רש"י ד"ה בסוף. וז"ל אחר מאמר וגט חלץ אין אחריה כלום וחליצה גמורה היא ואי הדר עביד מאמר לא בעיא גט דחליצה גירושין גמורים היא וקמה בלאו גמור עליה ואע"ג דחליצה פסולה הויא עכ"ל. רש"י בא לבאר את החילוק שבין ביאה פסולה שאינה פוטרת את המתייבמת בלי חליצה לבין חליצה פסולה הפוטרת את החלוצה לגמרי, וכ' "דחליצה גירושין גמורים היא", ודבריו מחוסרים ביאור.

ונראה דהביאור ברש"י הוי דשאני המתיר דיבום מהמתיר דחליצה. דבביאה פסולה חסרה קיום מצות יבום אע"פ שאין חסרון בקנין היבום שהמתיר לשוק דיבמה שנתייבמה בביאה תלוי בקיום מצות היבום, ומאחר שבביאה פסולה לא קיים המייבם את המצוה כדינה עדיין זקוקה היבמה למצוה ואסורה באיסור יבמה לשוק. ואילו המתיר דחליצה אינו תלוי בקיום מצות החליצה אלא בהפקעת הזיקה ע"י קנין החליצה. ולכן אף חליצה פסולה פוטרתה ואע"פ שחסרה לה קיום מצות החליצה, דהפטור חל מחמת קנין החליצה ולא מחמת קיום מצות החליצה.