שומרת יבם דנפלו לה נכסים

א גמ'. אמר עולא.

א) כל הסוגיא מוכחת דזיקה מהווה חלות אישות, בין לפי מ"ד יש זיקה ובין לפי מ"ד אין זיקה, דהגמרא כאן לא נכנסה לההוא דיון כלל. וכן קבענו בשיעורינו למעלה¹.

footnotes: ¹ בדף (יז ב) ד"ה אין זיקה.

וצע"ק מדוע באמת לא נכנסה הגמרא כאן לההוא דיון האם יש זיקה או אין זיקה.

ונראה דבעלמא יש ב' חלויות אישות - חלות אישות לענין איסורים, וחלות אישות לענין ממונות. כי בחלות אישות דעלמא, האשה נאסרה באיסורין, ואף חלו דיני ממונות בין האיש לבין אשתו.

והגמרא דנה כאן בדיני ממונות דבזיקה האם ובאיזה מידה חלין בין היבם לבין זקוקתו. אך אין זה נוגע לדיון דיש זיקה ואין זיקה, דשם פליגי באיסורי אישות דזיקה כמו באיסורי אחות זקוקתו אם חלין הם או לא. ובסוגיין מיירי בדיני ממונות דזיקה דחלין בין היבם לבין זקוקתו, כמו דיני נכסי מלוג וירושת הבעל. שתי השאילות - שאילת איסורין ושאילת ממונות דזיקה - נפרדות הן¹.

footnotes: ¹ יתכן לבאר חילוק זה - דביש זיקה ואין זיקה דנו בשאילה האם אישות דזיקה היא המשך אישות המת או חלות אישות חדשה וכדמבואר ברמב"ן (דף נא), עיין בשיעורים לעיל (דף יז ב), ונוגע לאיסורי קרובות דזקוקתו. ואילו בסוגיין דנים אם יש זכות ממון ליבם בזקוקתו - כלומר האם היא נמצאת בביתו וברשותו כשהיא זקוקתה או לא, ושאילה אחרת היא.

ב) ועולא קבע דבנפלה כשהיא ארוסה אין ליבם חלות ממון כלל בזקוקתו, דא"א דהזיקה תהיה אלימתא מארוסי המת, דבאירוסין לא חלין זכויות ממון דבעל באשתו ובכן ה"ה בזקוקה מן האירוסין. ומאידך בנפלה כשהיא נשואה חל ספק אישות דנשואה ומשו"ה פסקו ב"ש דיחלוקו.

ונראה דספק נשואה דבזיקת נישואין אינו ספק מחמת חסרון ידיעה וכדמצינו בספק ויבם בנכסי מיתנא, דשם הספק הוי האם כל הממון שייך לזה או לזה. ואילו כאן הספק נולד בעצם האישות דזיקה המהוה תרתי דסתרי משום דזיקה הויא אישות שאינה גמורה, ולכן עצם חלות דינה הוא חפצא דספק - האם לדמות זיקה לאישות רגילה או לקבוע שאינה אישות כלל. וכמו"כ איתא ברש"י (דף לח. ד"ה כשהיא נשואה) וז"ל ואגידא ביה ולאו אשתו ממש היא עכ"ל, ר"ל דזיקה מהוה אישות שאינה גמורה ושיש בה תרתי דסתרי בעצם מהותה, אי דיניה כמו אישות גמורה או לא.

ועולא קבע דבזיקת איסורין לית ליה ליבם זכויות ממון בנכסי זקוקתו דלא עדיפא הוא מהארוס שמת. ברם יעויין לקמן (דף נו.) ביבם שבא על זקוקתו מהאירוסין בביאה גרועה, דפליגי רב ושמואל האם קנה רק לדברים שבפרשה, דהיינו דחלות היבום הויא חלות אירוסין בלבד כמו שהיתה למת, או"ד דקנה לכל דהיינו שתהיה נשואתו ושיאכיל אותה תרומה. אך בשומרת יבם מן הנשואין לכ"ע קונה לכל. ולכאורה הביאור בזה הוא דכל ייבום, אפילו בביאה גרועה, יכולה להוציא מן הכח אל הפועל האישות שהיתה כלולה בזיקה. ובזיקת נישואין כלולה בזיקה מכבר אישות דנישואין מהאישות שהיתה למת, ומשו"ה היבום קנה לעשותה נשואה. ואילו בזיקת ארוסה פליגי אי שוה ממש לזיקת הנשואה דאף בה כלולה אישות של נישואין בכח, או"ד לא כך הוא משום דזיקת ארוסה שונה בעצם חלותה מזיקת נישואין. ולפי"ז רב ושמואל פליגי ביסודו של עולא דקבע דזיקת ארוסה וזיקת נשואה שתי זיקות שונות הן. ומאידך יתכן דכ"ע ס"ל כעולא דבאירוסין ובנשואין שתי זיקות נפרדות הן, אלא דפליגי האם ביאה גרועה יכולה לחדש תוספת אישות על הזיקה, ובכן אף בזיקת אירוסין תקנה לכל או"ד דקונה רק להוציא מן הכח אל הפועל האישות דאירוסין שישנה בזיקה מהמת.

והנה, עולא קבע דזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה. ועיין ברש"י (ד"ה זיקת ארוסה) דהיינו דאין ליבם זכות ארוס כלל בזקוקתו. וצ"ע למה אין לו ליבם אפילו ספק זכות ארוס כלל ומ"ש מזיקת נשואין דיש דין ספק נשואה.

ונראה דזכות ארוס דעלמא בנכסי ארוסתו אינה חלה מגופא דהאירוסין עצמן, אלא משום דהאירוסין תחילת הנשואין הן, דמקצת זכויות הנשואין חלין כבר באירוסין. דכ"ז שייך באירוסין דעלמא דהנשואין הן גמר האירוסין. והראייה לזה דלפי הגר"ח זצ"ל נשואין דעלמא אינן צריכין דעת הבעל ואשתו ועדי קיום משום דנשואין גומרים את האירוסין ממילא בלי דעת קנין דעדים. ברם א"א לומר ככה בזיקת אירוסין שהרי הארוס מת, והאירוסין דידיה לא יגמר בנשואין דידיה, ומשו"ה כל זכויות הארוס מתבטלות במיתתו ואינן עוברין ליבם כלל. משא"כ זכות הבעל בנשואתו, שכשמת הבעל היבם קם במקומו, וזקוקתו איפוא ספק נשואה היא ודו"ק.

ג) ב"ש סברו דבזיקת נשואה ספק חל ומשו"ה יחלוקו. ופרש"י (דף לח. בד"ה ה"ג) דפלוגתת ב"ש וב"ה מיירי בדלא נפלו לה נכסים כשהיתה תחת הבעל. דבאופן שנפלו לה הנכסים תחתיו דבעל היבם במקום הבעל ומוחזק הוא כמו הבעל. ואילו בנפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם דמעולם לא היה לבעל זכות וחזקה בנכסים האלה א"א לומר דזכות הבעל בנכסים עוברת ליבם כמו דאמרינן בנפלו לה נכסים תחתיו דבעל ומשו"ה לב"ש יחלוקו. ולב"ה הנכסים בחזקת האשה והיבם המוציאם מחזקתה. ויתכן לעולא דב"ש בעלמא סובר דאזלינן בתר חזקה אלא דכאן בגלל דהספק הוי ספק דתרתי דסתרי, דעצם הזיקה מוטלת בספק מהי והיאך להגדירה, האם זיקה מהוה אישות שיש זכויות ממון ליבם או שאין לו זכויות אזי אין דנים את הספק מדין חזקת ממון, משום דדין חזקת ממון חלה להכריע ספקות דממון דעלמא, דמסופקין בהיכי תמצי מיהו בעל הממון ויש ספק דאי - ידיעת המציאות, אך עצם הענין ניתן להכרעה ולבירור, ומשו"ה מועיל בו דין מוחזק כדי להכריעו. משא"כ כאן בזיקת נישואין דהספק נולד מחמת הסתירה בעצם הזיקה מהי איכותה ודינה, ומשו"ה לא פוסקים ומכריעים ספק זה מדין מוחזק. זוהי שיטת ב"ש. ואילו ב"ה סברי דאפילו בספק כזה דהוי ספיקא דדינא מחמת תרתי דסתרי ג"כ פוסקים ודנים אותו מדין מוחזק. ואולי זוהי כוונת רש"י (דף לח: ד"ה עושה) שכ' דלב"ש וז"ל חלוקא עדיפא דאין לה בהם חזקה יותר ממנו דידו כידה ולב"ה חזקה עדיפא דאין ידו כידה עכ"ל, ודוחק.

א"נ י"ל דלב"ש ספק הנשואין עושה את היבם לספק מוחזק, ואף את הזקוקה לספק מוחזקת, ומשו"ה יחלוקו. ואילו לב"ה הזקוקה בוודאי מוחזקת והיבם ספק מוחזק, ומשו"ה היא ויורשיה זוכים בנכסים ולא הוא ולא יורשיו.

ועוד י"ל דלב"ש ספק חל ומשו"ה יחלוקו. ואילו לב"ה אין כאן ספק כלל, ומשו"ה הנכסים בחזקת הזקוקה מכיון דליכא לידת הספק כלל. דלב"ה אין זיקת נשואין ספק נשואין כלל. אך פירוש זה כנגד פרש"י דפי' דספק חל אף לב"ה אלא דאזיל בתר חזקה.

ועוד יתכן לבאר את המחלוקת שבין ב"ש וב"ה אליבא דעולא, דב"ש ס"ל שאף שלא נפלו הנכסים לה בעודה תחתיו דבעל מ"מ היבם חשוב כמוחזק, שהרי היה לבעל זכות בפירות, והיבם במקומו, ומשו"ה היבם מוחזק במקום הבעל ויחלוקו כי שניהם מוחזקים - היא בגוף והוא בפירות. וע"ז פליג ב"ה דס"ל דלא חל דין מוחזק בזכויות אלא רק בחפצא דנכסים עצמם, והנכסים הרי נפלו לה רק כשהיא שומרת יבם באופן שבעלה לא היה מוחזק בעצם הנכסים, וא"א לומר איפוא שדין מוחזק שהיה לו לבעל בנכסים עברה ליבם. ואילו לב"ש דין מוחזק חל בזכות הבעל, דאילו היו הנכסים נופלים תחתיו דבעל היה הבעל זוכה בהם, דגם זה מהוה חלות דין מוחזק בשביל היבם דמפני כך הרי הוא מוחזק כמוה ויחלוקו. ויתכן דלב"ה דין היבם חל מדין ירושה מהבעל ולא חל איפוא אלא בממון ממש, ואילו לב"ש הוי דין שהיבם קם במקום הבעל וחל אפילו בזכות בעלמא¹.

footnotes: ¹ עיין בשיעורים לקמן (דף מ א) רש"י ד"ה אף.

ברם יעויין בתוס' (ד"ה זיקה) דביארו דלב"ה אע"פ דספק נשואה חל מ"מ הנכסים בחזקת משפחת בית אביה דיש להם חזקת נחלה. אך לפי"ז קשה קצת למה הקשה רבה על עולא דלפלגו בחייה ולפירות והרי התם ליתא לחזקת נחלת בית אביה. ושם צ"ל דבפירות לאשה יש דין מוחזק משום דגוף הקרקע קנוי לה, וצ"ע.