בגמ' - מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. כ' רש"י וז"ל - דשמיני הוא ואין שם סוכות עליו, עכ"ל. ועלינו להבין כוונתו - מ"ש שמע"צ לגבי ברכת לישב בסוכה מכל יו"ט ב' דמברכין משום מנהג אבותינו בידינו.

ונראה כי ר"ל דבימים אחרים המנהג מחדש קדושת יו"ט המחייבת כל הדינים ומצוות דיו"ט. לעומת זאת בשמע"צ קדושת יו"ט כבר קיימת ועומדת מטעם שמע"צ והמנהג של אבותיכם בידיכם אינו מחדש קדושת הסוכות. המנהג מחייב רק לישב בסוכה בלי קדושת החג דחג הסוכות ולכן אין לברך. לפי"ז מובן ג"כ למה לא נתחייבנו במצות נטילת ד' המינים ביום ח', והוא מכיון דאין בו קדושת חג הסוכות, ולכן אין חיוב לקיים את מצוות החג. חז"ל התקינו רק ישיבת סוכה בעלמא שאין בה קיום המצוה דישיבה בסוכה בחג, דהא קדושת החג לא התקינו. יוצא מכך, שמה שיושבים תקנה מיוחדת היא ולא מטעם חלות מצוה דחג, ולכן לא נתחייבנו במצות הלולב, דמאחר דאין קדושת חג הסוכות אין חיוב לעשות כל מצוות החג וסגי בישיבת סוכה בעלמא, וע"ז אין ברכה לישב בסוכה.

וכך מבואר מלשון הרמב"ם (פ"ו מסוכה הלי"ג) וז"ל: וביום השמיני שהוא יו"ט ראשון של שמ"ע יושבין בה ואין מברכין עכ"ל. ולכאורה מש"כ שיום שמיני הוא יו"ט ראשון של שמע"צ הוא מיותר דמה נ"מ בזה. ונראה שר"ל שדוקא קדושת שמע"צ ישנה ולא קדושת חג הסוכות אפי' מטעם התקנה ומכיון שאינו זמנה דסוכות ליכא ברכה דאינו אלא מנהג בעלמא לישב בסוכה ולא מצוה.

כ"ז אליבא דהלכתא, אמנם לרב לפי הלישנא קמא בגמרא יושבים בסוכה בשמע"צ ומברכים עליה. ובהתאם להנ"ל נראה לפרש שסובר שלגבי מלאכה קדושת היום היא משל שמע"צ, אבל לגבי מצות סוכה הנהיגו חלות דין קדושת היום של סוכות בתורת ודאי, והוי' מצות סוכה בזמנה, ולפיכך מברכים. ולפי"ז יש לעיין - מה תהיה ההזכרה בתפלות דשמע"צ לרב - האם מזכירים את קדושת חג הסוכות בתפלות דשמע"צ או לא.

ונראה דלרב בתפלה בברהמ"ז ובקידוש מזכירים דוקא את קדושת היום של שמע"צ ולא של סוכות. והטעם הוא, כי הזכרת קדושת היום בתפלה תלויה דוקא בקדושת היום של איסור מלאכה ולא בשל מצוות, ראה רש"י (מו: ד"ה ושמיני), ויום ח' קדוש מטעם חג הסוכות לגבי מצות סוכה בלבד ולא לגבי מלאכה, דלגבי מלאכה הקדושה היא מדין שמע"צ בלבד. (וראה להלן שיש לחלק בין תפלה וברהמ"ז לקידוש.)

שם. בגמ' מיתב יתבינן. המנהג של הרבה חסידים הוא להקל באכילת שמיני עצרת בסוכה, ועיין בספרים¹ המפלפלים בטעם הדבר. ואולי סוברים שפטורים מדין שמחת חתן שפטור מסוכה כל ז', ושמחת שמע"צ - דהיא שמחת התורה - כשמחת חתן וכלה לדידהו, ופטורים מסוכה משום דאין שמחה בסוכה כדאיתא לעיל בספ"ב, וצ"ע בדבר. ומנהג בית הרב להקפיד מאד לשבת בסוכה בשמע"צ כהוראת הגר"א המפורסמת (מעשה רב, אות רט"ז.)

footnotes: ¹ עיין בספר מועדים וזמנים ח"א סי' צ"ב.

שם. תוס' ד"ה מיתב. ונ"ל טעם אחר למה אין נוטלים לולב בשמע"צ הואיל ונטילת לולב כל ז' ימים היא מתקנת ריב"ז זכר למקדש, על כן לא רצו להנהיג זכר למקדש ביום שמיני כדי שלא לנטות ממה שעשו במקדש ששם נטלו דוקא ז' ימים ולא יותר. (עיין בשעורים לריש פרק לולב הגזול.)

שם. בגמ' - אמר ר' יוחנן אומרים זמן בשמיני של חג. יש דיון בפוסקים (או"ח סי' תרס"ח) במי שהזכיר בתפלות שמע"צ את יום חג הסוכות ולא את שמע"צ אם חייב לחזור ולהתפלל. מסברה נראה שיש לחלק בין קדוש לבין תפלה וברהמ"ז. חובת הקדוש תלויה באיסורי מלאכה דזכור ושמור בדבור א' נאמרו, והיינו דקדוש (זכור) תלוי באיסורי מלאכה (שמור). לגבי מלאכה בודאי שמע"צ הוא חג בפני עצמו ואין לו שייכות לסוכות. ולפיכך מהראוי שהזכרת שמע"צ תעכב בקדוש. לעומת זאת הזכרת היום בתפלה היא מדין בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. לכמה דברים יש חלות השם סוכות בשמע"צ, כמו לגבי שמחה, ומשום כך יתכן שהמזכיר את חג הסוכות בתפלות ובברהמ"ז של שמע"צ מקיים בדיעבד את חובת הזכרת היום.

והנה במנין המצוות להרמב"ם מונה שביתת מלאכה בשמע"צ למצוה בפני עצמה, וכן מוספי שמע"צ הם מצוה בפ"ע ולא נכללו במצוות סוכות, משא"כ שמחה וראייה דלא נמנו למצוות בפ"ע ברמב"ם משום דלגבי שמחה וראייה שמע"צ בכלל חג הסוכות. וכן בתורה - בפ' אמור נזכר שמע"צ לגבי איסור מלאכה, וכן בפ' פנחס לגבי מוספין, אבל בפ' ראה לגבי ראייה ושמחה לא הוזכר שמע"צ במיוחד - כי לגבי מצוות אלו בכלל סוכות הוא.

שם. בגמ' - ולר"י דאמר בלוג היה מנסך כל שמונה. ר"י וחכמים חולקים בשנים. לר"י מנסכים לוג א' כל ח', לחכמים מנסכין ג' לוגים ורק ז' ימים. ויתכן דהא בהא תליא, כי הנה נסוך היין מתחייב ע"י קרבן התמיד והוי חובת קרבן, אבל בנסוך המים יש לעיין אם המחייב הוא קרבנות היום או קדושת היום. וי"ל כי זוהי המחלוקת בין ר"י לחכמים. חכמים סוברים שהמחייב של נסוך המים הוא קרבנות היום ולפיכך קבעו את שעור המים בג' לוגין שוה לשעור נסוך היין, ולפיכך לא נכלל שמע"צ בחיוב נסוך המים, כי לגבי קרבנות היום חלוק שמע"צ לגמרי מקרבנות הסוכות. מאידך, ר"י סובר שהמחייב הוא קדושת היום ולפיכך משוה שמע"צ לסוכות, דלדעתו הם קדושת יום א' - בין לשמחה ובין לנסוך המים. ובכך מובן למה לר"י שעור נסוך המים אינו שוה לשעור נסוך היין, כי נסוך המים הוא חובת קדושת היום במקום שנסוך היין הוא חובת קרבן.

שם. בגמ' - הכא אפי' מיום נמי חלוק. ר"ל, כי מכך יש להסיק דשמע"צ קדוש בקדושה לעצמה, ברם שאר ימי הפסח - אע"פ שאינם זמן דאכילת מצה - הם קדושים בקדושת הפסח, כי זמן מצה מוגבל לליל ט"ו בניסן.

שם. בגמ' - ור"י אומר פרים אין מעכבין זה את זה. לר"י ליכא ראייה משמע"צ בנוגע לאלים ולכבשים כי סובר ששמע"צ רגל בפני עצמו. וחכמים סוברים שאין להביא ראיה ממוספי יום א' דסוכות לשאר ימי החג, כי לגבי קרבן נחשב כל יום לקדושה מיוחדת. הראייה לכך דמחמת החלוק לקרבנות גומרים את ההלל בכל יום ויום מימי החג - שלא כפסח. ור"י סובר דלגבי קרבנות נחשבים כל ימי הסוכות לקדושה אחת ולמחייב אחד, ולפיכך כל מספרי הפרים כשרים בדיעבד בכל הימים. ולפי"ז צ"ע לר"י למה גומרים את ההלל בכל יום ויום מימי החג ומ"ש משבעת ימי הפסח שאין גומרים בהן את ההלל. וי"ל כי סובר שגומרים את ההלל משום חיוב נטילת הלולב ומצות "אז ירננו עצי היער" המחייבת הלל שלם בכל יום ויום בשעת הנטילה, אבל אינו מדין קדושת החג - דלגבי החג כל הימים מהווים קדושה אחת¹.

footnotes: ¹ ולפי"ז הוי חיוב דרבנן, דהא לולב בשאר ימי החג מדרבנן זכר למקדש, ברם לטעם דחלוק קרבנות יתכן שההלל השלם בכל יום ויום מן התורה הוא כהלל דיום הראשון, עיין ברמב"ן סה"מ שרש א'.

שם. תוס' ד"ה לינה. לדעה האחרונה בתוס' לנים ז' ימים בעבור חג הסוכות והגמרא אומרת דכשם שלנים ז' ימי הסוכות כן לנים ליל מוצאי שמע"צ. ומוכח דשמע"צ רגל בפני עצמו מהא דחובת הלינה בסוכות היא ז' ימים בלבד ולא ח' ימים, וחובת הלינה בסוכות אינה משום הבאת קרבנות כדמפרש בתוס' אלא משום חובת החג, וכשם שיש חובת לינה כל ימי החג והם ז' ימים כמו"כ שמע"צ מחייב לינה מדין רגל בפני עצמו.

אמנם יש להבין בשיטה הראשונה שבתוס', והיא שיטת רש"י, דלכאורה כיון דלדידה לנים בסוכות רק לילה א' ולא ז' ימים, א"כ חובת הלינה בשמע"צ היא משום הבאת הקרבנות דשמע"צ ולמה אומרת הגמרא דדין הלינה בשמע"צ הוא משום דרגל בפני עצמו הוא, הרי כשם שלנים בשביל כל קרבן אחר כן לנים מחמת הקרבנות דשמע"צ ולא משום דהוי רגל בפני עצמו.

והנה עי' ברש"י ד"ה ולינה, וז"ל דגמרי' מפסח דכתיב ופנית בבוקר והלכת לאהליך בי"ט לא קאמר קרא שהרי הוא יום שחייבו חכמים ליראות בעזרה כו' כדי להביא עולת ראייה וא"א לומר והלכת לאהליך אלא בחולו של מועד וקאמרינן בבוקר אלמא חייב ללון מוצאי יו"ט בתוך העיר וכו'. לרש"י אין ליל היו"ט הראשון דפסח עולה למצוה לינה בעבור קרבן הפסח דמביאין בעבור פסח, כי אין ליל יו"ט ראשון עולה ללינה בעבור קרבן של ערב הרגל. משום כך מסתבר דה"ה דאין ליל שמע"צ עולה למצות לינה בעבור הקרבנות דמביאין בערב שמע"צ ביום הושענא רבה. והטעם לכך דרגל בפני עצמו הוא וליל רגל אינו עולה ללינה בעבור קרבנות ערב הרגל כמו הדין בקרבן פסח.

יוצא דליל היו"ט האחרון של פסח עולה שפיר ללינה בעבור הקרבנות דמביאין בערב יו"ט ביום ו' חוה"מ פסח, דהא היו"ט האחרון של פסח אינו רגל בפני עצמו ולכן עולה ללינה בעבור קרבנות הפסח. לעומת זאת ליל שמע"צ דרגל בפני עצמו הוא ולכן אין לילו עולה ללינה בעבור הקרבנות דערב הרגל¹.

footnotes: ¹ עיין במהרש"א ובספר ערוך לנר.

עיין בריטב"א וז"ל: ובודאי שהדברים נראין שהרגלים אפי' בלא קרבן טעון לינה לכבוד יו"ט כו' וכן שמיני טעון לינה מפני כבוד יו"ט כו' שהוא חייב בלינה כשנראה בשמיני וכו', עיין בדבריו. ולשיטתו יש לדון האם חובת הלינה בשמיני חלה בלי ראיית פנים בעזרה ומטעם המחייב דכבוד יו"ט בלבד או"ד אין חובת לינה חלה עד שנראה בעזרה, ואפי' בלי קרבן, דדוקא ראיית פנים בעזרה מחייבת לינה לכבוד יו"ט, וצ"ע.