משנה. בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם, ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה.

יש לעיין בגדר הדין דלפי החכמים חלות חללות מתיחסת ועוברת רק דרך האב ולא דרך האם, דהרי למה לא אמרינן בחללות דהולד הולך אחר הפגום שבשניהם.⁸⁴ ועיין בשיעורים לעיל (סו: בענין יסוד הדין דחללות, אות ב) שהבאנו מהגר"ח זצ"ל דיש ב' דינים בחללות: א) ביאת איסור יוצרת חלות פסול דחללות,⁸⁵ ב) דין במשפחה דעוברת מדור לדור. והדין הראשון שייך בין לכהנת ובין לישראלית (דהרי גם ישראלית גרושה דנבעלה לכהן חל בה פסול חללות), אמנם הדין השני שייך רק למי דראוי להיות ממשפחת כהונה, וחלות שם משפחה עוברת דרך האב. וכל היכא דאין ביאת איסור הולד נעשה חלל עפ"י הדין השני דמשפחה וזה תלוי במשפחת האב, וזהו הטעם דישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה. ולפי"ז אין חלות חללות דומה לחלות ממזרות, דהרי ממזרות מהווה חלות שם פסול גברא דאינו קשור לחלות דין משפחה, והפסול חל מהאב או מהאם. אמנם חלות שם החללות שחלה בדור הבא חל מדין משפחה בלבד ולא חל מדין פסול.

footnotes: ⁸⁴ דהרי אמרינן דהולד הולך אחר הפגום אפי' היכא דאין עבירה (עיין בשיעורים לעיל סו: ד"ה והרי גר) בדעת רבי יוסי דגר מותר בממזרת. אמנם עיין בפנ"י (ד"ה ישראל שנשא) הבין דמסברא ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה מפני דהדין דהולך אחר הפגום שבשניהם חל רק היכא דיש עבירה. אמנם כל היכא דאין עבירה הדין הוא דהולך אחר הזכר. ועיין בשיעורים לעיל (סז. רש"י ד"ה בנה שלישי). ⁸⁵ עיי"ש דהגר"ח זצ"ל ביאר דבלי גזה"כ היינו אומרים דחללות הוי פסול כמו ממזרות והיה הפסול עובר דרך האם החללה אל הולד. אבל יש גזה"כ דמלמדת דהפסול הזה שייך רק לאשה החללה עצמה דנבעלה לפסול כהונה ולא לולד.

אמנם לפי דברי הגר"ח זצ"ל קשה קצת להבין את דברי רבי יהודה בהמשך המשנה דהשווה חלות דין גר דחל בדור הבא וחלות דין חללות דחל בדור הבא וז"ל רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר עכ"ל. דהרי לפי הגר"ח זצ"ל ההשוואה הזאת צ"ע קצת, דהרי בחללות הטעם דהולך אחר הזכר הוא משום דהיכא דאין ביאת איסור חלות שם חללות הוי דין במשפחה. ולכאורה הטעם הזה אינו שייך לחלות דין גרות דאינו חלות שם במשפחה, וא"כ למה משמע מדברי המשנה דיש יסוד אחד להא דחלות שם גרות וחלות שם חללות חלין בדור הבא רק דרך האב.⁸⁶

footnotes: ⁸⁶ עיין בשיעורים לעיל (סו: בענין יסוד הדין דחללות, אות א) דרבינו זצ"ל נקט דחלות חללות באמת הוי חלות פסול ופגם בדומה לממזרות וראוי לעבור דרך האם החללה אל הולד, אלא דביאת היתר מכשיר ומטהר חלות החללות.

ולכן נראה לבאר לרבי יהודה את הדין דחללות וגרות חלין דרך האב ולא דרך האם באופן אחר. דהיינו, דהדין דהולך אחר הפגום שייך בחלות פסול בהלכות יוחסין, דיש לחלות הזאת נ"מ באיסור ביאה לקהל או לכהנים. ולכן ישראל שנשא ממזרת הולד הוי ממזר מכיון דהולד הולך אחר הפגום. אמנם חלות חללות וחלות גירות אינן בעיקרן חלויות בהלכות יוחסין ופסולי קהל, אלא דקובעים חלות שם בגברא לדינים דעלמא. דהרי גברא דחלל הוי כזר ואינו ככהן, ויש לזה נ"מ לעבודה בבהמ"ק ולתרומה ולעוד הרבה דינים. וגברא דחל בו חלות שם גר אינו יכול להיות דיין בסנהדרין או מנוי על הקהל וכדומה. וי"ל דרבי יהודה מחדש דהיכא דלא איירי בחלות בהלכות יוחסין דנוגע לאיסור ביאה בלבד, אלא בחלות שם גברא דעלמא דנוגע לעוד דינים הדין הוא דהאב קובע.⁸⁷

footnotes: ⁸⁷ יל"ע האם דין זה חל מדין משפחה או מדין אחר.

משנה. ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה.

בענין איסור נכרית לכהן מדין זונה

א איסור גיורת לכהן משום זונה

ועיין בגמ' לקמן (עח.) דלפי ר' יוסי כל מי שנזרעו בישראל (רש"י – שתהא הורתה בקדושה) כשרה לכהונה. ונראה לבאר דעת ר' יוסי על פי שיטת הרמב"ם (פרק יח מהלכות איסו"ב הל"א) דנכרית וגיורת אסורות לכהן מדין זונה, וז"ל מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל וכו' וכן הגיורת וכו' הרי זו זונה ואסורה לכהן עכ"ל. ולפי"ז י"ל דגיורת אינה חלות שם זונה חדשה, אלא דהשם זונה שלה הוי המשך של חלות הזונה דחל על כל גויה. דאע"פ דהגירות התיר את האיסור דלא תתחתן בם, מ"מ אין מקור דהגירות גם מתיר את האיסור זונה. ולפי"ז מובן למה כל אשה דהורתה בקדושה, אע"פ דהיא בת גר וגירות, מותרת לכהן דהרי היא לא היתה נכרית ולא חל עליה שם זונה.⁸⁸

footnotes: ⁸⁸ וע"ע בזה בשיעורים לעיל (סט. רש"י ד"ה לויי).

ולפי"ז י"ל דשאר התנאים דנקטו דבת גר וגיורת עדיין אסורה לכהן סבורים דחל בגיורת חלות שם זונה חדשה ולא רק המשך של חלות שם זונה דנכרית. ולכן בת הנולדה מגר וגירות אע"פ דיש לה קדושת ישראל גמורה מ"מ חל בה חלות שם זונה מדין חלות שם גר. ויש לבאר שיטת שאר התנאים באופן נוסף דהיינו דהם סבורים דאפי' לאחר גירות אין בגר קדושת ישראל גמורה אלא דחלות שם גר חל עם פגם בקדושת ישראל. וגיורת אסורה לכהן מדין זונה דנכרית, דהרי אפי' לאחר הגירות יש בה חלות שם גיות במקצת. ולפי"ז מובן דבת גר וגיורת אסורה לכהן דהרי אותו חסרון בקדושת ישראל דקיים באב ואם (גר וגיורת) גם קיים בבתם דהרי הם רק יכולים להעביר לה מידת הקדושת ישראל דחלה בהם. ולכן, אע"פ דהורתה בקדושה, עדיין יש בה חלות דין גיות במקצת ואיפוא יש בה שם זונה מדין נכרית.

ב גדר דאתנן זונה ואיסור זונה לכהן

ובנוגע לדין כהן הבא על הנכרית דלפי הרמב"ם עוברין על הלאו דזונה, באמת מצינו דנחלקו בזה האמוראים (תמורה כט:) וז"ל דאמר אביי זונה עובדת כוכבים אתננה אסור, מ"ט כתיב הכא תועבה, וכתיב התם כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל, מה להלן עריות שאין קדושין תופסין בה, ה"נ אין קדושין תופסין בה. וכהן שבא עליה אין לוקה עליה משום זונה, מ"ט דאמר קרא הלא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו, יצא עובדת כוכבים דאין זרעו מיוחס אחריו. זונה ישראלית אתננה מותר, מה טעם דהא קדושין תופסין בה, וכהן שבא עליה לוקה משום זונה, מ"ט דהא זרעו מיוחס אחריו. ורבא אמר אחד זה ואחד זה אתננה אסור, וכהן הבא עליה לוקה משום זונה, מ"ט ילפי מהדדי, מה זונה ישראלית בלאו, אף זונה עובדת כוכבים בלאו, ומה אתנן זונה עובדת כוכבים אסור, אף אתנן זונה ישראלית אסור עכ"ל. ונמצא דהרמב"ם פסק כרבא דכהן הבא על הנכרית עובר על הלאו דזונה.⁸⁹

footnotes: ⁸⁹ אמנם עיין בלשון הרמב"ם (פרק ד מהלכות איסורי מזבח הל"ח) בנוגע לחלות אתנן וז"ל אי זהו אתנן האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכריך, אחד זונה כותית עכ"ל. והמג"א (או"ח סימן קנג סקמ"ח) דייק מלשון הרמב"ם "זונה כותית" דנכרית רק הוי זונה אם היא נבעלה ולא שעצם שם נכרית מחילה עליה חלות שם זונה. ועיין במנחת חינוך (מצוה רסו, סקט"ז) דהעיר דמלשון הרמב"ם בהלכות איסו"ב בנוגע לאיסור נכרית לכהן מדין זונה הוא "כל שאינה בת ישראל" ומשמע דכל נכרית, אפי' לא נבעלה, הוי זונה דאורייתא לכהן.

ויש לעיין בשיטת אביי, מה גדר החילוק דדין אתנן זונה חל עם נכרית אבל נכרית אינה נחשבת כזונה בנוגע לאיסור כהונה. ונראה לבאר דיש לחלק בין מעשה ביאה דזנות לבין חלות שם זונה בגברא. דביאה עם נכרית נחשבת למעשה ביאת זנות וזה מה שקובע אתנן זונה. אמנם היא אינה זונה בגברא ולכן אינה אסורה לכהן מדין זונה. וזה דהאיסור זונה לכהן תלוי בחלות שם זונה בגברא ולא במעשה זנות בעלמא מוכח משיטת הרמב"ם (פרק יח מהלכות איסו"ב הל"א) דבת ישראל הנבעלת לחלל נעשית זונה, וז"ל מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו עכ"ל. ולכאורה צ"ב דהיאך נעשה זונה אם לא עשתה שום מעשה איסור. ומוכח מזה דהאיסור זונה לכהן תלוי בחלות שם זונה בגברא, וביאה עם אדם שיש בו חלות שם פסול בגברא כחלל, אפי' אם הביאה מותרת, יכולה להחיל עליה חלות שם פסול גברא דזונה. ולכן ביאה עם חלל עושה אותה לזונה אע"פ דלא עברה על שום עבירה.⁹⁰

footnotes: ⁹⁰ והשווה לדברי רבינו בשיעורים לעיל (פתיחה למסכת, אות ו).

ולכאורה יש הבחנה דומה בשיטת הרמב"ם בנוגע לאיסור עשה. דהרי בנוגע לדין אתנן זונה הרמב"ם (פרק ד מהלכות איסורי מזבח ה"ח) פסק וז"ל איזהו אתנן האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכריך אחד זונה כותית או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו או מחייבי לאוין, אבל הפנויה אפילו היה כהן אתננה מותר, וכן אשתו נדה אתננה מותר אע"פ שהיא ערוה עכ"ל. ויש לדקדק דהרמב"ם השמיט דין אתנן בחייבי עשה, ומשמע דס"ל דלא חל בכה"ג דין אתנן. אמנם בהלכות איסורי ביאה (פרק יח הל"ב) הרמב"ם פסק דאם אשה נבעלה למי שאסור לה באיסור עשה היא נעשית זונה ואסורה לכהן.⁹¹ וביאר הגר"מ זצ"ל דיש חילוק בין חלות שם זונה הנאסרה לכהן לבין דין אתנן זונה, דחלות שם זונה לגבי איסור זונה לכהן חל מחמת שנבעלה למי שפוגם אותה בביאתו, וכמש"כ הרמב"ם (פרק יח מהלכות איסורי ביאה ה"ה) וז"ל הא למדת שאין היותה זונה תולה בבעילה של איסור שהרי הבא על הנדה ועל הקדשה והנרבעת לבהמה נבעלה בעילה של איסור ולא נעשית זונה, ומי שנשאת לחלל נבעלה בעילה של היתר וכו' ונעשית זונה, ואין הדבר תלוי אלא בפגימה ומפי השמועה למדו שאינה פגומה אלא מאדם האסור לה או מחלל עכ"ל. ובנבעלת לחייבי עשה חל פגימה ומשו"ה נעשית זונה לגבי כהן. אולם חלות דין אתנן זונה חל רק כשעצם מעשה הביאה מהווה ביאת זנות. והרמב"ם סובר דבחייבי עשה הביאה לא הוי חפצא דביאת זנות דרק בחייבי לאוין וחייבי כריתות חל חפצא של ביאת זנות, ומכיון דבחייבי עשה לא חל חפצא וחלות שם ביאת זנות לכן ליכא בחייבי עשה דין אתנן זונה, ואע"פ שחל פגם בביאה לחייבי עשה לפוסלה לכהן.⁹²

footnotes: ⁹¹ וכן העיר המנחת חינוך (מצוה רסו סק"כ). ⁹² ע"ע בזה ברשימות שיעורים לב"מ (צא. תוד"ה אתנן אסרה). ובחידושי הגר"מ הלוי פ"א מהל' נערה ובתולה הי"א, י"ב, וגם השווה לדברי הגר"ח (מובאים לעיל כא: ד"ה חידוש הוא, אות ב).

ויש לעיין דלפי אביי יוצא דנכרית בעצמה אינה זונה בנוגע לאיסור כהונה אמנם כיון שנתגיירה חל עליה שם זונה, כמו שהעירו בתוס' (תמורה כט: ד"ה ורבא) וז"ל דבנתגיירה ודאי היא זונה אבל בעודה עובדת כוכבים לא הוי זונה עכ"ל. ולכאורה צ"ב בזה דהרי היאך הגירות מחילה עליה חלות שם זונה. ויתכן דאפי' לאביי דבכח כל נכרית נחשבת כזונה בגברא, אמנם בפועל הגיות שבה מונעת את חלות שם זונה מלחול.⁹³ וממילא כשהיא נתגיירה ויש לה קדושת ישראל החלות שם זונה שלה שהיה בכח חלה עכשיו בפועל והיא אסורה לכהן מדין זונה.

footnotes: ⁹³ כמו שמצינו בממזרות, דיש צד לומר דחלות הגיות מפקיע את הממזרות (עיין בשיעורים לעיל סח: בענין עבד ועכו"ם, אות ב).

ג הצורך בקידושין בלאו דזונה

הבאנו לעיל דהרמב"ם פסק כמו רבא. ונראה שניתן לבאר שיטת רבא (דנכרית הויא זונה לכהן וגם דחל בה הדין דאתנן זונה) בב' דרכים: א) דנכרית הויא חלות שם זונה בגברא דלא כאביי. ולפי"ז צ"ל דחל שם זונה בגברא אע"פ דלא נבעלה באיסור. ב) יתכן דרבא מודה לביאור בדעת אביי דאין חלות שם זונה בגברא בנכרית, ואעפ"כ כהן לוקה עליה מלאו דזונה. והביאור בזה הוא דרבא נקט דיש ב' דינים באיסור זונה לכהן. דיש להקדים דלכאורה קשה על שיטת הרמב"ם היאך יתכן שנכרית אסורה לכהן מדאורייתא מדין זונה, הרי הרמב"ם פסק (פרק יז מהלכות איסו"ב הל"ב) דכהן לוקה בזונה רק אם קידש ובעל, וז"ל כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים אלו בין גדול בין הדיוט ובעל לוקה ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה שנאמר לא יקחו עד שיקח ויבעול עכ"ל. ומכיון דאין חלות קידושין בנכרית לכאורה אי אפשר לעבור על הלאו דזונה, והיאך לוקין עליה.

והרמב"ם בעצמו כבר תירץ את הקושיא הזאת בהמשך הפרק (פרק יז מהלכות איסו"ב הל"ו) וביאר דבנכרית לוקין על ביאה לבד מפני דהיא אינה בת קידושין, וז"ל כל כהן הבא על הכותית בין גדול בין הדיוט לוקה משום זונה, שהרי אינה בת קידושין והוא אסור בבעילת זונה בין ישראלית בין כותית עכ"ל. וכן עיין בדברי הרמב"ם לעיל בהלכות איסו"ב (פרק יב הל"ג) וז"ל אבל כהן הבא על הכותית לוקה מן התורה משום זונה ואחד זונה כותית ואחד זונה ישראלית ובבעילה בלבד לוקה שהרי אינה בת קידושין עכ"ל.

ונראה לבאר דיש ב' דינים באיסור זונה לכהן. דמי שנבעלה לפסול לה חל בה שם זונה בגברא, אבל יתכן דהביאה עצמה אינה נחשבת למעשה ביאה דזנות. וכל היכא דאיירי באשה שחל בה חלות שם זונה בגברא, עוברין על האיסור לאו דזונה רק אחרי הקידושין. אמנם בנכרית דאינה בת תפיסת קידושין, כל מעשה ביאה עמה נחשבת כמעשה ביאה דזנות, וא"כ עוברין על האיסור לאו דזונה במעשה ביאה אפי' בלי קידושין.

ויש לעיין בזה עוד על פי מה שהעלינו בשיעורים לעיל (סו: בענין כל מקום שיש קידושין אות א-ב) דהיכא דצריך קידושין וביאה כדי לעבור על הלאו יש להסתפק האם האישות הוי חלק מהלאו או"ד הלאו הוא מעשה ביאה אלא דיש תנאי דהביאה אינה יכולה להיות דרך זנות. וביארנו בשיטת הרמב"ם דממה שכתב בספר המצוות משמע דהאישות הוי חלק מהלאו, אמנם מלשונו במשנה תורה משמע דהלאו הוי ביאה לבד. וע"פ זה י"ל דאם ננקוט דהקידושין הוי תנאי בעלמא אזי יותר קל להבין דבנכרית דתנאי כזה בלתי אפשרי דעוברין על הלאו בביאה לחוד, דהרי גם בזונה בת ישראל עצם הלאו קאי על מעשה הביאה לחוד ולא הקידושין. אמנם לפי הצד הראשון דבזונה דעלמא האישות הוי חלק של עצם האיסור אזי צ"ל דזונה נכרית הוי דין אחר לגמרי דהרי הנכרית לאו בת קידושין היא.

יש לעיין בכוונת הרמב"ם (פרק יז מהלכות איסו"ב הל"ו) שכתב דכהן אסור בנכרית מדין זונה אע"פ דאין קידושין "שהרי אינה בת קידושין". דהרי מצד אחד י"ל כמו שביארנו לעיל, דהרמב"ם התקשה למה לוקין על לאו דזונה על נכרית אם בדרך כלל כהן אינו לוקה על הלאו דזונה עד שיקדש ויבעל (וכדפסק בפרק יז מהלכות איסו"ב הל"ב). אמנם יתכן להבין את דברי הרמב"ם באופן אחר, דהיינו דהרמב"ם התקשה מה הסברא לומר דנכרית הוי זונה, וביאר דמכיון דהיא אינה בת קידושין לשום ישראל זה מחיל עליה שם זונה.

והנ"מ בין ב' הפירושים האלו הוא האם כהן הבא על השפחה עובר על הלאו דזונה. דהרי לפי הפירוש השני בדברי הרמב"ם דנכרית הוי זונה בגלל דלאו בת תפיסת קידושין היא, אזי גם שפחה כלולה באיסור זונה לכהן.

אמנם לפי הפירוש הראשון הרמב"ם רק בא לבאר למה בנכרית לוקין בלי קידושין, אבל הוא לא הסביר למה נכרית הוי זונה, א"כ יש להסתפק האם דין השפחה היא דנחשבת כזונה בנוגע לאיסור כהונה.⁹⁴

footnotes: ⁹⁴ עיין בשיעורים לעיל (כא: ד"ה איבעיא להו עבד עברי כהן) דרבינו זצ"ל דייק מלשון הרמב"ם (פרק יח מהלכות איסו"ב הל"א) וז"ל מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל עכ"ל, דשפחה כלולה באיסור זונה לכהן. אמנם עיי"ש בהערות דהמנחת חינוך (מצוה רסו) הביא מכמה אחרונים דנסתפקו בזה ונקטו דכהן הבא על שפחה כנענית אינו עובר באיסור דאורייתא דזונה.

אמנם, קשה לומר דשפחה נחשבת כזונה בגברא, דהרי שפחת כהן מותרת לאכול בתרומה, וזונה אסורה לאכול בתרומה (פרק ו מהלכות תרומות הל"ז). אבל יש לבאר דזונה אינה מופקעת מלאכול בתרומה בתורת גברא, אלא דאסור לה לעשות מעשה אכילה. ויתכן דהאיסור הזה נדחית מפני המתיר דקנין כספו, דהיינו דשפחה מותרת לאכול בתרומה מפאת האדון שלה.⁹⁵

footnotes: ⁹⁵ עיין בחידושי הגר"ח על הש"ס (קידושין כא:) דגם הקשה על היתר שפחת כהן בתרומה עם היא זונה וז"ל והנה שפחה מצד עצמה לא הוי זונה, רק משום דהביאה הוי ביאת זנות דלא תפסי בה קידושין, ומשו"ה היא נכללת בלאו דזונה לא יקחו, אבל לא שעצם החפצא דין זונה עלה וכו' ומבואר בזה הא דשפחה של כהן אוכלת בתרומה, והא הוי זונה, ומבואר עפ"י הנ"ל, דשפחה אינה חפצא של זונה, אלא דין זונה עלה משום דביאתה ביאת זנות, וע"כ ל"ש זה אלא לענין איסור קיחה, אבל לא לענין תרומה, דשם רק אם יש לה דין זונה בעצם החפצא הוא דאינה אוכלת עכ"ל.

ד חלות שם זונה בישראל

ועיי"ש בתוס (תמורה כט: ד"ה ורבא) דהקשו על רבא דכהן הבא על הנכרית לוקה משום זונה, וז"ל וקשיא א"כ מה גזרו ב"ד של חשמונאי דגזרו הבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"ז הא אמר הכא דעובדת כוכבים זונה דאורייתא היא עכ"ל. והתוס' תירצו דאה"נ, אלא דרבא נקט כמ"ד נשג"א שם, דהיינו דאין זונה בכלל הגזירה. אמנם לפי הרמב"ם אין כאן קושיא כלל. דהרי פסק (פרק יב מהלכות איסו"ב הל"א-הל"ג) וז"ל ישראל שבעל עכו"ם משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם וכו' ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות וכו' ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום כותית וכל חיובין אלו מדבריהן, בד"א כשהיה הבועל ישראל אבל כהן הבא על הכותית לוקה מן התורה משום זונה ואחד זונה כותית ואחד זונה ישראלית ובבעילה בלבד לוקה שהרי אינה בת קידושין עכ"ל. ומבואר בדבריו דהגזרה דרבנן שנכרית כזונה שייך לישראל הבא על הנכרית ולא לכהן.

אמנם לכאורה צ"ב בשיטת הרמב"ם דתקנת נשג"ז אוסר ביאה של ישראל עם נכרית מדרבנן מדין זונה. דהרי מדאורייתא החלות שם איסור זונה שייך רק לכהן ולא לישראל והיאך תיקנו איסור זונה מדרבנן לישראל אם אין חלות שם איסור זונה כלל מדאורייתא לישראל.

ונראה דהרמב"ם סובר דחלות שם זונה שייכת לאיסורי ביאה דישראל מדאורייתא. דאע"פ דזונה עצמה אסורה רק לכהן, מ"מ איתא לקמן (עז:) דאיסור זונה הויא איסור מוסיף על חללה "הואיל ושם זנות פוסל בישראל". ורש"י (ד"ה הואיל ושם) ביאר כגון דזינתה תחת בעלה. ורואים מזה דחלות שם זונה שייכת גם לישראל מדאורייתא כמו דשייכת לכהן אלא דיש בהם דינים שונים לגבי מי נחשב לזונה. ומכיון דמצינו חלות שם איסור זונה מדאורייתא לישראל, יש איסור דרבנן מעין דאורייתא שחז"ל גזרו דנכרית אסורה לישראל מדין זונה מדרבנן.⁹⁶

footnotes: ⁹⁶ וע"ע בזה בשיעורים לקמן (עז: ד"ה אמר רב חנא).

ה האם כל נכרית הויא זונה

לפי הרמב"ם חל בכל נכרית חלות שם זונה וכהן עובר על האיסור זונה בביאת כל נכרית. אמנם התוס' ביבמות (סא. ד"ה אין זונה) הסיקו דלא כל נכרית אסורה מדאורייתא לכהן מדין זונה. דהתוס' הקשו על רבא מהגמ' דב"ד של חשמונאי גזרו על נשג"ז ותירצו וז"ל ויש לומר דרבא לא פליג אלא היכא דזינתה דיליף לה מזונה ישראלית כדקאמר רבא אבל לא זינתה מודה דלא מיתסרא משום זונה כדקאמר אביי משום דכתיב לא יחלל והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור אבל גיורת דשייך בה קיחה וחילול אסורה משום זונה אע"ג דלא זינתה עכ"ל. ויוצא מהתוס' ביבמות דלפי רבא כהן לוקה על ביאה עם נכרית רק היכא דהיא נעשית זונה בביאת זנות. אמנם אם לא זינתה אינה אסורה לכהן מדאורייתא.

ונראה דיש לבאר שיטת התוס' בב' אופנים: א) התוס' חולקים על הגדרת זונה בנוגע לנכרית. דלפי הרמב"ם כל נכרית הויא חלות שם זונה. אמנם התוס' לומקים מזונה ישראלית דחלות שם זונה חלה רק ע"י ביאה. ב) המנחת חינוך (מצוה רסו סקט"ז) דייק מלשון התוס' דבעצם גם התוס' נקטו דכל נכרית הויא זונה כמו הרמב"ם. אלא דאע"פ דהיא נחשבת כזונה, מ"מ יש היקש לזונה ישראלית דמלמד דאין לוקין על זונה נכרית אלא לאחר ביאה.

גמ'. אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו, ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו, מה להלן זכרים ולא נקבות, אף כאן זכרים ולא נקבות.

נראה לבאר דההיקש הזה מלמד דיש יסוד אחד לב' הדינים האלו: א) דבת כהן אינה מוזהרת מלטמא למת, ב) דישראל שנשא חללה (אפי' אם היא בת כהן) בתה כשרה לכהונה. ונראה דהדינים האלו מבוססים על יסוד א' דהיינו דאין לבת כהן קדושת כהונה גמורה ולכן היא אינה מוזהרת מליטמא למת וגם דחל רק בה רק את חלות הפסול דחללות (כמו ישראלית דנבעלה לפסול) אבל היא אינה פוסלת את הולד שלה בחללות. ומאידך לכהן זכר יש חלות קדושת כהונה גמורה ולכן הוא נזהר מליטמא למת וגם הוא פוסל את זרעו בפסול חללות.

ולפי הנ"ל הא דנקבות אינן מוזהרות מלטמא למת אינו משום דהפסוק עצמו איירי רק בזכרים ולא בנקבות בתורת זכר ונקבה, אלא משום דאין לנקבות קדושת כהונה גמורה. וא"כ לו יצוייר בת כהן עם קדושת כהונה גמורה הלאו דלא יטמא היה שייך לה כמו לזכר. ועל פי זה מבואר דברי הגר"ח זצ"ל דאנדרוגינוס כהן שנטמא למת לוקה בתורת ודאי על הלאו דלא יטמא. והביאור בזה הוא דאנדרוגינוס הוי בריה בפני עצמו עם ב' חלויות שסותרות אחד את השני. וא"כ קדושת כהן דזכר חל על כל הגוף אע"פ דחצי מהגוף הוי נקבה. א"כ י"ל דלא רק החצי זכר שבו אסור ליטמא כמו כל כהן אחר, אלא גם החצי הנקבה אסורה ליטמא דהרי חל בה קדושת כהונה גמורה.⁹⁷

footnotes: ⁹⁷ וע"ע בזה ברשימות שיעורים לסוכה (כח: ד"ה בדיני טומטום ואנדרוגינוס אות ג) ולברכות (ב. בענין בית השמשות אות ד).

רש"י ד"ה אי נימא.

מדוייק ברש"י דאפי' לפי ההו"א דכל ביאה עם פסול לה גורמת שהולד חלל, אעפ"כ אם ישראל בא על ממזרת הולד הוי רק ממזר ולא חלל. ונראה לבאר דחלות הפסול דממזר מונע את חלות הפסול דחלל מלחול על הולד. ונראה דיש בזה נ"מ הלכה למעשה אפי' לפי המסקנא דאין חללות אלא מפסולי כהונה בלבד. דהרי מה דין הולד היכא דכהן בא על חללה האסורה עליו מדין ערוה. לפי רש"י יוצא דהולד שלהם הוי רק ממזר ולא חלל דאין פסול חלל חל במקום חלות שם ממזר.⁹⁸

footnotes: ⁹⁸ אמנם לפי הצד דממזר מפקיע קדושת כהונה וממזר בן כהן הוי כזר, אזי לכאורה פשיטא דאין חלות חללות חלה דהרי הולד אינו כהן בכלל. ובדין כהן הבא על הערוה דגם הוי מפסולי כהונה, האם הולד הוי חלל וממזר או רק ממזר, עיין בדברי הרמב"ם (פרק יט מהלכות איסו"ב הל"ה) וז"ל כהן הבא על ערוה מן העריות חוץ מנדה או על אחת מחייבי לאוין השוין בכל עשה אותה זונה כמו שביארנו, חזר ובא עליה ביאה שנייה בין הוא בין כהן אחר נעשית חללה וזרעו ממנה חללים וכו'. ועיין בביאור הגר"א (אה"ע סימן ז סקנ"ד) דהבין דהדין השני של הרמב"ם – דאם חזר ובא עליה ביאה שנייה דהולד חלל – שייך רק היכא דהכהן אינו ערוה עליו וז"ל ר"ל כהן אחר שאינו ערוה עליו או הוא כגון באחות אשתו וכן ביבמה דקי"ל אין הולד ממזר כמ"ש ביבמות צ"ב א' עכ"ל. ונראה מדבריו דאם באמת כהן בא על חללה דהיא ערוה עליו, דהולד הוי רק ממזר ולא חלל.

ולפי"ז יש לעיין מה הדין בממזרת עצמה דנבעלה באופן דראויה להיות חללה. דהיינו דיש ממזרת דנשאה ונתגרשה ואז כהן בא עליה. דהרי אם היא אינה ממזרת, היא נעשית חללה דהרי היא אסורה לכהן מדין גרושה. אמנם עכשיו דהיא כבר ממזרת אולי לפי רש"י י"ל דחלות הממזרות מונעת את חלות החללות מלחול. אבל יותר נראה דהחידוש של רש"י נאמר רק היכא דחלות הממזרות וחלות החללות ראויים לחול בבת אחת, כמו בולד בשעת לידה. אמנם אם יש אשה דהיא ממזרת מלידה ועכשיו נתחללה ע"י מעשה ביאה, מסתבר דביאת האיסור מחללת אותה.

גמ'. אמר רב יהודה הכי קאמר איזו היא חללה כל שנולדה מן פסול כהונה.

וכן פסק הרמב"ם (ריש פרק יט מהלכות איסו"ב). אמנם יתכן דיש עוד בנות דנולדו באיסור דאע"פ דאינן חללות מ"מ הוו פגומים לכהונה. למשל, עיין במ"ש הרמב"ם (פרק טו מהלכות איסו"ב הל"א) בנוגע לבת נדה, וז"ל אי זהו ממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות, חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר עכ"ל. וצ"ב, מהו גדר הדין דבן הנדה פגום. ולכאורה נראה דר"ל דבן הנדה פגום לכהונה.⁹⁹ וכמו"כ איתא ביבמות (מה.) דעבד ועכו"ם הבא על בת ישראל אפי' למ"ד דהולד כשר מ"מ פסול לכהונה, וז"ל דכי אתא רב דימי, אמר רבי יצחק בר אבודימי, משום רבינו אמרו עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, רבי יהושע בן לוי אומר הולד מקולקל, למאן אילימא לקהל, הא אמר רבי יהושע הולד כשר, אלא לכהונה, דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה, מק"ו מאלמנה מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום עכ"ל. וגם עיין ביבמות שם (מד:) דלפי רבי יהושע דאין ממזר מחייבי כריתות, מ"מ בת שנולדה מאיסור כרת פגום לכהונה וז"ל אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב יוסף, אמר ר' שמעון ברבי הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום, מאן הכל מודים רבי יהושע דאע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר מחייבי כריתות, נהי דממזר לא הוי, פגום מיהא הוי מק"ו מאלמנה ומה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום עכ"ל.

footnotes: ⁹⁹ אמנם עיין בדרכי משה (אה"ע סימן ד סק"ב) דהבין ברמב"ם דהולד כשר לכהונה.

ונראה לבאר ע"פ מה דייסדנו לעיל בנוגע לחיוב בדיקה (עה. בענין אלמנת עיסה, אות א)¹⁰⁰ דבנוסף לאיסור דחללה וזונה יש עוד דין דכהנים צריכים לחפש משפחה מיוחסת בלי שום פגמים. ונראה דהמקור לזה הוא הפסוק דהובא לקמן (עח.) וז"ל ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולת מזרע בית ישראל עכ"ל. ומהמלים "כי אם בתולת מזרע בית ישראל" לומדים דצריך אשה בלי פגמים בייחוס.

footnotes: ¹⁰⁰ ועיין בהערות שם.

רש"י ד"ה כסדר.

רש"י כתב דיש ב' דרכים שהיא נעשית לזונה: "נבעלה לאחד מן הפסולים או לקרובים בעילת זנות ונעשית זונה". ונראה שיש בקרובים משא"כ בפסולים ויש בפסולים משא"כ בקרובים. דפסולים הריהם איסור השוה לכל עם חלות שם פסול דחל בגברא האוסרם לכו"ע. אמנם בקרובים לא חל חלות שם פסול בגברא דהרי מותרים הם לשאר העולם. אך חמורים הם דאסורים באיסור כרת. ויוצא שיש חומרא וקולא גם לפסולים וגם לקרובים, ולכן רש"י הזכיר את שניהם. ועיין ברמב"ם (ריש פרק יח מהלכות איסו"ב) דנכרית וגיורת הריהן איסור זונה. ולכאורה נכריות וגיורת הן דין אחר לגמרי דהרי לא נבעלו למי שאסור להן ואעפ"כ חל שם זונה בגברא. אמנם מרהיטת דברי הרמב"ם דהביא את כולן באותן הלכות משמע דכולן הוו חלות שם אחת דזונה, וצע"ק.