גמ'. כי קאמר לה מופר ליכי למחר מהיום קאמר. ונראה שלפי צד הזה אין ביד האדם להפר ע"מ שתחול למחר ובכן ההפרה חלה מיד. וכן הוא בספק שלהלן בגמרא בהפרה לאחר שעה. לפי"ז הפרה שונה מדעת קנין בכהת"כ שיש לעושה הקנין הכח לקבע את חלות הקנין לאחר זמן. ואילו בהפרה אין למפר כח זה. דעת הפרה דומה בכך לדעת ייאוש שהמתייאש אינו יכול לדחות את חלות היאוש לאחר זמן אלא היאוש חל תיכף משנתייאש, וה"ה בהפר חלה ההפרה מיד וא"א לו לאחר את חלות ההפרה.

ספק הגמרא הוא שאף שבעלמא א"א להפר לאחר זמן בכל זאת אם קיים היום ניתן לומר שההפרה תחול למחר כי חלות ההפרה תלויה בהפקעת ההקמה וכנ"ל שיש צירוף בין ההקמה וההפרה ובאופן הזה שפיר חלה ההפרה לאחר זמן עקב הפקעת ההקמה.

שם. גמ'. כל ואני כמאן דאמר קיים ליכי לעולם דמי. אפשר לפרש הגמרא מבחינת אומדנא דמוכח בעלמא. אך מסתבר שמצויה כאן הלכה מיוחדת – שההתפסה עצמה מהווה מעשה הקמה. לשם כך ההתפסה מחילה קיום נדר לעולם כי עצם התפסת הבעל בנדר אשתו מהוה מעשה קיום ואינה רק אומדנא בעלמא שרוצה בקיום הנדר. ובכן קיום הנדר הוא לעולם מעצם החפצא של ההתפסה בנדרה.