בגמ' - מימי לא קדמני אדם בבית המדרש. צ"ע אם זה משום דזריזין מקדימין למצוות (פסחים ד.), למה נאמר דוקא בהשכמה לבהמ"ד (כדאיתא כאן ובמשנת אלו דברים במס' פאה.)

וי"ל שדין הוא בת"ת שכשמשכימים לבהמ"ד אין מקיימים מצות זריזות למצוות דכהת"כ בלבד אלא יש בכך קיום מסוים בת"ת.

עוי"ל ע"פ הא דאיתא במס' ברכות (ו:) בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בו עשרה מיד הוא כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש וכו'. ומוכח דיש דין קבלת פני השכינה בבהכ"נ שהשכינה באה שם, וחייבים להשכים כדי לקבל את פני השכינה ואינו מטעם זריזות למצוות בלבד. ויוצא שהשכמת ביהכ"נ וביהמ"ד אינה רק משום מצוות התפילה ות"ת אלא משום קבלת פני השכינה.

שם. בגמ' - ולא ישנתי בביה"מ לא שינת קבע ולא שינת ארעי. וקשה, שהישן עובר על איסור בזיון ביהמ"ד, ומהי המדה הטובה דר"א. וי"ל דר"א מדין ת"ח מותר היה לו לישן ולאכול בביה"מ דכביתו נחשב (מגילה כח:). אמנם מדה זו היתה בו לקיים את "והגית בו יומם ולילה" בלי הפסק שינה בביהמ"ד, ואפי' בעתים שהיה מותר לו לישן שם.

שם. בגמ' - ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין. יש להתבונן בשייכות בין תורה ובין תפילין. והנה הרמב"ם כתב בפ"ד מתפילין (הלכ"ה) וז"ל: קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו ויר"ש כו' ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדרכי האמת והצדק שמצותן כך הוא עכ"ל. משמעות הלשון מורה שהתפילין מועילין שהגברא לא יחשוב מחשבות זרות ושהתפילין מביאים אותו להיות עניו ויר"ש ושיפנה לבו לת"ת. ומוכח שיש קיום מיוחד של ת"ת ותפילין, בהתאם לקרא "למען תהיה תורת ה' בפיך", בו כלולה מצות ת"ת במצות התפילין. ריב"ז קיים את שתי המצוות בקיום אחד בהדדי כל היום.

שם. בגמ' - ולא הרהר במבואות המטונפות. וקשה, דהא איסור גמור הוא. וי"ל, דמכיון דלא הלך ד' אמות בלי תורה א"כ נפשו חשקה בתורה וקרוב לאונס היה שמותר לו להרהר בכל מקום וגם במובאות המטונפות, מ"מ מידת חסידות דריב"ז היתה להחמיר על עצמו.

שם. משנה - וסיכך על גבי המטה בשביל קטן. וצ"ע, היאך שייכת מצוה בתינוק בסוכה - הרי התינוק מתעסק גמור במצוה ואין ישיבתו מעשה מצוה כלל.

ונראה ליישב עפ"מ שמצינו ברמב"ן על התורה (דברים פרק ל"א פסוק י"ג) שתי דעות בנוגע למצות הקהל לתינוקות אם מביאים את התינוקות יונקי שדים או רק את אלה שהגיעו לחינוך. דין דב"ש ניתן להשוות לשיטה הסוברת שמביאים גם את התינוקות יונקי שדים להקהל. המצוה היא של המביאים - ליתן שכר למביאיהם - ולא של התינוקות עצמם.

דרך אגב בנוגע לקטנים בעיר הנידחת, הי' אומר ר' חיים זצ"ל שמסתבר כרמ"ה המפרש שהורגים רק את הקטנים שעבדו ע"ז (ועיין בתוספתא בסוף מס' סנהדרין שכן משמע לפי שיטת ר"א) מפני שמעשה עבירה של קטן נחשב עבירה. ראייה שיש לקטנים חטאים שהרי קטן הבא על שפחה חרופה מביא קרבן והיא לוקה על ידו לרמב"ם (פ"ג מאיסורי ביאה הלי"ז, ועיין בראב"ד שם). ואע"פ שקטנים שעברו עבירות אחרות פטורים מפני שלאו בני עונשים נינהו, אבל שפחה חרופה ועיר הנדחת שונות ונענשים קטנים על רשעתם. ובכך מתורצת קושית המנ"ח המקשה דאם הורגים קטני עיר הנדחת מפני חטאי אבותיהם הוי עדי עיר הנדחת עדים שאי אתה יכול להזימם, שהרי א"א להרוג את בני העדים הנמצאים זוממין. אך לפי דעת הגר"ח זצ"ל הקטנים נהרגים דוקא מחמת רשעתם ולא מחמת רשעת אבותיהם, והוי העדים עדות שאתה יכול להזימם.