תוד"ה הכל.

א ביאור בדעת ה"ר שלמה

התוס' הבינו דלפי רש"י אין גזה"כ דאין ממזרות בסוטה אלא דידעינן זה מסברא דמכיון דאין חלות הקידושין נפקעת מסוטה ממילא אין הולד ממזר. ובתחילה התוס' הקשו דזה שייך רק היכא דהסוטה לא נתגרשה אבל היכא דנתגרשה לפי רש"י יוצא שיש ממזרות וזה נגד דברי הגמ'. ובסוף התוס' הביאו את רבינו שלמה דביאר בדעת רש"י דמכיון דאין ממזרות בתחילת הלאו כשהיא תחתיו ממילא אין ממזרות לעולם.

ונראה לבאר דהדעה הראשונה בתוס' הבינו דלרש"י בעצם ראוי שאיסור סוטה יגרום ממזרות, אלא דמכיון דאיסור סוטה אינו מפקיע חלות הקידושין שחלה כבר ועדיין יש ביניהם חלות אישות ממילא אין הולד שלהם ממזר. אמנם היכא דנתגרשה ואין עוד אישות ביניהם אזי חוזרים לעיקר הדין דאיסור סוטה גורם לממזרות, ולכן התוס' הקשו דנראה מהגמ' דאין ממזרות אפי' לאחר הגירושין. והר"י חידש דיש גזה"כ דלעולם קידושין תופסין בסוטה – אפי' לאחר שנתגרשה – ולכן אין ממזרות.

אבל ה"ר שלמה חידש בדעת רש"י דמכיון דאין ממזרות חלה מיד אחרי שהאיסור סוטה חל, אזי אין סברא דלאחר הגירושין שהולד יהא ממזר. והביאור בזה הוא דלא כל פעם דקידושין אינן תופסין הוי הולד ממזר, אלא רק היכא דהיא אסורה באיסור ערוה.¹⁸⁵ ומכיון דלפני הגירושין כשהאיסור סוטה חל על בעלה האישות לא נפקעת, מוכח דהאיסור דסוטה לבעלה אינו חלות איסור ערוה אלא דחל כאיסור מיוחד בין בעל לאשתו. וממילא, אפי' לאחר דנתגרשה אין איסור סוטה יוצר ממזרות מכיון דאינו חלות שם איסור ערוה.¹⁸⁶ וכל זה בנוגע לממזרות. אבל עדיין יתכן היה לומר דמ"מ אין קידושין תופסין לאחר הגירושין לפי רבי עקיבא מכיון דאיסור סוטה הוי איסור לאו. ולכן כתב הר"ש בסוף וז"ל דכיון דכל זמן דלא גרשה לא יהא הולד ממזר כדפי' אין לומר דמשום שגרשה יהא איסור נוסף דמה גריעותא יש בה אחר הגירושין יותר מלפני הגירושין וכיון דסברא הוי לומר דלאחר גירושין נמי אין הולד ממזר הכי נמי איכא למימר דתפסי בה קידושין דהא בהא תליא מילתא עכ"ל, כלומר דמכיון דאין הולד ממזר משום שאין סוטה חלות איסור ערוה אזי גם לאחר גירושין אינה ערוה ותפסי בה קידושין והולד איננו ממזר.¹⁸⁷

footnotes: ¹⁸⁵ והשווה למה דביאר רבינו זצ"ל בדעת רש"י לעיל (דף סז: גמ'. אשת איש נמי), דהולד ממזר כל היכא דאין קידושין תופסין אפי' בלי איסור ערוה. וזה דלא כמו דביאר רבינו זצ"ל כאן בדברי ה"ר שלמה בדעת רש"י. ¹⁸⁶ ויש להעיר דבשיעוריו ליבמות רבינו זצ"ל נשא ונתן באיסור סוטה לבעלה ולפעמים הגדיר סוטה לבעלה כאיסור ערוה. עיין בזה ברשימות שיעורים ליבמות (דף ב. הערה 55, דף ג: בא"ד ועוד אר"י, דף יא. ד"ה אמר רב יהודה אמר רב, דף כד: תוד"ה אמר רבי). ובאופן דומה, עיין במנחת חינוך (מצוה רצו סקכ"א) שנסתפק האם האיסור דסוטה לבעלה הוי יהרג ואל יעבור. ¹⁸⁷ כי גם לר"ע אי-תפיסת קידושין וממזרות תלויין בחלות שם ערוה דחל בחייבי לאוין דעלמא אך לא באיסור סוטה לבעלה.

ובזה ניתן לתרץ את קושיית תוס' הרא"ש כאן (ד"ה הכל מודים) והר"י (תוס' יבמות מט: ד"ה סוטה נמי) על רש"י. דלפי רש"י אין גזה"כ מיוחדת בסוטה אלא דידעינן מסברא דאין הקידושין נפקעין וגם מסברא ידעינן שקידושין תופסין בסוטה לאחר הגירושין ושאין הולד ממזר. והקשה תוס' הרא"ש וז"ל וקשה לפירושו דנדה נמי משום דהויא נדה לא פקעי מינה קידושין אפ"ה איצטריך קרא למקדש נדה, סוטה נמי תיבעי קרא למקדש סוטה אחר שגירשה עכ"ל. כלומר, דגם בנדה מסברא ידעינן דאין האישות נפקעת ועדיין צריך גזה"כ שקידושין תופסין בפנויה נדה, וא"כ גם בסוטה נצטרך גזה"כ. ולפי הנ"ל י"ל דאין להוכיח מנדה לסוטה. דהרי בסוטה לפי רש"י הא דאין קידושין נפקעין בסוטה הוי משום דאין בסוטה לבעלה איסור ערוה אלא איסור לאו מסויים דחל בין בעל לאשתו, וממילא אין לאיסור סוטה דיני ערוה כלל ומסברא ידעינן דאין הולד ממזר ושקידושין תופסין. ומאידך נדה מהווה איסור כרת ודומה יותר לערוה ולכן אע"פ דאין אישות נפקעת בנדה, מ"מ צריכים גזה"כ ללמד דקידושין תופסין בנדה פנויה ושאין הולד ממנה ממזר, דסד"א דנדה פנויה מהווה חלות שם איסור ערוה דאין בה חלות קידושין ושהולד ממזר.¹⁸⁸

footnotes: ¹⁸⁸ וע"ע בזה ברשימות שיעורים ליבמות (כט: בהערה 53).

וכל זה לשיטת ה"ר שלמה בדעת רש"י. ומאידך הר"י הבין דאין ממזרות תלויה באיסור ערוה אלא כל היכא דאין קידושין תופסין מאיזה טעם שיהיה אזי הולד ממזר.¹⁸⁹ ולכן אם אין גזה"כ, היינו אומרים דבסוטה שנתגרשה מכיון דלפי ר"ע קידושין אינן תופסין באיסור לאו, אזי הולד הוי ממזר.

footnotes: ¹⁸⁹ אך לפי"ז צ"ע מעכו"ם הבא על בת ישראל דאין הולד ממזר והא אין קידושין תופסין ביניהם. וי"ל דממזרות חלה רק כשהבן מתייחס לאביו ולאמו שאין בהן חלות קידושין, ואילו בעכו"ם הבא על בת ישראל אין הבן מתייחס אחרי העכו"ם כלל ומשו"ה אינו ממזר. ועיין לקמן בשיעורים (סח: בענין עבד ועכו"ם הבא על בת ישראל, אות ג).

ב ביאור שני בדעת ה"ר שלמה

ויתכן לבאר את דברי ה"ר שלמה באופן אחר. דהיינו דאין כוונתו לומר דמכיון דאיסור סוטה לבעלה אינו איסור ערוה דמשו"ה אין הולד ממזר וקידושין תופסין. אלא כוונתו דמכיון דהאיסור סוטה לבעלה הוי איסור דחל בעצם חלות האישות שלהם, והאיסור הזה נמשך אפי' לאחר שנתגרשה אזי צ"ל דעדיין נשאר קצת קשר של אישות ביניהם כדי שהאיסור סוטה ימשיך.¹⁹⁰ ומכיון דאישות וממזרות הוו תרתי דסתרי, חלות האישות במקצת בנוגע לאיסור סוטה דקיימת בין הסוטה לבעלה דגירשה מהווה סתירה לחלות הממזרות ומונע אותה מלחול. ומכיון דידעינן דאין הולד ממזר בסוטה שנתגרשה אזי איכא למימר דתפסי בה קידושין כנ"ל.¹⁹¹

footnotes: ¹⁹⁰ ועיין בזה ברשימות שיעורים ליבמות (ג: ד"ה ועוד אר"י). ¹⁹¹ ולפי"ז לר"ע דין ממזרות ואי-תפיסת קידושין אינו חל מדין ערוה אלא מדין מסויים בחייבי לאוין ושאינו איפוא חל בסוטה.

ולפי"ז י"ל דהר"י, דנקט דצריך גזה"כ דקידושין תופסין בסוטה חולק על הנ"ל וסבור דאינו מסתבר דהאיסור דסוטה לבעלה לאחר הגירושין מוכיח על חלות אישות במקצת דנשארת ביניהם. אלא צ"ל דלאחר הגירושין חל איסור סוטה לאיש הזה דבעבר היה בעלה, אע"פ דעכשיו אין קשר של אישות ביניהם כלל. ולכן צריכא גזה"כ לבוא ולומר דקידושין אכן חלין בסוטה לפי ר"ע ושאין הולד ממזר.

ג ביאור בדעת רש"י שלא כה"ר שלמה

ועוד יתכן לבאר שיטת רש"י באופן אחר קצת מה"ר שלמה. דהיינו דה"ר שלמה הבין דמסברא ידעינן דאיסור סוטה הוי איסור מסויים דחל בין בעל לאשתו ואין איסור סוטה חלות שם איסור ערוה ולכן אין הולד ממזר, ומזה דאין הולד ממזר הוא הוכיח דקידושין תופסין במחזיר סוטתו. אבל באמת ניתן לדלג על הדין דאין ממזרות בסוטה, דהרי יתכן דרש"י ידע דקידושין תופסין בסוטה שנתגרשה מעצם הדין דאין הקידושין הראשונים נפקעין. דהרי מזה דקידושין לא פקעי ידעינן דאין סוטה איסור ערוה. דאילו היתה ערוה היתה האישות דמעיקרא פקעה, וממילא ידעינן דאם קידושין לא פקעי מסוטה דקידושין אף חלין במחזיר סוטתו. ומכיון דקידושין תופסין מחדש אזי ידעינן דאין הולד ממזר.

וכל זה בסוטה. אמנם בנדה אין להוכיח מזה דקידושין לא פקעי דמעשה קידושין מחילה חלות קידושין חדש ולכן צריכה גזה"כ דקידושין תפסי בנדה (ובזה מתורצת קושיית הר"י מובא לעיל אות א). ויתכן לבאר את החילוק בין סוטה לבין נדה בב' אופנים:

א) בסוטה אם קידושין לא פקעי אזי זה סימן שלא מדובר באיסור ערוה דבערוה קידושין פקעי. אמנם בנדה אע"פ דקידושין לא פקעי מ"מ האיסור הוי איסור כרת ויש צד לומר דבעצם נדה הוי סוג של ערוה, אלא דמטעם מסוים הדין ערוה שבה לא מפקיע את חלות האישות. אבל לפי"ז עדיין מובן דמסברא יש לצדד דשם הערוה שבנדה מונע מעשה קידושין חדש מלחול בנדה פנויה. ולכן צריכה גזה"כ דקידושין תופסין בנדה פנויה ושאין הולד ממזר.

ב) מאידך י"ל דהיה פשיטא לרש"י דנדה אינו איסור ערוה אלא הוי איסור ביאה בעלמא. וזה כמו דעת הרמב"ם (פרק יח מהלכות איסו"ב הל"א) וז"ל מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת להנשא לו לפיכך הנרבעת לבהמה אע"פ שהיא בסקילה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבעלה לאדם והבא על הנדה אף על פי שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו עכ"ל. הרי מבואר ברמב"ם דבכל איסורי ביאה שיש בה איסור של אישות אזי הביאה מחילה עליה חלות שם זונה, ואילו נדה שונה מפני דאינה אסורה להנשא לו דאיסור נדה הוי איסור של מעשה ביאה גרידא ואינו איסור אישות עם הנדה.¹⁹²

footnotes: ¹⁹² ועיין בזה באריכות ברשימות שיעורים ליבמות (ב. תוד"ה ואחות אשתו, בא"ד ואפילו בנדתה).

ולפי"ז מובן דבנדה צריכה גזה"כ דקידושין תופסין בה. דהרי לגבי סוטה מזה דקידושין לא פקעי יש להוכיח דאינה איסור ערוה ולכן קידושין נמי תופסין בה. אבל בנדה כבר ידעינן דאינה איסור ערוה אלא איסור מעשה ביאה ולכן פשיטא דאין איסור נדה מפקיע את חלות הקידושין. אמנם עדיין יש צד לומר דאע"פ דנדה אינה ערוה מ"מ מכיון דהיא אסורה באיסור כרת האיסור בעצמו מונע קידושין חדשים מלחול. ולכן בעינן גזה"כ ללמד דמכיון דנדה הויא איסור ביאה גרידתא, קידושין תופסין בה אע"פ דהויא איסור כרת.¹⁹³

footnotes: ¹⁹³ ועיין בזה בקיצור ברשימות שיעורים ליבמות (כט: בהערה 53).

גמ'. שפחה כנענית מנלן.

לכאורה צ"ב למה בעינן גזה"כ מיוחדת דאין קידושין תופסין בשפחה כנענית הרי בהמשך הסוגיא יש גזה"כ דלא תתחתן בם דאין קידושין תופסין בעכו"ם, ומסברא יש לכלול שפחה בגזה"כ דלא תתחתן בם, דהרי לכאורה אין לשפחה כנענית קדושת ישראל כמו ישראלית גמורה ודומה איפוא לנכרית.

ונראה לבאר ע"פ מחלוקת הראשונים בנוגע לטבילה שניה דעבד כנעני. דהרי התוס' נקטו דטבילה שניה דעבד כנעני הויא מדרבנן בעלמא¹⁹⁴ ומוכח מזה דבעצם יש לעבד כנעני קדושת ישראל גמורה ע"י טבילה ראשונה אלא דחלות שם עבד מונע ממנו מקצת דיני ישראל, ומשו"ה אינו צריך טבילה שניה מדאורייתא. ולפי"ז שפיר מובן למה אין שפחה כנענית נכללת בגזה"כ דאיסור נכרית. מאידך הרמב"ם (פרק יג מהלכות איסו"ב הלי"ב) נקט דטבילה שניה היא מדאורייתא. ונראה דסובר דטבילה ראשונה אינה מחילה קדושת ישראל גמורה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה שפחה אינה נכללת בגזה"כ דלא תתחתן בם. וצ"ל דגם לפי הרמב"ם הרי יש בשפחה מקצת קדושת ישראל ע"י הטבילה הראשונה ולכן יש הו"א דקידושין תופסין בה. ויש להטעים את זה יותר דלפי הגר"ח זצ"ל בדעת הרמב"ם קידושין תופסין בשפחה מיד אחרי השחרור ולא צריך לחכות עד הטבילה השניה. דהיינו, דהגר"ח זצ"ל נקט דבעצם יש לשפחה קדושת ישראל לקידושין אלא דהשם עבד מונע ממנה תפיסת קידושין ולכן ברגע שהשם עבד נפקע ע"י השחרור קידושין תופסין.¹⁹⁵

footnotes: ¹⁹⁴ עיין בנימוקי יוסף יבמות (טז: בדפי הרי"ף) בשם תוספות. ועיין בשיעורים לעיל (ו: ד"ה א"ל רבינא לרב אשי) דרבינו זצ"ל נקט דכן איתא בתוס' גיטין (עז. ד"ה דין ודברים). ¹⁹⁵ והשווה למה שביאר רבינו זצ"ל בשיעורים לעיל (סב. כל שבידו).

אמנם, כל זה נכון רק לגבי תפיסת קידושין, אולם בנוגע לחיוב מצוות של העבד מצינו גדר אחר. דהרי בנוגע לחיוב מצוות הסברא ראשונה היתה דעבד פטור מכל המצוות וצריכה גזה"כ דלה לה מאשה לחייבו במצוות כאשה. וגם דחיוב מצוות גמורה כאיש ישראל חל על העבד רק ע"י הטבילה השניה ולא ע"י השחרור לבד.¹⁹⁶ ונראה מכל זה דאע"פ דיש לעבד קדושת ישראל גמורה לענין קידושין (אלא דהשם עבד מונע תפיסת קידושין), בנוגע לחיוב מצוות אין לו קדושת ישראל גמורה.¹⁹⁷ וצ"ב בגדר החילוק הזה בדין קדושת ישראל דעבד.

footnotes: ¹⁹⁶ עיין בזה ברשימות שיעורים ליבמות (מה: קונטרס הגירות אות טו). ¹⁹⁷ ואם עשה עבד או שפחה מצות עשה שהזמן גרמא אין לו קיום מצוה כלל ואסור לו לברך עליה שלא כאשה שיש לה קיום מצוה ומברכת לכמה ראשונים כי לעבד חסרה קדושת ישראל והוי כעכו"ם במצוות אלו שלא כאשה שיש לה קדושת ישראל גמורה אלא שפטורה מחובת מעשה"ג.

ונראה לבאר ע"פ הגמ' ביבמות (עו.) בנוגע לגדר דלא תתחתן בם וז"ל בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן, מהו בגיורת ומשוחררת, בקדושתיה קאי ואסיר או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי, א"ל רב ששת תניתוה פצוע דכא ישראל מותר בנתינה, ואי ס"ד בקדושתיה קאי אקרי כאן לא תתחתן בם, אמר רבא אטו התם משום קדושה ולאו קדושה הוא דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודת כוכבים, וה"מ בהיותן עובדי כוכבים כי מגיירי בישראל שרו, ורבנן הוא דגזרו בהו, וכי גזרו בהו רבנן בהנך דבני אולודי, אבל האי דלאו בר אולודי לא גזרו ביה רבנן עכ"ל. ונראה מדברי רבא דהפסוק דלא תתחתן בם בא כדי למנוע בן ישראל מללכת ולעבוד ע"ז. ולפי"ז מובן למה עבד אינו נכלל בפסוק דלא תתחתן בם דהרי הוא אינו עובד ע"ז, ולכן ע"י הטבילה הראשונה שלו פקע ממנו חלות שם עובד ע"ז ויש לו קדושת ישראל לענין קידושין. אמנם עדיין מסברא אין לו קדושת ישראל בנוגע לחיוב מצוות ולכן צריך גזה"כ לחייבו במצוות כאשה.

וע"פ הנ"ל גם יש לבאר למה שפחה אינה נכללת בלאו דביאה עם נכרית. דהרי עיין לקמן (סט. ד"ה רבי טרפון לכתחלה) דהבאנו דנחלקו הראשונים האם שפחה אסורה מדין לא יהיה קדש או רק מדרבנן דעלמא, אך לכו"ע אינה אסורה מדין גויה. אמנם, האיסור גויה הוא מהפסוק דלא תתחתן בם או מבתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. ולכאורה יש להקשות דהרי אין לשפחה קדושת ישראל ולמה היא אינה אסורה מדין גויה.¹⁹⁸ ולפי הנ"ל י"ל בב' אופנים: א) יש לה מקצת קדושת ישראל, ב) האיסור דלא תתחתן בם קשור להסרה דע"ז וזה אינו שייך לשפחה דאסורה לעבוד ע"ז וסתם שפחה איפוא אינה עובדת ע"ז.

footnotes: ¹⁹⁸ אמנם עיין בספר החינוך (מצוה רט) וז"ל אבל אפשר לומר שנלמד איסור לשפחה בכלל איסור כל האומות שאינן ישראלים שאסור להידבק בהן, וכמו שדרשו עליהם חכמים מדכתיב כי יסיר את בנך מאחרי, לרבות כל המסירים, וכמו כן שפחה כנענית, מכיון שאינה ישראלית גמורה בכלל מסירין היא, שהרי קצת מצוות יש שהיא אינה חייבת בהן, והן אותן שכתוב בהן בפירוש בפרשה דבר אל בני ישראל, למעוטי כל שאינו מבני ישראל, כמו שמפורש בגמרא במקצת מקומות, ובכלל מסירין הוא בכך עכ"ל. ועיי"ש במנחת חינוך דהעיר דלפי ספר החינוך האיסור דביאה עם שפחה הוא מדאורייתא מהפסוק דכי יסיר וזה נגד שאר הראשונים.

ועוד נראה לבאר ע"פ הנ"ל למה ממזר מותר בשפחה (לפי מסקנת הגמ' בדעת ר' טרפון לקמן סט.) ואסור בנכרית. דהרי מצד אחד י"ל דיש בשפחה מקצת קדושת ישראל אלא דיש בה חלות פסול דשפחה ולכן ממזר דכמו"כ פסול בגברא מותר בה. אמנם אין להתיר ממזר לישא נכרית דהרי אין בה קדושת ישראל כלל. וגם נראה להוסיף דאם האיסור דלא תתחתן קשור בהסרה לע"ז אזי פשיטא דממזר אסור בה דהרי אסור לו לעבוד ע"ז כמו שאר ישראל.