גמ'. קיים ליכי היום מהו וכו'. עיין בר"ן. הספק הראשון בגמרא הוא אם מסיקים מכלל ההקמה של היום שלמחר תהיה הפרה. הספק השני שבגמרא הוא את"ל שאין מסיקים הפרה דלמחר מהקמה של היום האם כשאמר מופר ליכי למחר ניתן להסיק שמקיים לה היום. ועלינו להבין למה עלה על דעתם להבחין בין הקמה להפרה לענין זה. ויתכן שהואיל וחלה הקמה ע"י שתיקה ביום שמעו, י"ל שהקמה היום מכלל הפרה שלמחר שמה הקמה – כי אע"פ שלא קיים במפורש עכ"ז הקמה חלה בלי מעשה מפורש מעין הקמה ע"י שתיקה ביום שמעו. ואילו הפרה מאחר שזקוקה למעשה הפרה מפורש כדי שתחול, אין אומרים לגביה שמכלל הקמה יש הפרה.

אמנם עדיין יש להתבונן, היאך תחול ההפרה למחר והרי היא לאחר יום שמעו. וי"ל שלפי הה"א יום שמעו הוא דין במעשה ההפרה ולא בחלות הפרה, ואם מפר ביום שמעו כדי שתחול ההפרה למחר מועילה. א"נ מאחר שקיים היום והפר למחר מצטרפות ההפרה שלמחר וההקמה של היום שיחשב כאילו הפר יחד עם הקמתו ביום שמעו וההפרה חלה למחר שכן הפקעת ההקמה של היום משווה את ההפרה למחר. ע"פ דרך זו מוסבר למה לא דימתה הגמרא את ספקה אל המחלוקת בין ר"מ ור"י (לעיל דף יא.) האם "מכלל לאו אתה שומע הן". ספק הגמרא כאן אינו תלוי ב"מכלל לאו אתה שומע הן" כי הספק הוא אם אפשר לצרף את ההקמה של היום עם ההפרה של למחר או לא, כלומר אם ניתן לקיים ליום אחד וכשההקמה תפקע למחר תחול ההפרה ממילא, ועוד ספק שני אם חלות ההפרה שלמחר משוה להקמה של היום. הספקות נתעוררו בעצם חלויות של ההקמה וההפרה ואין שייכים לענין "מכלל לאו אתה שומע הן" הנוגע למשמעות הלשון בכהת"כ, ודו"ק היטב בהבדל זה.