Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 25b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בגמ' - דלא מטא זמן חיובא דפסח. מדין עוסק במצוה הותר להם להיטמא למת ומשום כך לא הביאו את קרבן הפסח בראשון. ויל"ע במה שלא הביאו הפסח בראשון - האם היה זה רק מפני שהיו טמאים בראשון או"ד היתה גם חלות הפטור של עוסק במצוה שפטרם לגמרי ממצות הפסח בראשון. ויתכן שתהיה נפ"מ בהזידו בשני אם חייבים כרת, עיין רמב"ם וראב"ד (פ"ה מהל' קרבן פסח הל"ב - ג) ואכמ"ל.
שם. בגמ' - חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה. עיין ברש"י, בבעה"מ ובהשגות הראב"ד על הרי"ף.
וז"ל הראב"ד: וחתן ושושביניו ובני חופה לאו עסוקי במצוה נינהו והא דפטורי מסוכה משום מצטער הוא דאי לא חדו בהדי חתן כל ז' מצטערין הם וחתן ומשו"ה חייבים הם בכל המצוות חוץ מאלו משום שכרות ובזיון דתפילין עכ"ל.
ע"פ שיטת הראב"ד שהפטור דחתן ושושביניו מסוכה הוא פטור המצטער מכיון שלא ישמחו שמחה גדולה הראויה לחתונה אם ישבו בסוכה, אולי ניתן ליישב מנהגם של חסידים אחדים שאין אוכלים את סעודת היו"ט בסוכה ביום שמ"ע. ולכאורה מנהגם תמוה כי הוא נגד גמרא מפורשת (לקמן מז.) והלכה פסוקה בכל הפוסקים¹. אמנם י"ל שסוברים שאם יאכלו בסוכה תפגם שמחת יום שמ"ע שלהם, והוא יום שמחה גדולה הדומה לשמחת חתן ושושביניו כל שבעה. וטעמם משום ששמחת שמ"ע היא שמחת התורה - שמחת חתן וכלה, החתן הקב"ה וכלתו ישראל, עיין במפרשים בספר שיר השירים דיום מתן תורה היא יום החתונה בין ה' יתברך וישראל. שמחת שמ"ע שהיא שמחת התורה הוי' שמחת חתן וכלה, ולכן אינם יושבים בסוכה מדין המצטער וכשיטת הראב"ד².
footnotes: ¹ עיין טור או"ח סי' תרס"ח ובב"י וב"ח ובמג"א שם סק"ב, ובקונטרס משיב צדק להגה"ק רבנו צדוק הכהן מלולבין זי"ע, ומפורסמת סברת השפת אמת זי"ע להלן דף מ"ו: להמליץ על אותם שאינם יושבים בסוכה בשמ"ע דיתובי יתבינן הוא היתר דליכא איסור בל תוסיף, עיי"ש. ² אולם מנהג הגר"ח זצ"ל והגר"מ זצ"ל היה להקפיד מאד לשבת בסוכה ביום שמ"ע כהוראת הגר"א המפורסמת וכמנהג בית הרב, והיו נכנסים ואוכלים בסוכה בשמ"ע וגם כשירדו גשמים כהוראת הגר"א, וכן מנהג מו"ר מרן הרב שליט"א, ופעמים רבות הורה לנו והזהירנו להקפיד לאכול כל הסעודות דיו"ט דשמ"ע בסוכה כדין.
אך עצם שיטת הראב"ד תמוהה - כי למה לא ייפטרו החתן והשושבינין מכל מצוות התורה מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה. ולכאורה י"ל שהוא סובר שמשום מצות שמחת חתן אין החתן והשושבינין בכלל עוסק במצוה פטור מן המצוה מפני שאין לשמחה מעשה מצוה מסוים. דוקא מצוות הנעשות ע"י פעולה מיוחדת ומסוימת - כמו נטילת לולב וכדומה - פוטרות מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה. ברם סברא זו אינה מתיישבת עם דברי הש"ס ששלוחי מצוה ללמוד תורה פטורים מדין עוסק במצוות, והרי בהליכתם ליכא מעשה מצוה מסוים אלא התעסקות כללית במצוות. ואולי סובר הראב"ד שאין בשמחת חתונה טרדה דמצוה, אבל סברא זאת אינה מתקבלת על הדעת ושיטתו צ"ע.
מכל מקום הראב"ד מחדש שאם מישהו יבטל מצוה מפני מצות סוכה אז הוא פטור מסוכה מדין המצטער, והוא פטור מיוחד בסוכה. ואכן גם דברי הרמב"ם מורים שיש פטור מיוחד של עוסק במצוות בסוכה, וז"ל (פ"ו מסוכה הל"ג - ד): האבל חייב בסוכה וחתן וכל השושבינין וכל בני חופה פטורים מן הסוכה כל ז' ימי המשתה שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום שומרי העיר וכו'. מזה שהרמב"ם כולל הפטור של שלוחי מצוה עם הפטור של הולכי דרכים ושומרי העיר, מוכח שלדעתו יש פטור מיוחד בסוכה מדין תשבו כעין תדורו גם לשלוחי מצוה ולשאר המתעסקים במצוות.
יוצא איפוא שאף להרמב"ם פטור העוסק במצוה מישיבת סוכה הוא משום דין מצטער. אך בזה חלוקים הרמב"ם והראב"ד. מהרמב"ם נראה דפטור המצטער חל לכל עוסק במצוה, ואליבא דהראב"ד חל פטור המצטער רק במקום שהישיבה בסוכה תגרום בטול מצוה אחרת.
עקב כך עולה הקושיא למה תלה הסוגיא שלפנינו את הפטור של שלוחי מצוה בדין העוסק במצוה פטור מכל המצוות ולא כדמשמע מהרמב"ם שהוא מדין מיוחד בסוכה של תשבו כעין תדורו.
ויתכן ליישב על פי הדעה שהפטור של המצטער נוהג דוקא בימים האחרים של החג אבל לא בלילה הראשון. ואילו הפטור של עוסק במצוה נוהג גם בלילה הראשון, ובכן שלוחי מצוה פטורים גם בלילה הראשון מדין עוסק במצוה, וצ"ע.
שם. שיטת הרמב"ם בנוגע לת"ת: ז"ל הרמב"ם (פט"ו מאישות הל"ב): האיש מצווה על פריה ורביה כו' וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה עכ"ל.
דברי הרמב"ם האלו צע"ג - שהרי פסק בהל' ת"ת (פ"ג הל"ד): היה לפניו עשיית מצוה ות"ת אם אפשר להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו עכ"ל. הרמב"ם קובע שאם המצוה א"א להעשות ע"י אחרים חייב הלומד להפסיק תלמודו לעשות המצוה, ולמה לא יפסיק תלמודו כדי לישא אשה.
ונראה שההבדל הוא שבהל' ת"ת מוסיף הרמב"ם שיפסיק תלמודו לעשות את המצוה אבל אח"כ "יחזור לתלמודו", משא"כ בלישא אשה, אם רואה העוסק בת"ת שכשישא אשה יבטל מן התורה לחלוטין מפני עול פרנסת ביתו אז נפטר מדין עוסק במצות ת"ת מלישא את האשה. ההיתר לבטל תלמודו לעשיית המצוות מותנה בארעיות הביטול - שיהיה רק לשעה ולא לחלוטין.