Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 53a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בגמ' - תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף וכו'. מכאן ואילך לשמחת בית השואבה ע"כ.
**א
ועלינו** להתבונן, דלכאורה שמחת בית השואבה היתה נוהגת בלילה ולמה לו לר"י להזכיר את הסדר שעסק בו במשך היום.
והנה מפשטות הגמרא נראה דקיום של שמחת בית השואבה היה כל היום והלילה דהתחיל בתמיד של שחר ונמשך כל היום והלילה. ועיין בתוס' (מה.) דתקעו והריעו ותקעו ביום משום השמחה של השואבה. וכן מוכח מהלבוש (סי' תרס"ג) דאומר דהטעם של חביטת ערבה בקרקע או בכלים ביום היא משום שמחה "כמו שמחת בית השואבה". כל דיני שמחה במקדש נלמדו מאותו מקור - מהקרא דושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים - דמחייב ב"שמחת יתירה" במקדש בכמה דברים - לולב ז' ימים, תקיעות, ערבה, הקפות ושמחת בית השואבה. כולם בכלל אותה מצות שמחה שבמקדש, ומצות שמחה במקדש נוהגת גם ביום וגם בלילה.
אך מהרמב"ם (פ"ח מלולב הלי"ד) שכתב וז"ל: מתחילין מאחר שהקריבו תמיד של בין הערבים לשמח שאר היום עם כל הלילה ע"כ, משמע דחיוב שמחת בית השואבה מתחיל דוקא לאחר תמיד של בין הערבים ולא ביום לפני כן. והדבר טעון עיון.¹
footnotes: ¹ והנה בנוסחא דידן ברמב"ם בנוגע לשמחת בית השואבה איתא - וז"ל: בחג הסוכות היתה יום שמחה יתרה וכו'. משמע שכוונתו היא דהשמחה אכן היתה נוהגת בחג הסוכות במקדש כל כ"ד שעות של היום בין ביום ובין בלילה. אבל ברמב"ם פרנקל החדש הובאה נוסחא שמוחקת מההלכה מלת "יום", ומשמעותה שהשמחה התחילה רק אחרי התמיד של בין הערבים ועיקר זמנה מבערב עד עלות השחר. הגירסא שם במהדורת פרנקל מתקבלת על הדעת, דלנוסחתנו היה לו להרמב"ם לנסח "היה" ולא "היתה".
**ב
ויש** להפנות עיוננו ברמב"ם דלגבי שמחת בית השואבה בסוכות הוא כותב, (פ"ח מלולב הלי"ב) וז"ל: בחג הסוכות היתה יום שמחה יתרה וכו'. ברם לגבי הדין של שמחת יו"ט כותב (פ"ו מיו"ט הלי"ז) וז"ל: ז' ימי הפסח וח' ימי החג עם שאר ימים טובים כו' דחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו כו' שנא' ושמחת בחגך וגו'. ולכאורה הדבר צריך ביאור מהו החלוק בין שני דיני השמחה שברמב"ם.
ואשר יראה לומר ביסוד הדבר שהשמחה האמורה בכל המועדות היא להיות שמח וטוב לב, ושמחה זו אינה תלויה במקום מסוים, אלא חובת גברא היא בזמן המועד. אמנם הדין השני של שמחה יתרה בחג הסוכות הנלמדת מהקרא "ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים" דין מסוים הוא במקום המקדש דהיינו לפני ד'.
ועיין ברמב"ם (פ"ח מלולב הלט"ו) וז"ל - וכל המגיס דעתו כו' במקומות אלו חוטא ושוטה וכו'. ויש לעמוד על כוונת המילים "מקומות אלו". ונ"ל שבע"כ מוכרח מזה דדין שמחה יתרה חל דוקא במקומות מסוימים והיינו במקדש אבל לא חוץ למקדש. ויסוד הדבר הוא כי שמחה יתרה היא שמחה לפני ד' והוא דין מיוחד במקום המקדש לפני ד'.
יוצא מכך דשמחה סתם שייכת בכל מקום כי היא דין חובת גברא במועד אך שמחה יתרה שייכת רק כשהגברא נמצא לפני ד'. ובכן בחג הסוכות שנתחייב בשמחה יתרה השמחה קיימת במקום שהוא לפני ד' במקדש - דהשמחה היתרה תלויה במקום ולא רק בגברא.
ובזה מיושבת תמיהת הט"ז (או"ח תק"ס סק"ז) דבגמ' ברכות (לא.) איתא שאסור לאדם למלאות שחוק פיו בעוה"ז. והט"ז מדייק מלשון הש"ע בעוה"ז בלי המלים "בגלות הזה" כבטור שהאיסור הוא אפי' בזמן הבית. וא"כ ניתן להעיר על שמחת בית השואבה והאיך הרבה דוד המלך לשמח בכל עוז לפני ארון הברית. ונראה דלפני ד' שאני, שהאיסור למלא שחוק פיו הוא דוקא כשאין הגברא נמצא לפני ד', וכשדוד רקד לפני ארון הברית היה שמח לפני ד' יושב הכרובים, והיה חייב לשמוח שמחה יתרה ולמלאות פיו בשחוק.
וז"ל מעשה רב של רבינו מרן החסיד הגר"א זצוק"ל (רל"ג): הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות כו' ובשמחת תורה היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס"ת כו' וכשהוחזר הס"ת לאה"ק שוב לא היה שמח כ"כ רק כמו שאר יו"ט עכ"ל.
ואשר יראה לומר בביאור מנהג הגר"א שבשמחת תורה כשספר התורה בחוץ יש דין של שמחה לפני ד' ולפיכך שמח הגר"א זצ"ל בכל עוזו לפני הס"ת דהיינו לפני ד' - כדין שמחה יתרה בסוכות במקדש וכדוד לפני ארון הברית - וכשהוחזר הספר היתה חובת השמחה כמו בכל יו"ט להיות שמח וטוב לב אבל לא לשמח שמחה יתרה.