Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Bava Kamma Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
למה לא שנינו שמדת תשלומי כפל נוהגת בטוען טענת גנב בשותפין. — צ"ל: ובשותפין (ע' בבלי ס"ב ב' תוד"ה מרובה קתני).
וגונב מבית האיש ולא מבית האשה כו'. — צ"ל: וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב (כן איתא במכילתא פ' משפטים) וגונב מבית האיש ולא מבית השואל (כ"ה בשבועות פ"ח ה"א וע"ש מ"ש בזה) כל עצמו אין כתוב איש אלא בשואל ותימר הכין (פי' דבש"ח וש"ש כתיב "כי יתן איש אל רעהו" וכאן קורא להמפקיד "איש", אבל בשואל כתיב "וכי ישאל איש מעם רעהו" הרי שהשואל מכונה כאן "איש" ואיך אפשר למעט את השואל מהאיש).
אין תימר מוציאין מן השני מביא קרבן על השבועה כו'. — פי' דלקמן פ"י ה"א סבר ר' ינאי בגזל טלית ונתנה לאחר דמוציאין אף מן השני ור' חייא סבר דאין מוציאין מן השני אלא מראשון (וגירסא משובשת נזדמנה לו להרשב"א ס"ז ב' ע"ש).
א"ר זעירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בב"ד כו'. — צ"ל: הדא אמרה עד זומם אין נפסל מעצמו אלא בב"ד הוא נפסל (פי' דס"ד דבשתי פעמים העידו בראשונה על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה והוזמו על הגניבה וחזרו והוזמו על הטביחה ואי איתא דעד זומם מעצמו הוא נפסל דהיינו למפרע משעה שהעד שקר מאחר שהוזמו תחלה על הגניבה כבר נפסלו משעת עדותן על הגניבה ובשעה שהעידו על הטביחה כבר פסולין היו לעדות ואין הזמתן על הטביחה מועילה כלום ולמה משלמין תשלומי שנים ושלשה בעד העדאת הטביחה שהוזמו אלא ש"מ שאין עד זומם נפסל מעצמו אלא משעה שיוזם בפני ב"ד; וכעין זה בסנהדרין פ"ג ה"ג "פסול צריך ליפסל בב"ד קרוב אין צריך ליפסל בב"ד" וע' בבלי במכילתין ע"ג א', ונוסח שלפנינו בירושלמי כאן נשתרבב ממכות פ"א סוה"ח) פתר לה בכרך אחד (פי' שהעידו בבת אחת על הגניבה והטביחה וכן הוזמו בבת אחת) ותני כן א"ר יוסי בד"א בשתי עדיות אבל בעדות אחת כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (ומה שבינתיים מיותר וליתא בתוספתא סופ"ז, ור' יוסי אמר דבריו עלה דתני התם היו שנים מעידין בו שגנב והן מעידין בו שטבח ומכר נמצאו זוממין על הטביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי ג') מהו שבטלה מקצתה כו' למפרע הרי אלו פסולות (פי' וס"ד דאם העידו בעשרה בניסן בבת אחת על הגניבה והטביחה והוזמו בט"ו בניסן על הטביחה בלבד בטלה עדותן אף על הגניבה משום דלמפרע הן נפסלין משעה שהעידו) א"ר בא בר ממל תיפתר במעידין עליו בכרך אחד ולית ש"מ כלום (פי' לעולם אין עד זומם נפסל אלא משעה שהוזם בב"ד ומה שא"ר יוסי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו טעמא משום שבבת אחת העידו על הגניבה ועל הטביחה ומאחר שהוזמו על מקצת העדות ה"ז בטלה כולה אבל אם העידו שני דברים זה אחר זה והוזמו על הראשון יכול להיות שעדותן השנייה קיימת מפני שלא נפסלו עד שהוזמו בב"ד) והא תני (ונוסח שלפנינו נשתרבב מלמעלה) הן היו הראשונים והן היו האחרונים (פי' ששני עדים העידו שאכל שנה אחת משני חזקה וחזרו אותן עדים והעידו עוד על שנה שנייה ושוב העידו על שנה שלישית) הוזמו בראשונה אין בידו כלום בשנייה הרי בידו שנה אחת שלישית הרי בידו שתי שנים (וכ"ה בתוספתא ב"ב פ"ב) והכא לית את אמר במעידין עליו בכרך אחד ולית ש"מ כלום (פי' דכאן א"א לאוקומי בשהעידו בבת אחת) לא אתייא דא אלא על ידי עדות סגיא (פי' ומדתני "הוזמו בראשונה אין בידו כלום" ש"מ דעד זומם למפרע הוא נפסל משעת העדות) א"ר זעירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בב"ד אלא מעצמו הוא נפסל.
מתרין בו ולוקה ומביא קרבן מאן תניתה כו'. — צ"ל: מתרין בו ולוקה ומביא קרבן ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל ב"ר יצחק שני דברים מסורין לב"ד את תופש אחד מהן יצא דבר שמסור לשמים (וכ"ה לעיל ה"ב) כיני מתניתא קדשים שחייבין באחריותן (פי' הבעלים) משלם תשלומי ד' וה' (פי' הגנב שגנב מן הבעלים משלם) ושאין חייבין באחריותן פטור (ותיקן את הלשון דלפי הלשון שלפנינו היה משמע שהבעלים החייבין באחריותן הן עצמן משלמין ד' וה' מה שאי אפשר).
ויותר נראה דצ"ל: כיני מתניתא קדשים שאינו חייב באחריותן משלם כו' וחמשה ושחייב כו'. והיינו דשיטת הירושלמי לפרש דברי ר"ש שאם הקדיש את הגניבה קדשים שאינו חייב באחריותן הרי ההקדש כמכירה וחייב בד' וה' והוא כדס"ד בבבלי ע"ו א' דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים איפכא מיבעי ליה כו' וכן נראה מברייתא דמייתי שם (ע"ט א' והיא בתוספתא פ"ז) גנב והקדיש כו' משלם תשלומי ד' וה' (וע"ש תוד"ה גנב) ולפ"ז הא דאיתא למטה מילתיה דריש לקיש אמרה כו' שאין לו מובן יש להגיה "מילתיה דר' שמעון אמרה הקדש כמוכר ודכוותה פדיון כלוקח מ"ט דר"ש ראוי הוא לפדותו ולאכלו" (פי' ולפיכך ההקדש כמוכר להדיוט).
שהטובח בשבת חייב והמוכר בשבת פטור א"ר ינאי כו'. — צ"ל: שהטובח בשבת חייב (פי' מיתה אם היה מזיד והתרו בו וקרבן אם היה שוגג) והמוכר בשבת פטור המוכר בשבת חייב בתשלומי ד' וה' והטובח בשבת פטור (ונשמט מן "פטור" עד "פטור") א"ר ינאי כו' תלוש מן הקרקע הזה וקנה אותו (פי' דתלישה מן הקרקע היא קנין לשיטת הירושלמי ב"ב פ"ג ה"א).
חוץ מרגלה חוץ מקרנה חוץ מגיזתה משלם תשלומי ד' וה'. — צ"ל: חוץ מגיזתה אינו משלם תשלומי ד' וה' (כ"ה בבבלי ע"ח ב', אבל בתוספתא פ"ז: משלם תשלומי ד' וה').
מאן דמר לי הדא מילתא אנא נסיב בנרייתיה כו'. — צ"ל: אנא נסיב ייתיה לבנייה (פי' שיביא אותו לבית המרחץ) מהו פטור נפטר מחובו (פי' וביאור נתנו לבכורות בנו כו' היינו שנתן להם בה"ב) נפטר מגניבה (פי' וביאור נתנו לבכורות בנו כו' היינו שנתן להם הגנב).
יכול אף בירושלים כן כו'. —צ"ל: ויהא אף בירושלים כן ייבא כיי דמר כו'.