גמ'. בעל מהו שיפר בלא שמיעה. ספקה של הגמרא הוא אם שמיעה מעכבת בהפרה שבלי השמיעה אין הנדר מצטרף לבעל. לגבי בעל המפר רק נדרי עינוי נפש ודברים שבינו לבינה מובן הספק יותר שכן טרם ישמע את הנדר י"ל שאין הנדר נוגע לו ובכן אינו יכול להפר כשם שאינו מפר שאר נדרי אשתו. אשר לאב נחלקו הראשונים, ושיטת הרמב"ם (בפי"ב מהל' נדרים הל"א) הוא שאב מפר כל נדרי בתו כי בתו נחשבת כברשותו לענין נדרים, ולכאורה ברשותו היא אף שלא שמע. וצ"ל קודם ששמע את הנדר אינו שייך אליו ולכן אינו יכול להפרו.

אמנם הר"ן (בד"ה בעי וכו') פירש וז"ל מהו שיפר לה על הספק עכ"ל. אליבא דר"ן הצורך בשמיעה הוא כדי שלא יפר על הספק שידע מהו הנדר שמפר ואלמלא כן חסרה דעת גמורה להפרה. והנה בגמרא דלכ"ע לכי שמענא מועילה, ולפי הר"ן צריכים לומר דבכה"ג חלה דעת גמורה להפר מאחר שפירט איזה נדר מפר – רק הנדר שישמע ולכן הדעת גמורה ומועלת.

ב) יש לעיין בדין הקמה האם מועלת בלי שמיעה.

ג) יש לעיין לפי אותו צד שהבעל צריך לשמוע הנדר כדי שיפר, ובאופן ששמע הבעל ומינה שליח (ולאותה דעה בתנאים¹ ששליחות מועלת להפרה), אם גם השליח צריך לשמוע או לא. ביאור השאלה – האם השמיעה דין בזכיית הבעל בלבד והרי שמע וזכה בזכות הפרתו או"ד השמיעה היא דין אף במעשה ההפרה. ונראה שלסברת הר"ן שאינו מפר בלי שמיעה משום שאינו מפר על הספק מסתבר שדין הוא במעשה ההפרה ואף שמיעת השליח מעכבת.

footnotes: ¹ פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן במס' נדרים ע"ב: ועי' בתשובת מרן הגרעק"א זצ"ל סי' מ"ז.

שם. גמ'. דאמר לה לכי שמענה. הסבר תירוץ הגמרא הוא ששמיעה אינה תנאי מוקדם לצירוף הנדר לבעל ובזכייתו כי אף שלא שמע יכול לעשות מעשה הפרה. אמנם שמיעה מעכבת בחלות ההפרה – חלות ההפרה חייבת להצטרף לשמיעת הנדר. בהתאם לכך חלה ההפרה כשאמר מופר לך לכי שמענה כי השמיעה מצטרפת להפרה. הנה הר"ן מביא שתי דיעות האם הפרה זו חלה למפרע או רק משעת השמיעה ואילך. ונראה שלדיעה שחלה דוקא לאחר השמיעה, השמיעה מעכבת את חלות ההפרה ולפיכך חלה ההפרה דוקא מהשמיעה ואילך ולא לפני כן. ואילו לדיעה השניה שחלה ההפרה למפרע השמיעה היא תנאי בהפרה, כי ההפרה צריכה להצטרף לשמיעה – שתהיה הפרה מחמת שמיעה, אולם כשישמע אח"כ ונתקיים התנאי של שמיעה חלה ההפרה למפרע.

עיין בר"ן שמבחין בין אב לבעל, ששמיעת האב צריכה להיות לפני הנישואין ושמיעת הבעל יכולה להיות גם אחרי הנישואין ומועלת עבור ההפרה שעשה כשהיה ארוס. ונראה בביאור שיטתו שאחרי הנישואין אין לאב שום שייכות לבתו בנוגע לנדר ולכן שמיעתו אחרי הנישואין לאו כלום היא. ואילו הבעל מפר נדרי אשתו הנשואה, אלא שאינו מפר בקודמין. אינו יכול לעשות מעשה הפרה אחרי הנישואין בנוגע לנדרים שנדרה לפני הנישואין. ועכ"ז שמיעתו אחרי הנישואין שמה שמיעה לענין הנדרים שנדרה לפני הנישואין כשהיתה ארוסתו ומצטרפת עם הפרתו שהפר כשהיה ארוס. חסרון דקודמין הוא רק במעשה ההפרה אבל לא לגבי חלות הפרת הארוס. השמיעה אחרי הנישואין מועלת להחיל את ההפרה שהפר באירוסין.

שם. גמ'. ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו. אנו מוצאים שני דיני שליחות בתורה. בקניינים בגירושין ובקידושין עקב מינוי הבעלים השליח הופך להיות הבעלים על המעשה. ראייה לכך שלהרבה ראשונים (עיין ברמב"ם פ"ב מגירושין הלט"ו)¹ אם מינה שליח לגרש את אשתו ואח"כ נשתטה המשלח בכל זאת יכול השליח לגרש את האשה מן התורה כי הפך להיות בעל הגירושין. אמנם גם לגבי מצוות כגון מצות בדיקת חמץ חלה שליחות, אך אין בהן העברת בעלות מהמשלח לשליח אלא שהוא ממונה לעשות מעשה בעלמא עבור המשלחו. ונראה לפי"ז שהפרה זקוקה לבעלות ואינה מעשה בעלמא, וצריכים איפוא להעביר את בעלות ההפרה לשליח, אולם גזיה"כ היא שבעל אינו יכול להעביר את בעלות ההפרה לשליח.

footnotes: ¹ עי' בב"ח ובפרי חדש ובערוך השלחן אה"ע סי' קכ"א ובאור שמח שם על הרמב"ם.

יעויין במס' ב"מ (דף צו.) לגבי האומר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי שהיא גם כן פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה, כלומר כשם שחלוקים לענין שליחות בהפרת נדרים כמו"כ חלוקים הם לענין שליחות בנוגע לדין בעליו עמו. ועיין שם בתוס' (ד"ה שליח וכו') שמפרשים שלדעת ר' יאשיה כשם שיש גזיה"כ הממעטת שליחות בהפרה כמו"כ מצויה גזיה"כ הממעטת שליחות בבעליו עמו. בביאור גזיה"כ זו נראה שאף בבעליו עמו צריכים חלות שם בעלים וגזיה"כ קובעת שבנוגע לדין בעליו עמו א"א להעביר הבעלות לשליח.

ביסוד הענין יתכן שהעברת בעלות לשליח דעלמא זקוקה לדעת קנין, ולפיכך מועילה שליחות ע"פ דעת קנין בקידושין, גיטין, ובקניני ממון. ואילו הפרה ובעליו עמו אע"פ שהם זקוקים לחלות שם בעלים בכל זאת אינם חלויות ע"פ דעת קנין ובכן לא חלה בהם שליחות.

שם. ר"ן ד"ה והא לא שמע ליה. לפי הר"ן אין שליחות לשמיעה משום "דמי איכא מידי דבעל לא מצי מפר ושליח מצי משוי" כלומר ששמיעה היא המעכבת בבעלות להפרה ולכן אין השליחות מועילה בלי שמיעת הבעל.¹ ואילו הרא"ש כתב וז"ל דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות עכ"ל. ביאור הדבר שאין כאן מעשה וליכא חלות שליחות לדבר שאינו מעשה. יוצא שהרא"ש חולק על הר"ן והוא סובר ששמיעה אינה מעכבת בחלות בעלות להפר.

footnotes: ¹ סברה זו לכאורה סותרת את מה שאמר רבינו זצוק"ל למעלה בנוגע לדין לכי שמענה שאין שמיעה דין בבעלות ההפרה ורק בחלות ההפרה.