באדין. אז כורש המלך צוה ובדקו בבית הספרים אשר האוצרות וגנזי הממון מונחים שם בבבל:

והשתכח באחמתא. ונמצא בחמת שכן דרך בני אדם לשום שטרותיהן בעור מעובד כמין חמת ויש אומ' באחמתא בתיבה קטנה:

בבריתא. בירה בארמון המלך במדי ושם מגלה אחת כן כתוב בתוכה:

בשנת אחת לכורש מלך בבל כורש המלך שם טעם וכול' בזכרון הדברים שנעשו:

אתר די דבחין. מקום אשר הם הזבחים זובחים:

ואושוהי מסובלין. וחומותיו מסובלים וגבוהים ונשאים אמות ששים ורחבן אמות ששים גובהן כרחבן כדי שלא יפולו:

נדבכין די אבן גלל. כמו ששנינו בראש האילן או בראש הנדבך פי' נדבכין הם טורים אבן על אבן שכן כת' בנבואת חגי מטרם שום אבן אל אבן בהיכל יי' (חגי ב טו) מתרג' עד לא יתשם נדבך על נדבך בהיכלא דיי' והם טורים של אבן שיש שלש:

ונדבך די אע חדת. וטור של עץ אחת וכן כת' בבנין שלמה ויעש לבית טורי גזית שלשה וטור כרותות ארזים (מ"א ו לו) אבל שלמה מה שעשה לשום שמים עשה וכורש לא עשה לשום שמי שלמה עשה מלמעלה בראש הבנין בסוף החומה וזה עשה מלמטה בתחלת הבנין שלמה שקע העץ בבנין וזה לא שקעו בבנין שלמה סיידו בסיד [וזה לא סידו בסיד] וכל כך למה לפי שחשב בלבו ואמר אם ימרדו בי היהודים אשרוף אותו באש:

ונפקתא. והוצאה:

הנפק. הוציא:

ותחת. ותניח כמו ותנח בגדו (בראשית לט טז) ואחתתיה ללבושיה:

כען תתני פחת. עתה תתני פחת עבר הנהר ושתר בוזני ושאר סיעתן:

אפרסכיא. הם גדולי מלכות אפרסכיא אפי ריוו מלכא סכיי פי' פני תאר המלך מביטין אשורנו ולא קרוב (במדבר כד יז) תרג' סכיתיה והם רואי פני המלך הכת' במגלה (א יד):

רחיקין. רחוקים היו משם:

שבוקו. הניחו:

ומנכסי מלכא. מנכסים של מלך כמו בנכסים רבים (יהושע כב ח):

די מדת עבר נהרא. ממנת המלך הבאה אליו מעבר הנהר כמו מנדה בלו והלך (ד יג) לשון נדה מאותן הנכסים יעשה בנין הבית:

אספרנא. בזריזות בלי איחור:

נפקתא. הוצאה ובדק הבית תהיה נתונה לאנשים האלה:

ומה חשחן. ומה חוששין כלומ' ממה יש להם מחשבה הרי בני תורין ודברין ואמרין לעלון לאלה שמיא:

חנטים. חטים:

די לא שלו. בלא שגגה ובלא פשיעה אלא כרצונם:

די יהשנא. אשר ישנה וימיר:

יתנסח. כמו ונסחתם (דברים כח סג):

וזקיף יתמחי. ותלוי יהרג [עליו] וימות וימחה שמו וזה פי' כל אומה ולשון וכל איש אשר ימיר דבר זה לבטל מלאכה זו יעשה בו דין כמו שעשה בהמן שיעץ בימי אחשורוש לבטל בנין בית המקדש ראי מה אירע לו הונסח ונוטל עץ מקורות ביתו ונתלה והוכה עליו כאמור ויתלו את המן על העץ ואמרו חכמי' אותו העץ מתיבת נח היה ופרשנדתא בן המן היה הגמון בקרדוניא בארץ אררט מקום אשר נחה שם תיבת נח ולקח משם קורה ארוכה חמשים אמה כרחב התיבה ואז נעשה ממנה כשורה דהיינו קורה גדולה ואז אמרו אוהבי המן יעשו עץ גבוה חמשים אמה וכת' ויתלו את המן (אסתר ז י):

וביתה נולי יתעבד. וביו הפקר נעשה על זאת שנ' הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים (אסתר ח ז) ויש שפותרין נולי מקום אבוס בקר ומנוול בדומן צפיעי הבקר וכולו ענין אחד כי כאשר יבוזו המלכים בתי האויב אז יחריבו התקרה והמעזיבה. להיות חרבן עולם ושמה ירבצו הבקר והסוסים וכל בהמה ונעשה מקום מנוול מגללים:

ימגר. כמ' והגרתי לגיא אבניה (מיכה א ו) לשון ירידה כלומ' ימגר ויוריד מגדלותו כל מלך ועם אשר ישלח ידו להשחית בית האלהים אשר בירושלם:

אספרנא. בזריזות:

ושבי יהודאי. זקני היהודים המה עזרא וסיעתו אנשי כנסת הגדולה:

ושציא. ויכל (בראשית ב ב) מתרג' ושיצי נגמרה המלאכה בשלשה באדר בשנה הששית למלכות דריוש וזה שאמ' למעלה מן טעם אלה שמיא ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס מצינו בתלמוד הוא כורש הוא דריוש הוא אחתחשסתא כדמפורש בפירקא קמא דראש השנה אבל בדעתי כי כורש ודריוש וארתחשסתא שלשה מלכים היו וחלקו להם מלכות נבוכדנצר כורש מלך על בבל שנ' ברם בשת חדא לכורש מלכא די בבל (ח יג) וכת' ודריוש מדאה קביל מלכותא (דניאל ו א) וכת' ארתחשסתא מלך פרס (ד ז) וגם על דעת חכמי' האומ' שלשה שמות היו לו גם זה יכן להיות כי כן נאמ' כורש מלך פרס (א א) כורש מלכא די בבל (ה יג) וכת' ודריוש מלכא שם טעם וגומ' עד מהחתין תמה בבבל (ו א) וכת' ודריוש מדאה קביל מלכותא (דניאל ו א) הרי מלך על בבל ועל מדי ועל פרס כורש על שמלך כשר היה ארתחשסתא על שם מלכותו ומה שמו דריוש שמו על שדרשו לאל בימיו:

בחדוה. בשמחה:

לחטיא. לחטאת:

והקימו כהניא בפלוגתהון ולויאי במחלקתהון. אז עמדו הכהנים איש בחלקו להקריב קרבנותם והלוים איש בחלקו על דוכנם:

כי הטהרו. מטמא מת ומקרי וזבים וזבות ככת' כי יהיה טמא לנפש (במדבר ט י) או בדרך רחוקה טמא נפש זה טמא מת בדרך רחוקה בעלי קריים וזבים ומצורעים נדה היא (ויקרא ב כא) מתרג' מרחקא היא:

וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ. אותם שגרשו נשים נכריות שנשאו: