בגמ' - לילה הראשון חובה. בין בסוכה ובין במצה יש חובה בלילה הראשון של החג. ברם חלוקים הם בכך שבאכילת מצה אין קיום מצוה בשאר ימי החג ואילו בסוכה כל זמן שיושב ואוכל בסוכה תוך ז' מקיים מצוה. אך לדעת הגר"א (מעשה רב הל' פסח אות קפ"א) גם במצה יש קיום מצוה באכילתה כל ז' ימי החג.¹

footnotes: ¹ ראה ר"א אבן עזרא ופי' החזקוני פרשת בא.

והנה בנוגע למצה אליבא דמ"ד במס' פסחים (קכ.) שמצה בזמן הזה דרבנן, צ"ב במצות הסוכה הנלמדת בלילה הראשון ממצה - האם גם חובת אכילה זו בסוכה בזה"ז מדרבנן בלבד, וצ"ע.

שם. תוס' ד"ה תשבו. וז"ל חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה עכ"ל. יתכן שיסוד האיבעיא הוא במהות מצותו של ליל ראשון - האם היא מהוה מצוה של ישיבה בסוכה או מצות אכילת יו"ט הנעשית בסוכה. י"ל שרק במצות אכילה גזרו כדי שיאכל בתאוה אבל לא במצות ישיבת סוכה. אם המצוה בליל ראשון היא מצות אכילה גזרו בה, ואם היא מצות ישיבת סוכה לא גזרו בה.

שם. בא"ד - ר' זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה עכ"ל. ניתן לפרש האיבעיא בהתאם לחקירה הנ"ל. אם מצות הסוכה בלילה הראשון היא חובת אכילת יו"ט הנעשית בסוכה אז הגברא חייב לאכול פת כדין סעודת יו"ט. מאידך אם החיוב הוא ישיבת סוכה, י"ל שפת אינה מעכבת, דהא לגבי ישיבה בסוכה יש חובה במיני תרגימא (יומא עט:).

ופעם הקשה הגר"מ זצ"ל לגר"ח זצ"ל מהי בעיית הירושלמי אי יוצא ידי חובתו בליל הראשון דחג במיני תרגימא, הא מיני תרגימא מעורבים ממינים אחרים עם חמשת המינים, וא"כ ליתי אכילת רשות ולבטל אכילת מצוה. וכדאיתא במסכת פסחים (קטו.) שאם אוכל כזית מצה דאורייתא ודבר אחר (כגון מרור דרבנן) דאתי אכילת הרשות ומבטל את אכילת המצוה.

והשיב לו הגר"ח זצ"ל שהמצוה בלילה הראשון אינה חלות שם מצות אכילה כבמצה, אלא חלות שם מצות ישיבה ע"י אכילה. דוקא כשיש חלות מצות אכילה דהיינו אכילת חפצא של מצוה - כמצה - יש הדין של בטול ולא במצות ישיבה. (זוהי ג"כ דעת הגר"ח זצ"ל לגבי דין שכן נהנה שאינו חל במצות סוכה מכיון שאינה חלות מצוה דאכילה.)

ונראה דכ"ז נכון אם המצוה כוללת אכילת מיני תרגימא. לעומת זאת אם המצוה היא דוקא לאכול פת, י"ל שאכן יש מצות אכילה ממש ושייך הדין דאתי רשות ומבטל של חובה, וצ"ע בזה. (עיין לעיל בענין מצות הישיבה בסוכה.)

ואמנם הרמב"ם כתב (פ"ו מסוכה הל"ז) וז"ל: אכילה בלילי יו"ט הראשון בסוכה חובה אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו עכ"ל. הרי שיוצא ידי המצוה בכזית פת. אך זה גופא עלינו להבין למה הצריך הרמב"ם שיאכל פת, כלומר דבר שמברכים עליו המוציא ולא פסק שיכול לאכול אפילו לחם - אע"פ שאין מברכים עליו המוציא כשאין לו צורת פת. הלא לגבי מצה יוצאים ידי המצוה במצה המהווה לחם עוני אע"פ שאינה פת לברך עליה המוציא, עיין ברמב"ם בפ"ו מהל' מצה (הל"ה), וצ"ע מ"ש סוכה בליל ראשון של החג ממצה בליל הסדר.

שם. בגמ' - אילימא בריפתא סעודה דיומיה קא אכיל. קשה שהרי לשמחת יו"ט דאורייתא סגי לכאורה בבשר ויין, וכבוד ועונג המחייבים סעודה בפת אינם אלא מד"ס. למה, איפוא, תהא אכילת הפת קשורה לדין התשלומין דר"א דהוא דין דאורייתא.

ונ"ל, שמכאן מוכח שאף אם חיוב הסעודה בפת הוא משום כבוד ועונג מד"ס עכ"ז יש חלות קיום מצוה מדאורייתא, וכן יוצא מדברי הרמב"ן, עיין ברמב"ן עה"ת בפרשת המועדים בסדרת אמור (ויקרא כג, ב), ומשו"ה יש הפקעה מן התורה בתשלומין דר"א.

שם. תוס' ד"ה אי וכו' ומשמע הכא דביו"ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל כו' והא דאשכחן כו' וחציו לכם חציו לאכילה כו' אפשר בבישרא ופירי וכו'.

אליבא דהתוס' שלפנינו דוקא בשבת יש חובת אכילת פת אבל לא ביו"ט. ויוצא שלפי התוס' אין המצוה של עונג נוהגת ביו"ט, שהרי חובת הסעודות בשבת היא הלכה במצות עונג השבת. וזה שלא כרמב"ם (פ"ו מיו"ט הלט"ז) המשווה יו"ט לשבת במצוות כבוד ועונג.

שם. תוס' ד"ה חזר וכו' לכך נראה לפרש חזר בו ר"א ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי עכ"ל. זאת אומרת שהמצוה לר"א אינה מצות ישיבת סוכה אלא מצות סעודות הרגל - והן נאכלות מחוץ לסוכה. גם לפי רש"י המצוה לר"א בלילה הראשון אינה במיוחד מצות סוכה אלא היא בעיקר מצות הרגל - ולפיכך יש לה תשלומין בליל השמיני. מ"מ כל זמן ששייך לאכול בסוכה חייבים לאכול את הסעודה של מצוה בסוכה.

ובמסכת יומא (עט:) מוכיחה הגמרא שפרי לא בעי סוכה ממה שלר"א משלימים המצוה במיני תרגימא ולא בפירות. ותמוה לכאורה שכן בין לרש"י ובין לתוס' מצות ר"א אינה דוקא מצות סוכה אלא מהווה מצות סעודות החג, וא"כ מה הראייה לדין פרות בסוכה. וצ"ל, שאף שמצות הסעודות לר"א מהווה מצות הרגל בכל זאת היא תלויה בחלות שם הסעודה המתייחס לסוכה. אין יוצאים לר"א אלא בסעודת הרגל הראויה לקיום מצות סעודה שבסוכה, ודו"ק.

שם. תוס' ד"ה במיני. אליבא דרש"י שיש תשלומין בפירות מוכח דהא דילפינן ט"ו ט"ו מפסח הוא חיוב אכילת יו"ט, ואינה חובת סוכה כלל, כי פרי לא בעי סוכה. גם לפי תוס' אין דינו דר"א חובת סוכה אלא חובת יו"ט, ותוס' לשיטתם לעיל (בד"ה אי) שחובת יו"ט היא לאכול מיני תרגימא דהיינו בשר ודגים שמלפתין בהן את הפת, וכן הוא דין התשלומין לר"א.

שם. רש"י ד"ה כל האזרח וכו' וא"א שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד וכו', וקשה מהו הנ"מ אם יש שוה פרוטה לכל א' וא' או לא. ונראה שלדעת רש"י סוכת השותפים כשרה אליבא דר"א רק כשיש שוה פרוטה לכל א' וא' משום דאי לית ליה ש"פ לכל א' וא' ליכא בעלות שלמה מדין שותפות וכדי ששותפות תחשב לכם בעינן פרוטה לכל א' וא'.