Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 27b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
משנה. וכל הראוי ליורשו.
ופרש"י בד"ה וכל הראוי ליורשו וז"ל דהיינו קרובי האב אבל קרובי האם כגון אחי אמו כשר לו שהרי אינו ראוי ליורשו דתנן אחי האם מנחילין ולא נוחלין אבל הוא פסול לאחי אמו שהרי מעיד זה ראוי ליורשו עכ"ל. וצ"ע דלכאורה דין ירושה אינו קובע חלות פסול אלא זוהי ראייה שהם קרובים זה לזה, ואם הוא פסול להעיד לאחי אמו על כרחך היינו משום שהם קרובים זה לזה וא"כ אחי אמו צריך להיות פסול להעיד לו מחמת הך קורבה, והיאך יתכן שהוא קרוב לאחי אמו אך אחי אמו אינו נחשב קרוב אליו. ונראה דרש"י סובר דיש ב' דיני קורבה שפוסלין לעדות: א) דין קורבה ד"שאר בשר" ומצד חלות שם "שאר בשר" אי אפשר שיהיה אחד קרוב לשני ופסול ואילו השני אינו קרוב אליו וכשר להעיד עליו, דשארות וחלות שם "שאר בשר" הוא משני הצדדים. ב) דין דירושה קובע שם קורבה בפנ"ע וחל הלכה דיורש אינו מעיד למוריש. ולגבי אחי אמו י"ל דליכא חלות קורבה מדין "שאר בשר" דהוי רק יחס של ראשון בשני ואינו בכלל "שאר בשר". אולם שפיר חל דין קורבה מדין יורש, ואחיין פסול להעיד לאחי אמו מכיון דהוי יורש וחל דין קרוב מחמת שהוא יורש, משא"כ אחי אמו כשר להעיד לו מכיון שאינו יורשו, וחל דין מסוים דיורש אינו מעיד למוריש אך המוריש יכול להעיד ליורש.
ועיין בר"ן שכתב בשם הרז"ה דחולק על רש"י בזה וסובר דאין לחלק בין יורש למוריש ושניהם פסולין זה לזה. ויש להסתפק בביאור שיטת הבעל המאור, דיתכן לומר דס"ל דיש דין קורבה דשאר בשר פסול, ודין ירושה הוי סימן בעלמא דיש כאן קורבה דשאר בשר ולכן הפסול הוא לשני הצדדים דשניהם פסולין זה לזה, דשארות הוא משני הצדדים. או"ד דאף הבעה"מ סובר כרש"י דחל חלות דין קורבה בפנ"ע מחמת ירושה, ורק חולק על רש"י דסובר דדין קורבה דירושה חל ביורש ובמוריש דשניהם קרובין זה לזה ופסולין זה לזה.
ועיין ברמב"ן במלחמות ה' (דף ז: בדפי הרי"ף ד"ה ועוד כתב והוי יודע) וז"ל ועוד כתב והוי יודע דלא פליג ר' יוסי דמתני' דס"ל כמשנה ראשונה על כל הקרובין השנויין במשנתנו וכו' אלא פליג אגיסו ובעל אמו ובעל אחות אמו וחורגו ועל כל קרובי אחוה המנויין במשנתינו בזמן שקורבתם מן האם ולא מן האב, וגם זה אינו נכון בעיני לפי שאף בעל אחותו וכל קרובי אישות אין ראויין ליורשו אלא אשתו הוא יורש ומידה הוא זוכה ואינו נקרא יורש לקרוביה שאלו מתה או נתגרשה אינו יורש כלום, שאף בקרובי עצמו כגון בן דודו אינו נקרא ראוי ליורשו מפני שאביו יורשו ואם מת אביו לאחר שזכה בירושה זו בנו יורשו שזה את אביו הוא יורש ולא את דודו אלא לפיכך נקרא ראוי ליורשו מפני שאם מת אביו ואח"כ מת דודו ירושה באה לו מידו לידו שהנחלה ממשמשת משא"כ בכל קרובי אישות וכו' עכ"ל. ומבואר דהרמב"ן ובעל המאור נחלקו האם חל פסול לקרובי אשתו שיורש מחמת אשתו, דהבעה"מ סובר דפסול, והרמב"ן חולק עליו דאין לו דין יורש אלא רק זכות ירושה בלבד דהבעל זוכה בירושה מחמת אשתו. ונראה דהרמב"ן סובר דרק כשיש לו חלות שם יורש אז נפסל לעדות, משא"כ הבעל המאור סובר דכיון דסוכ"ס בא לו ירושה מקורבות אשתו הריהו פסול להם ואע"פ שאין לו חלות שם ודין יורש בדין ישיר להם.
ועיין ברמב"ם (פי"ג מהל' עדות ה"א) וז"ל אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד, והם האב עם הבן והבן עם האב, והאחין מן האב זה עם זה ובניהן זה עם זה ואין צריך לומר הדודים עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהם עכ"ל. ונראה דהרמב"ם סובר כשיטת הרמב"ן שקרובים מחמת אישות אינן יורשים ולכן אינם פסולין מה"ת אלא מדרבנן. אמנם נראה דלגבי אשתו פסול מה"ת משום דבעל כאשתו ואינו צריך שם יורש מה"ת ליפסל. משא"כ בקרובי אשתו אינו נפסל מה"ת מדלא חל עליו שם יורש להם.