תוס' ד"ה ונגמר דינו לעבירה קלה וכו'. וז"ל תימה ואמאי נדון בחמורה הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה דאי מיתזמי סהדי בתראי לא מיקטלי כיון דבלאו סהדותייהו גברא בר קטלא הוא, כדמוכח בפ"ק דמכות (דף ה.) גבי באו שנים ואמרו בחד בשבא נגמר דינו של פלוני וכו'. וי"ל דהכא מיירי כגון דהך עבירה שניה עבר בפני ב"ד דאפילו בעדות שאי אתה יכול להזימה מחייבינן ליה לעיל בטריפה משום ובערת הרע, ועוד יש לומר כיון דאי מיתזמי קמאי או מיתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינן ביה עכ"ל.

ונראה לבאר דיש ב' אופנים בדין עדות שאי אתה יכול להזימה: א) כשאי אפשר להכחיש או להזים את העדות וכגון כשאמר העד איני יודע בחקירות, ב) עדות שא"א להענישם ולקיים בה עונש דכאשר זמם וכגון עדי ב"ג ובן חלוצה. וי"ל דכשאי אפשר להזים ולהכחיש את העדים אזי חל חסרון בדין הגדת עדות, דליכא חלות שם מעשה הגדת עדות וא"א לקבל את עדותם כלל. ודין זה נלמד מהפסוק "ודרשו השופטים היטב", דילפינן דבעינן דרישה וחקירה וכשאי אפשר לקיים דרישה וחקירה ליכא מעשה הגדת עדות כלל. ואילו הדין הב' דעדות שאאילה"ז אינו מפקיע את מעשה הגדת עדות מעיקרא אלא דחל חסרון בדין נאמנות העדים, דהעדים נאמנים רק באופן ששייך להענישן בדין כאשר זמם. ולפי"ז נראה לבאר את התירוץ השני שבתוס' דאע"פ שעכשיו אי אפשר להעניש את העדים השניים אם הוזמו, מ"מ מאחר דחלה מעשה הגדה וקבלת עדות וכל החסרון כשאי אפשר להענישן הוא דין בנאמנות העדים אזי י"ל דהואיל ויתכן להענישן אם יוזמו אח"כ העדים הראשונים שפיר הו"ל עדות שאתה יכול להזימה, דמאחר שיתכן שיוכלו להענישן א"כ אין חסרון בנאמנות העדים. ואילו התירוץ הראשון בתוס' ס"ל דאף באופן שאי אפשר לקיים בעדים את העונש דכאשר זמם חל חסרון במעשה הגדת העדות, ומכיון דבשעת הגדת העדות לא חלה מעשה הגדה כלל שלא היו ראויים באותה שעה ליענש אם הוזמו, א"כ י"ל שאין לקבל את עדותם משום שיש אפשרות שיוזמו העדים הראשונים.