Reshimot Shiurim on Nedarim Daf 15a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ'. כי לא מזדהיר בתנאה אבל באיסורא מיזדהר. פשטות הגמרא והרמב"ם בפ"ד מהל' נדרים (הלי"ד-ט"ו) מורה שההפרש בין תנאי לאיסור הוא באומדן דעת הנודר האם יזהר או לא. אמנם יתכן שתהיה נ"מ ע"פ דין. י"ל שהחכמים התקינו איסור על חפצא של איסור ולא על תנאי בעלמא. בהתאם לכך כשאסר שינה היום בתנאי שלמחר אסרו לו חכמים לישון היום שכן בכך אסרו חפצא של איסור. ואילו כשנדר שלא יישן למחר בתנאי של היום לא אסרו לו חכמים לישון היום לפי שהשינה של היום תנאי בעלמא הוא ולא חפצא של איסור.
שם. גמ'. מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל וכו'. לדעת הר"ן (דף יד: ד"ה ואלא וכו') אין הנודר נדר שוא לוקה. אליביה נדר שוא אינו חל, ואיסור בל יחל אינו איסור דיבור והפלאה, אלא איסור מעשה עבירה, ומאחר שהנדר אינו חל ליכא איסור בל יחל. וחולק הר"ן על התוס' בגיטין (ל"ה. ד"ה ונודרת) ובשבועות (כט. ד"ה באומר) לשיטתם לוקה דהנודר נדר שוא משום בל יחל, ונראה שטעמם הוא שבל יחל מהוה איסור הפלאה ולא איסור מעשה. אולם הכרעת שאלה זו לכאורה תלויה במה שנידון בשיעורים למס' שבועות פ"ג (רשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' דף כ"ז-ל"א), אם יש איסור בל יחל בשבועה לשעבר כי אין שם איסור מעשה אלא איסור הפלאה ע"ש. ואף עיין להלן בשיעורים (על הר"ן ד"ה הלכה) בנוגע למלקות המדיר או המודר עבור בל יחל.
ברם ביארנו בשיעורינו לפ"ג (שם דף ק"ח) שיתכן לשיטת התוס' שהוא לוקה בשעת הנדר מחמת העבירה שיעשה אח"כ – כגון באסר שינת ג' ימים שבוודאי יישן – ונחשב איפוא בשעת הנדר כאילו כבר עבר על האיסור של שינה ולכן לוקה. לפי"ז אף מוסבר למה נחשב ללאו שיש בו מעשה כי אילו משום ההפלאה לחודה לכאורה לא ילקה שהרי אין בה מעשה (רק הפלאת שבועה יוצאת מכלל לאו שאין בו מעשה ללקות עליה אבל לא נדר)
ודומה שזו שיטת בעלי התוס' בנוגע למלקות עבור הלאו דבל יחל. אמנם אשר לאיסור מעילה שחל בנדרים דעלמא ברור שאין איסור מעילה חל בנדר שוא כי דין מעילה תלוי בחפצא של איסור הנאה, ובנדר שוא ליכא חלות איסור הנאה בחפצא ובכן אין בו דין מעילה ופשוט.
שם. ר"ן ד"ה הלכה וכו'. הר"ן חולק על הרמב"ם וסובר שהמודר עובר בבל יחל ולא המדיר ואילו הרמב"ם סובר שהמדיר לוקה. והקשה הר"ן על הרמב"ם מהמבואר לקמן (לה.) שהמדיר אינו עובר באיסור מעילה. ונראה שהרמב"ם יבחין בין מעילה לבל יחל. מעילה תלויה בחלות הנדר שחלה דוקא על המודר, ולכן המודר חייב במעילה. מלקות דבל יחל, לעומת זאת, תלוי' במעשה הנדר ובהתאם לכך רק המדין לוקה משום בל יחל ולא המודר. ועיין בשיעורים למעלה בנוגע לנדר שוא. ושיטת התוס' שלוקין על נדר שוא משום בל יחל סיוע לרמב"ם שיש איסור חילול דיבור בבל יחל ולאו דיקא איסור חפצא. תו הקשה הר"ן ממס' נדה (דף מו:) שאם הקדיש ואכלו אחרים שהם לוקין על בל יחל, וחזינן שמלקות דבל יחל אינה חיוב המקדיש וה"ה בנדר. ונראה שהרמב"ם יחלק בין נדר הקדש לנדר איסור. נדר הקדש מחיל חלות הקדש על החפצא ואיסור הקדש זה אינו משתייך דוקא לנודר אלא לכל העולם, לפיכך כל הנהנה מהקדש לוקה משום בל יחל ולאו דוקא המקדיש. מאידך האיסור של קונם פרטי משתייך יותר לנודר שאסר את המודר באיסור הנדר מלאחרים וניתן לקרא למדיר בשם בעל הנדר, והיינו שאחראי עבור חילול מעשה הנדר ולא המודר, ולכן המדיר לוקה משום בל יחל ולא המודר.¹
footnotes: ¹ עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' דף כ"ב וכ"ז.