(כז א תוספות) ד"ה המקדיש וכו' ויש בו ריוח להקדש לפתוח תחילה הבעלים מפני החומש אבל וכו'.—דברים הללו נפלאים ממני, שהרי אפי' בזמן שהיובל נוהג, שאז דמיה קצובים, אם הבעלים פודים אותה הם חייבים להוסיף חומש, ומקרא מלא הוא בתורה (ויק' כז כט) ושנוי גם במשנה (לעיל כה א). לפיכך נראים דברי הרמב"ם בפיה"מ כאן שכתב, דבזמן שהיובל נוהג אין כופין את הבעלים לפדות מטעם, דכשהם פודים אותה שוב אינה יוצאת מהם לעולם, אבל כשאחר פודה אותה הרי היא יוצאת ממנו ביובל ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר. וכן מוכח בתוספתא פ"ד הכ"ב דתני בה "המקדיש שדה אחוזתו שלא בשעת היובל, ביתו ומטלטלין בין בשעת היובל ובין שלא בשעת היובל - כופין את הבעלים לפתוח ראשון". והטעם מובן מעצמו: בבית ומטלטלין אפי' בשעת היובל אם גאלם אחר אינם יוצאים לכהנים ביובל (עי' לקמן לג א).