חלות איסור ופסול בעלמא אלא דמהווה חסרון בקדושת ישראל. ובכן י"ל דלמצרי ראשון ושני יש שני חסרונות שונים בקדושת ישראל שלהם.

ובכך יש לבאר את השו"ט דהגמ'. דרב יוסף הבין דהדין דר' יוחנן דמצרי שני הבא על מצרית ראשונה הולד שלישי חל משום דיש סתירה גמורה בין חלות שם מצרי שני וחלות שם מצרית ראשונה מפאת קדושת ישראל שלהם וממילא חוזרים לדין דהולכין בתר האב. ולכן הקשה הגמ' דוקא מהדין דממזר הבא על שפחה דהולד שפחה, כלומר דהיכא דיש סתירה גמורה בין חלות ממזרות מהאב וחלות שפחות מהאם הולכין בתר האם ולא בתר האב. והטעם דהחלויות סותרות זו את זו הוא דחלות ממזרות דעלמא חל רק על מי דיש לו קדושת ישראל, ובן של שפחה חסרה לו בקדושת ישראל. ואז הגמ' דחתה דבממזר דנשא שפחה הולד עבד מפאת גזה"כ מיוחדת דהאשה וילדיה. והביאור בזה הוא דחל על הולד שם שפחה מהאם מגזה"כ וזה מהווה סתירה לחלות הממזרות ומונע אותה מלחול. מאידך, במצרי שני דנשא מצרית ראשונה יש סתירה דעלמא בין ב' החלויות שבוולד ואין אחד מהם חל בתחילה ולכן רבה בר בר חנה סבור דהולכין בתר האב.¹⁶⁹

footnotes: ¹⁶⁹ וי"ל שהוא משום דמצרי מהווה חלות שם משפחה לעצמה ובדין משפחה הולכים בתר האב. ועוד יתכן דהביאור הזה דרבינו זצ"ל בשו"ט דהגמ' מתאים לשיטת הריטב"א (קידושין סז: ד"ה אלא כל מקום) דלפי רבה בר בר חנה, בישראל הבא על מצרית ראשונה אע"פ דיש עבירה מ"מ יש צד לומר דלא הולכין בתר הפגום אלא בתר דידיה והולד ישראל כשר וז"ל אבל לדברי רבה בר בר חנה דמכשר במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אפשר דהוא הדין דבהא נמי בנה כשר עכ"ל. ונמצא דלפי הריטב"א בדעת רבה בר בר חנה יש דין דהולך בתר דידיה אפי' כשהאם פגומה ואין שניהם מעם אחד.

ג השו"ט בסוגיא דיבמות בשיטת רב דימי

ובהמשך הסוגיא ביבמות (עח.) הגמ' הביאה דעת רב דימי אמר ר' יוחנן וז"ל כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הואי, אלמא בתר אימיה שדינן ליה, אמר ליה אביי אלא הא דאמר ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה, אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות ואמר רב אושעיא הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה, אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוא הוה ליה ולד חטאת וולד חטאת למיתה אזיל, אישתיק, א"ל דלמא שאני התם דכתיב אשר יולדו הכתוב תלאו בלידה עכ"ל. הנה הגמ' הקשה על רב דימי מזה דר' יוחנן סבור דעובר לאו ירך אמו. ולכאורה כל השו"ט צ"ב דהרי מה השייכות של עובר ירך אמו לדין דרב דימי. דלפום ריהטא היה יותר מסתבר להקשות מהדין במשנה דידן דכל מקום דיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר האב דחל מדין משפחה, וא"כ הכא הולד ראוי להיות מצרי שלישי כיון דהאב הוי מצרי שני.

ונראה לבאר דהגמ' הבינה דלפי רב דימי הסברא דבתר אימיה שדינן ליה חל בעובר אפי' קודם הלידה ומונע את הדין דמשפחה מלחול בשעת לידה. דהיינו דיש דינים דחלין רק בלידה כמו השם דכהן לוי וישראל דהאב מחיל, ולכן אין שייך לומר דהאם קובעת את הדינים האלו לעובר קודם הלידה. אבל יש דינים דאינם תלויים בלידה דוקא ויכולים לחול בעובר. והאם מחילה את הדינים האלו לעובר אפי' לפני הלידה וזה מונע את הדינים דהאב מלחול בשעת לידה. ולכאורה רואים את זה בעליל מהגמ' לעיל ביבמות (עח.) דמסברא היינו אומרים דמצרית דנתגיירה בנה גם כן הוי מצרי ראשון, ורק משום גזה"כ דיולדו קובעים דהוא מצרי שני, וז"ל ואי כתב רחמנא להם, ה"א מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד, כתב רחמנא אשר יולדו עכ"ל. ולכאורה קשה להבין את ההו"א, למה היינו חושבים מסברא דהולד דמצרית ראשונה הוי מצרי ראשון. ונראה לבאר דהאם מחילה את הדינים שלה לולד אפי' לפני הלידה ולכן היה חל על העובר דין דמצרי ראשון בשעה דאמו נתגיירה.¹⁷⁰

footnotes: ¹⁷⁰ והשווה לדברי המנחת חינוך (מצוה תקס"ג סק"ה) דדייק מלשון הגמ' דלא משנה ממי נתעברה, הולד הוי מצרי ראשון וז"ל אבל אם האם נתגיירה בעודה מעוברת דהולד גר כמו דקי"ל נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה הולד הולך אחר האם ל"מ אם אמרינן עובר ירך אמו הולד כאחד מאברי' בודאי הולך אחר האם אלא אפי' לאו ירך אמו מ"מ נ"ל דהיחוס אינו אלא בנולד אבל במעי אמו אינו מתיחס אחריו ואם נתגיירה האם הולד הולך אחרי' עכ"ל. הרי נקט להדיא כמו רבינו זצ"ל דאין דין יחוס בעובר ומ"מ הולד הולך אחריה.

ולכאורה היסוד הנ"ל דמשפחת אב חל רק מלידה ואילך עולה מהמשנה ביבמות לעיל (סז.) וז"ל בת ישראל שניסת לכהן ומת, והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר, שהעובר פוסל ואינו מאכיל, דברי ר' יוסי עכ"ל. והגמ' נסתפקה בטעם הדבר, וז"ל איבעיא להו טעמא דרבי יוסי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא, או דלמא ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל, למאי נפקא מינה לעובר במעי כהנת עכ"ל. ולצד הראשון יוצא דעובר במעי זרה זר הוא דהיינו דעובר מאב כהן אינו מתייחס אחר אביו לפני לידה להיות כהן, דהא דמתייחס אחר אביו וחל עליו דין משפחת כהונה חל רק בשעת לידה.¹⁷¹

footnotes: ¹⁷¹ וכן איתא ברש"ש שם (סז. רש"י במשנה). ויש להעיר משיטת הרוקח (הובא בש"ך יו"ד סימן שעא סק"א) דשייך האיסור דטומאת כהנים לעובר דאביו כהן. וכבר הקשו עליו מזה דעובר אינו מאכיל, עיין בזה בקובץ שיעורים חלק ב' סימן מא. ברם רק לצד א' דאיבעיא העובר זר הוא, ואילו לצד שני משמע דהוי כהן שקבל דין משפחת אביו הכהן גם במעי אמו, דדין משפחה אינו תלוי בלידה אלא רק ביצירת הוולד.

ועכשיו נחזור לשו"ט דגמ'. אביי הבין דהדין דבתר אימיה שדינן ליה, דהיינו דהאם מחילה דינים על העובר לפני לידה, הוא תלוי דין דעובר ירך אמו. ולכן הקשה היאך רב דימי בשם ר' יוחנן יכול לומר דבתר אימיה שדינן ליה אם ר' יוחנן סבור דעובר לאו ירך אמו וא"כ אין האם מחילה דינים בעובר לפני לידה, וממילא הדין דמשפחת אב ראוי לקבוע דין הוולד כמצרי בשעת לידה. ואילו הדין שבמשנה דכהן שנשא ישראלית דהולד הוי כהן לא היה קשה על רב דימי דהרי ברור דחלות כהונה תלויה במשפחה ובלידה בלבד, משא"כ החלות שם של מצרי שני או שלישי דחל אפי' לפני הלידה ע"י האם ומונע את חלות דין דהאב מלחול בשעת לידה.

והגמ' דחתה דשאני התם דהכתוב תלאו בלידה. ונחלקו הראשונים בגדר הגזה"כ דיולדו ובהבנת דחיית הגמ'. דהנה כתב הרמב"ם (פרק יב מהלכות איסו"ב הל"כ) וז"ל מצרית מעוברת שנתגיירה בנה שני, מצרי שני שנשא מצרית ראשונה או מצרי ראשון שנשא מצרית שנייה הולד שני שנאמר בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה עכ"ל. ונמצא דלפי הרמב"ם הולכין תמיד לחומרא, דהיינו דהיכא דאו האב או האם הוי מצרי ראשון אזי הולד הוי מצרי שני ולא מצרי שלישי. והביאור בזה הוא דלפי מסקנת הגמ' הגזה"כ מלמד דדין הולד בנוגע לדורות תלוי בשעת לידה והיכא דדיני האב ודיני האם סותרים זה לזה הדין הוי דהולכין בתר הפגום שבשניהם.

מאידך הרמב"ן (ד"ה והא דרב דימי) חולק על הרמב"ם ונקט דהגזה"כ דיולדו מלמד דתמיד הולכין בתר האם ואפי' לקולא, ולכן אם מצרי ראשון בא על מצרית שניה אזי הולד הוי מצרי שלישי. ונראה דלפי הרמב"ן הגזה"כ דיולדו אינו דוחה את ההו"א לגמרי, אלא דהגזה"כ קובעת דאפי' אם לא אמרינן עובר ירך אמו בכהת"כ, מ"מ במצרי שנשא מצרית אמרינן עובר ירך אמו והאם מחילה את הדין שלה לעובר אפי' לפני לידה.

ויש להעיר דלפי הרמב"ן קצת קשה השו"ט בסוגיא דידן, דהרי הגמ' נקטה דהדין דרב דימי יוצא מן הכלל של הרישא דהמשנה דכל מקום דיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, והמלים "איזה זו" דהרישא באו למעוטי מצרי שני שנשא מצרית ראשונה. ולכאורה צ"ב דאין קשר בכלל בין הרישא דהמשנה דהולכין בתר משפחת האב לבין הדין דרב דימי דבמצרי שנשא מצרית יש גזה"כ דאמרינן עובר ירך אמו, וא"כ למה צריך למעט הדין דרב דימי מהמשנה.