תוס' ד"ה כל וכו' דכיון דכתב לך למעוטי דשותפין כו' ואפי' אתרוג נמי וכו'. שיטת רש"י צ"ב. ונראה ליישב שרש"י ס"ל שיש חלוק בין אתרוג לסוכה. באתרוג גוף החפצא של האתרוג צריך להיות משלכם, ואילו בסוכה לר"א רק תשמיש הדירה צ"ל משלכם ולא גוף הסוכה. עיין במס' נדרים (ריש פרק השותפין) דלמ"ד יש ברירה משתמש שותף בכל החפצא כשלו ואינו שואל על חלק חבירו בעת תשמישיו. משום כך יכול שותף לצאת בסוכת השותפין לרש"י שכן משתמש בשלו, אף שאין גוף החפצא של הסוכה כולה שלו. מאידך באתרוג מכיון דבעינן גוף החפצא משלכם אין שותף יוצא. ויתכן עוד שבאתרוג מאחר שיש בו פסול חסר א"כ גם הבעלות צ"ל שלמה בלי שותפות, משא"כ בסוכה שאין בה דין חסר ולפיכך שותפות כשרה (ועיין בריטב"א.)

שם. בא"ד - ולא דמי לבגדיכם ועריסותיכם ותרומותיכם כו' דשל שותפין בכלל וכו'. כלומר, בציצית, בתרומה, ובחלה נאמר הדין של לכם בחפצא המחייב את המצוה, וגם חפצא הקנוי לשותפים חייב במצות תרומה וציצית. בסוכה ואתרוג, לעומת זאת, נאמר הדין של לכם בקיום ומעשה מצות הגברא. זאת אומרת שהוא מקיים את המצוה דוקא בשל עצמו ולא כשאינו אלא שותף.

שם. בגמ' - ורבנן כו' למעוטי גזולה אבל שאולה וכו'. עלינו להתבונן בסוכה שאולה אליבא דרבנן אם היא כשרה משום דל"צ לכם כלל או"ד בעינן לכה"פ זכות שאלה ובלי זכות ממון כלל אינו יוצא. וכן יש לחקור בלולב שאול בשאר ימות החג אי בעינן לכה"פ זכות שאלה. והנה איתא לקמן (לא.) שאם תקף א' את חבירו והוציאו מסוכתו יוצא לרבנן דאין קרקע נגזלת. והרי שם אין לו זכות שאלה כלל ובכ"ז יוצא. ע"כ שאין צורך באיזו שהיא זכות ממון בסוכה כלל.