רש"י ד"ה נתן גט ובעל. ז"ל אסור לקיימה דקמה עליה בלא יבנה כו' דתפסי קידושי ביאה, דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה הלכך לא עמדה עליו בלאו גמור עכ"ל. ועיין בהגהות הב"ח (אות א') וז"ל עיין לקמן (דף נב:) דיש לאו בגט ג"כ רק דהוא אסמכתא עכ"ל. היינו דלאו ד"לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה" דהוי אסמכתא בעלמא. ברם עיי"ש ברש"י (ד"ה או"ד) דכתב דבגט חל הלאו ד"לא יבנה" וז"ל והיכא דכתב לזיקתו ולא למאמרו אסורה עליו ועל אחיו דפקע זיקה וקמה בלא יבנה עכ"ל. ונראה דאף הלאו ד"לא יבנה" דחל בגט אליבא דרש"י חל מדרבנן בעלמא ולא מדאורייתא, ולפיכך אינו מפקיע כולה זיקה, דצריכא חליצה מדאורייתא, אלא דמדרבנן חל איסור "לא יבנה".

וכבר חקרנו¹ האם מאמר וגט חלים מדרבנן מדין יבום וחליצה או מדין קידושין וגירושין. ולכאורה מזה שרש"י ס"ל שבגט מדרבנן חל איסור "לא יבנה" משמע דסובר דגט חל מדין חליצה, ולכן חל האיסור ד"לא יבנה" מדרבנן כמו דחל בחליצה מדאורייתא.

footnotes: ¹ עיין בשיעורים (דף יט ב) ד"ה העושה.

ברם יש לדחות את הראייה די"ל דאע"פ דגט יבמין חל מדרבנן מדין גירושין ולא מדין חליצה מ"מ חל בו איסור "לא יבנה", די"ל שכל מקום שחל פסול והקלשת זיקת יבמין חל איסור "לא יבנה". ולפיכך חל איסור "לא יבנה" בגט מכיון דהגט פוסל ומקליש את הזיקה, ואע"פ דאינו חלות שם חליצה מדרבנן אלא חלות שם ופסול גירושין מדרבנן.

וביתר ביאור נראה דיל"ע ביסוד האיסור ד"לא יבנה" - האם מהוה חלות שם איסור חדש או"ד דביסודו מהוה חלות שם איסור דאשת אחיו אלא דהאיסור דאשת אחיו ננתק מאיסור כרת לאיסור לאו¹. ואם נאמר דהוי ביסודו חלות שם איסור אשת אחיו אזי י"ל דבגט דמדרבנן הוי חלות גירושין נמי חל איסור זה, דהא עצם האיסור דאשת אחיו לא הותר אלא בקיום יבום, ועכשיו שחל פסול גירושין מחמת הגט, לכן עדיין אסורה באיסור אשת אחיו, דהיינו באיסור "לא יבנה", דהוי איסור אשת אחיו דננתק מכרת ללאו. ומאידך אילו נוקטים ד"לא יבנה" הוי חלות שם איסור חדש, מסתבר שחל רק במקום קיום מצות חליצה ולא חל בגירושין דאיננו קיום מצות חליצה, ואפילו מדרבנן. ולפי"ז מהא דרש"י אוסר גרושה מ"לא יבנה" משמע דס"ל דהוי איסור אשת אחיו דננתק מכרת ללאו².

footnotes: ¹ עיין בשיעורים למעלה (דף י ב) ד"ה איתמר החולץ כו'. ² ובכך י"ל דרש"י לשיטתו וכדמבואר בשיעורים דרק קיום מצוות יבום וחליצה מתירין את האיסור דאשת אחיו ולא עצם הנפילה לזיקה ומשו"ה "לא יבנה" הוי דין ננתק. עיין בהקדמה למסכתין ד"ה מצות יבום באשת אחיו: הותרה או דחויה.

ויעויין ברשב"א (דף מא.) על המשנה דשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה שדן בנידון האם האיסור ד"לא יבנה" חל רק במקום חליצה או אף כשחל פטור אחר, ומסיק שחל רק במקום חליצה בלבד ולא בפטור אחר. ולפי"ז הא דחל בגט איסור "לא יבנה" צ"ל דגט הוי חלות שם חליצה מדרבנן¹.

footnotes: ¹ עיי"ש ברשב"א ומשמע דמחלק בין פטור שהיבם דוחה אותה לבין פטור דממילא. ולפי"ז חל "לא יבנה" בגט שהרי היבם דוחה אותה, ולא צ"ל דגט הוי חליצה מדרבנן.

תוס' ד"ה רבן גמליאל. ז"ל אבל הכא שהיא זקוקה לו אין לו לתפוס אלא מדרבנן עכ"ל. דבריהם מחוסרים ביאור.

ונראה דר"ל שאין קידושי יבם חלים ע"ג זיקה מדאורייתא משום שאין אדם יכול לקדש את אשתו, אלא רק את מי שאינה אשתו, וזקוקתו הויא כבר אשתו. ולפי"ז מבואר שאין היבם יכול לקדש את יבמתו מדאורייתא ואפילו אם האיסור דאשת אחיו הותרה משעת הנפילה. ובאמת כך היא שיטת התוס' לעיל (דף לה: ד"ה תגלי) שהותרה איסור אשת אחיו משעת הנפילה. מאידך שיטת רש"י (לקמן דף נב. ד"ה נתן) הויא שאין האיסור דאשת אחיו הותרה אלא משעת מעשה היבום, ומפני כך אין היבם יכול לקדש את יבמתו משום דהויא ערות אשת אחיו שאין קידושין תופסין בה.

בא"ד. שפי' ריב"ן דר"ג כר"ע עכ"ל. כוונת הריב"ן שר"ג סובר שמאמר מחיל איסור "לא יבנה" מדרבנן שלא לעשות מאמר שני, וס"ל לר"ג נמי כר"ע שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין, ומשו"ה סובר שאין מאמר אחר מאמר. ולפי"ז הרבנן חולקים עליו לשיטתם דלא ס"ל כר"ע, וסוברים שחלין קידושין בחייבי לאוין. ועוד י"ל דס"ל שהמאמר הראשון אינו אישות גמורה, אלא שדוחה ומשייר, ומשו"ה הלאו ד"לא יבנה" אינו חל מדרבנן, דהא לא בנה בנין גמור בראשונה¹.

footnotes: ¹ כלומר, שמאמר קונה ואינו קונה, ומהוה אישות שיש בה תרתי דסתרי, וכדביאר רבינו זצ"ל כמה פעמים בשיעורים, ומשו"ה לא חל איסור "לא יבנה" גמור, ויש מקום למאמר שני לתפוס.