בגמ' - הפכן על צידיהן. יש להבין את יסוד הדיון בהפכן על צידיהן. לכאורה פליגי אי הפסול של נסרים הוא פסול בגוף הנסר וא"כ פסולים גם כשהם על צידיהן, או שהפסול של הנסרים הוא פסול בסכוך של הנסרים על מקום ד' של הסוכה, ובכן על צידיהן כשרים. תו י"ל, שלכו"ע נסר ד' הוא פסול בגוף הסכך, אלא שחלוקים בהגדרת נסר ד', אם זה נסר ד' ביחס לסוכה, דהיינו דוקא ברוחב ד' המסכך בסוכה, או נסר ד' בעצמו.

שם. תוס' ד"ה ומודה. לפי תוס' וראשונים אחרים (בעה"מ ורש"י לקמן יח.) ר"מ אליבא דשמואל פוסל בנסרים בין ג' לד' - דוקא כשרוב הסוכה מסוככת בנסרים של ג', או כשמצטרפים ב' נסרים של ג' הסמוכים זה לזה לד' טפחים. ועלינו לעמוד על שיטת ר"מ אליבא דשמואל.

הראב"ד מפרש שבעה"מ סובר שגם בסכך פסול ממש בשעור ג' טפחים ישנים תחתיו, ודוקא תחת סכך פסול בשעור ד' אין ישנים. לפי זה נסרים מג' ועד ד' שווים לסכך פסול דאורייתא.

ברם שיטת הראשונים בנסרים מתפרשת בדרך אחרת, דהיינו, שאף שאין לישון תחת סכך הפסול מדאורייתא גם בשעור של ג' טפחים, בכ"ז ישנים תחת נסרים מג' ועד ד'. י"ל, שר"מ סובר שנסרים מג' טפחים ולמעלה פסולים רק כשהם מסככים שעור מקום בסוכה. לפיכך, אם יש שני נסרים רצופים מעל למקום ד' פסולים, ואם לאו אין הנסרים פסולים. לפי"ז כשיש רוב נסרים למעלה הסוכה פסולה מפני שבכך נחשב כל מקום הסוכה כמסוכך בנסרים. בד"א בנסרים מדרבנן, אבל בסכך הפסול בפסול הגוף, אין לישון תחתיו גם בשעור ג' טפחים בלבד.

ועיין בתוס' הרא"ש המפרש שנסרים פסולים רק כשיש שני נסרים רצופים. אבל אם אין שני נסרים רצופים אע"פ שרובה מסוככת בנסרים הסוכה כשרה. כפי הנראה, דעתו ששני נסרים רצופים נחשבים ע"פ דין לנסר פסול א' של ד' טפחים.