ואפי' תימר הכא בשאין שניהן רוצין רצה זה כופין כו'. — צ"ל: ואפי' תימר הכא והכא בשאין שניהן רוצין (פי' אלא אחד מהן) תמן בשאין בו כדי חלוקה ברם הכא בשיש בו כדי חלוקה רצה זה כופין כו'.

ר' יוחנן סבר מימר בחצר שהיא למעלה מן הגג כופין כו'. — צ"ל: ר' יונה (פי' הוא היה בזמנו של ר' נסא) סבר מימר בחצר שהוא למעלה מן הגג כופין (פי' שבחצר משתמשין בכל שעה ורואה תמיד מה שבגג) אבל גג שהוא למעלה מן החצר אין כופין (פי' שבעל החצר אינו יכול לראות מה שעל הגג ובגג אין השימוש תדיר ובעל החצר יכול לעשות בשעה שאין שום אדם על הגג, ור' נסא סבר להפך בגג שהוא למעלה מן החצר חיישינן להיזק ראייה מן הגג לחצר שמשתמשין בו תדיר אבל חצר שהוא למעלה מן הגג לא חיישינן להיזק ראייה מחצר לגג שאין משתמשין בגג אלא דרך עראי ומגג לחצר שלמעלה הימנו אינן יכולין לראות, ובתוספתא פי"א דב"מ "היתה חצירו למעלה מגגו של חבירו אינו זקוק לו" והיינו כר' נסא וע' בבלי ו' ב').

מגלגלין עליו פשוטו של כותל. — פי' אף שלא בנה אלא כנגד מחציתו של כותל חבירו מ"מ הוא צריך לשלם חצי הוצאותיו של אורך כל הכותל.

ושור שנאמר הון עשיר כו'. — צ"ל: שור שנאמר הון עשיר כו' (ופירוש הוא על "חומה" דמשנתנו).

ודא דתימר חוץ מן הכביסה מפני כבוד בנות ישראל ברם כו'. — צ"ל: מפני כבוד בנות ישראל בכל החצר ברם בארבע אמות כו' (וכ"ה בנדרים פ"ה ה"א).

ומערבין לו בעל כרחו והא תני והוא אינו רוצה כו'. — צ"ל: ומערבין לו בעל כרחו ותני כן (תוספתא ב"מ פי"א) כופין הן בני המבוי זה את זה לעשות להן לחי וקורה למבוי והא תני הרי שאמרו לו לערב והוא אינו ממאן נכנסין לביתו ומערבין לו על כרחו מפני שאין ממאן אבל אם היה ממאן לא אריבר"ב לא שאינו רוצה לערב (פי' שודאי גם הוא רוצה שיהיו מותרין להכניס ולהוציא בחצר ובמבוי) אלא מנפש בישא לא בעי מערבא (פי' שהוא קמצן וחס על פתו ואינו רוצה ליתן חלקו בעירוב).

א"ר חסדא לזבלין היא מתניתא כו'. — צ"ל: א"ר חסדא הדא דתימר לזבלין ותני כן (תוספתא ב"מ פי"א) בזבלין לפי פתחיה באכסניא לפי אדם (וכ"ה בבבלי י"א ב').