Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 76b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב אם קורא עליו ערער צריך לבדוק אחריה.
נחלקו רש"י והרמב"ם בגדר הערעור. דרש"י (ד"ה כשקרא) כתב וז"ל א"צ בדיקה אלא אם קראו עליה שני עדים שמץ של פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול וכיון דקרא עליה ערער עכ"ל. כלומר דהעדים מעידים שיש קול דפסול נתערב במשפחה הזאת. אמנם הבאנו דברי הרמב"ם (פרק יט מהלכות איסו"ב הלי"ח) דהעדים מעידים דבודאי נתערב במשפחה הזאת ממזר, וז"ל משפחה שקרא עליה ערער והוא שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר או חלל או שיש בהן עבדות עכ"ל. ונראה דנחלקו רש"י והרמב"ם בגדר הבדיקה. דלפי רש"י הבדיקה מהני רק היכא דיש כח בבדיקה לעקור את הקול לגמרי ולומר דהקול לא היה נכון. אמנם היכא דבודאי יש ממזר בתוך המשפחה יתכן דהבדיקה אינה מועילה והמשפחה הזאת עדיין אסורה. אמנם לפי הרמב"ם הבדיקה מבררת דהממזר דנתערב במשפחה אינה קשורה לאשה הזאת שהוא רוצה לינשא אותה ולכן הבדיקה מהני אפי' אם יש שמועות על פסול דנתערב במשפחה.
גמ'. דאמר מר ששם היו יושבים מייחסי כהונה ומייחסי לויה.
רש"י (ד"ה ששם) פירש ששם היו יושבים סנהדרין בלשכת הגזית ומייחסים את הכהנים. אמנם עיין בהגהת הגר"א דהעיר דהיה ב"ד אחר מאחורי הבית דבדקו את ייחוס הכהנים כדאיתא בספרי (פרשת קרח פיסקא קטז) וז"ל ולמבית לפרוכת, מיכן אמרו מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקים יחוסי כהונה עכ"ל. ונראה דאפי' לפי הגר"א הב"ד מאחורי הבית עשו רק את הבדיקות אבל סוף כל סוף הסנהדרין של ע"א בלשכת הגזית פסק האם הכהן הזה כשר לעבודת ביהמ"ק או לא.
ולפי הפירוש הזה במחלקות בין רש"י והגר"א י"ל דנחלקו באופן דומה למחלוקת בין הרמב"ן ורס"ג בנוגע לקבלת עדות בדיני נפשות לפני ג'. דכתוב בתורה (דברים פרק יז פסוק ו) וז"ל על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד עכ"ל. והרמב"ן (על אתר) הביא מרס"ג דהפשט בפסוק הוא דקבלת עדות בדיני נפשות כשר לפני ג', וז"ל ועל דרך הפשט אמר הגאון רב סעדיה, שנים עדים, או שלשה מקבלי עדות השנים עכ"ל. והרמב"ן השיג עליו דדיני נפשות צריך ב"ד של כ"ג, וז"ל אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו, כי עדות דיני נפשות לא תקובל רק בפני סנהדרין של עשרים ושלשה עכ"ל. ופשיטא דרס"ג מודה דהגמר דין בדיני נפשות צריך ב"ד של כ"ג, אלא דחידש דניתן לחלק בין גמר הדין דצריך כ"ג לבין קבלת העדות דצריך רק ג'.
ונראה דרש"י בסוגיא דידן נקט כמו הרמב"ן דכל היכא דפסק הב"ד צריך ב"ד מסויים אזי כל המעשים של הב"ד, כולל קבלת העדות והבדיקות, כמו"כ צריך את הב"ד המסויים הזה ולא סגי בב"ד של ג'. אמנם הגר"א נקט כמו רס"ג דיש לחלק בין השלבים של הדין, וניתן לומר דרק גמר הדין צריך ב"ד הגדול לעומת הבדיקות דרק צריך ב"ד של ג'.
אמנם בין לשיטת רש"י ובין לשיטת הגר"א לכאורה כל הסוגיא צ"ב דלמה צריך ב"ד של ע"א ליוחסי כהונה בכלל. ונראה לבאר דבאמת עצם הדין דייחוס הכהונה אינו צריך ב"ד של ע"א אלא ב"ד של ג' בלבד. אמנם הב"ד הגדול של ע"א הם האחראים על שמירת ועבודת ביהמ"ק, וייחוס דכהנים העובדים על המזבח והלויים דעולים לדוכן הוי חלק של הדין הכללי הזה של שמירת עבודת המקדש. ולכן צריך רשות מהב"ד הגדול כדי לעבוד במקדש.⁸²
footnotes: ⁸² והשווה לדברי התפארת ישראל במשנה מדות (פרק ה משנה ד, יכין אות לד) וז"ל ודנה את הכהונה. כל ענייני כהונה, שאין כהן נכנס לעבודה עד שבודקין אחר יחוסו, ושאין בו מום, וכמו כן דנין שם את הלויים שאין בהן דבר הפוסלן לשירות, וכמו כן דנו על כל דבר שיארע בקרבנות שבמקדש, ועל כל דבר שיארע בישראל, כי משם דת ודין יוצא לכל ישראל עכ"ל.
ולפי"ז יש לחלק בין שיטת הגר"א בסוגיא דידן לבין שיטת הרס"ג בנוגע לקבלת עדות בדיני נפשות. דהרי י"ל דבדיני נפשות הגר"א מודה לרמב"ן דאם גמר הדין צריך כ"ג אזי כל הדין, כולל קבלת העדות, צריך כ"ג. אמנם בנוגע לייחוס כהונה, אין כאן פסק או דין הוראה דצריך ב"ד של ע"א, אלא דהוי דין בשמירת המקדש דחל על ב"ד הגדול. ולכן מסתבר דרק השלב האחרון, דהיינו נתינת הרשות, צריך ב"ד של ע"א ולא הבדיקות.
ועיין ברמב"ם (פרק ו מהלכות ביאת מקדש הלי"א) וז"ל ב"ד הגדול היו יושבין בלשכת הגזית, ועיקר מעשיהם התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין ובמומין, כל כהן שנמצא פסול בייחוסו לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה, וכל מי שנמצא שלם וכשר לובש לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים עכ"ל. ונראה דסבור כמו רש"י דגם הבדיקות צריכות להיות לפני סנהדרין הגדול.
גמ'. דתני רב יוסף כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך מנוקין מכל מום.
הרמב"ם (פרק ב מהלכות סנהדרין הל"ו) הביא את הדין דדיינים צריכים להיות בלי מום כשאיירי בסנהדרין גדולה וקטנה, וז"ל אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים וכו' כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף עכ"ל.
ויש להעיר דלפי הרמב"ם אין סומכין דיין בעל מום בסמיכה אפי' לדיני ממונות. דהרי הרמב"ם נקט דמי שפסול לדון בדבר אחד פסול לסמיכה בנוגע לכל התורה כולה. דהרי בפרק ב' מהלכות סנהדרין (הל"ט) הרמב"ם כתב דסומא באחת מעיניו כשר לדון דיני ממונות בב"ד של שלושה, וז"ל בית דין של שלשה שהיה אחד מהן גר הרי זה פסול עד שתהיה אמו מישראל, היה אחד ממזר אפילו שלשתן ממזרים הרי אלו כשרין לדון, וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחד מעיניו כשר מה שאין כן בסנהדרין, אבל הסומא בשתי עיניו פסול לכל עכ"ל. אמנם לקמן בפרק ד (הל"ח-הל"י) הרמב"ם ביאר דהפסול לדון בדבר אחד אין סומכין אותו לדון כלל, וז"ל ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחידים, והוא שיהיה ראוי לכל הדברים, כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר, או יתנו לו רשות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות, או יתנו רשות לזה ולזה אבל לא לדון דיני קנסות, או לדון דיני קנסות אבל לא להתיר בכורות במומין, או יתנו לו רשות להתיר נדרים בלבד או לראות כתמים וכן כל כיוצא בהן וכו' חכם מופלא שהוא סומא בעינו אחת אע"פ שהוא ראוי לדיני ממונות אין סומכין אותו לדיני ממונות מפני שאינו ראוי לכל הדברים וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. הרי אע"פ דהוא רק סומא בעין אחד וכשר מעיקר הדין לדון דיני ממונות, מ"מ אין סומכין אותו אפי' רק לדיני ממונות. יוצא דמכיון דבעל מום אינו בר סמיכה אזי ב"ד של שלושה למלקות ג"כ צ"ל מנוקה ממומין דהרי רק סמוכים יכולים להיות בב"ד של ג' למלקות, ובעל מום אינו מקבל סמיכה.
ובנוגע לדין הזה של הרמב"ם עיין בקצוה"ח (סימן ז סק"א) דהקשה מהגמ' דגר דן את חבירו. דהרי לפעמים צריך ב"ד סמוך כדי לדון את הגר כמו דצריך ב"ד סמוך לדון כל אחד מישראל, וא"כ היאך גר דן את חבירו בב"ד סמוך אם הגר אינו ראוי לדון ישראל מלידה וא"כ אינו יכול לקבל סמיכה לפי הרמב"ם. ועיי"ש מה שתירץ. אמנם נראה לבאר דשאני גר מסומא. דהרי י"ל דהא דלפי הרמב"ם אין סומכין מי שאינו ראוי לכל הדברים הוא רק היכא דהטעם דאינו ראוי לדון בדברים מסויימים הוא מפאת הלכות דיינים והוראה. ולכן, מכיון דסומא באחת מעיניו פסול מלהיות דיין בסנהדרין, אין סומכין אותו אפי' לדיני ממונות. אמנם בגר לא חל פסול מיוחד דאינו ראוי לדון ישראל מלידה אלא דיש דין כללי דגר מופקע משררה דכולל להיות דיין בב"ד. ומכיון דאין בו חלות פסול מיוחד לדון, אזי הדין שאין סומכין מי שאינו ראוי לדון בכל הדברים לא חל בו ואפשר לסמוך אותו לדברים שהוא ראוי להם כמו לדון את חבירו הגר.⁸³
footnotes: ⁸³ ועיין במש"כ רבינו זצ"ל באגרות הגרי"ד הלוי קונטרוס חאסלאוויץ אות ח' (עמ' רפ"ה – רפ"ו).