[השלמות: א"ר יוסי תמיהני איך ר' עקיבה כו'. — כעין זה בשביעית רפ"ה.]

למודין חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל הולך כו'. — צ"ל: מודין חכמים לר"ע בספינה שנכנסה לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור מן מה דתני (תוספתא סופ"ב) עיסת חו"ל שנכנסה בספינה לארץ עד שלא קידמו פניה חייבת בחלה משקירמו פניה פטורה מן החלה (פי' ואין בזה מחלוקת כמו בסופ"א דתוספתא) ר' יונה בעא כו' (ומה שבינתיים מיותר ונכפל בט"ס משורות שלפני זה).

א"ל אפי' יבישה אפי' קצורה מעתה אפי' חטין בעלייה כך אנו אומרים לא אכלו ישראל כו'. —פי' כל זה מדברי ר' ירמיה שהשיב לר' יונה שלטעמו דאפי' קמה יבישה אסורה משום חדש א"כ ה"ה קצורה ואפי' חטין בעלייה והרי לא היה לישראל מצה בפסח ומוכח שלא כדבריך אלא יבישה כקצורה היא ושניהן אינן אסורין משום חדש מאחר שהיו קצורין אצל הגוי טרם שבאו ישראל לארץ בעוד שלא נתחייבו ישראל בעומר וע' מה שפלפלו בענין זה הב"ח והתויו"ט בשו"ת גאוני בתראי סימן ב' וג'.

ע"ד דר' יוסי דו אמר אין מ"ע דוחה למצות ל"ת אא"כ היתה כתובה בצידה מה שיהיו כו'. —צ"ל: אא"כ היתה כתובה בצידה כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כל ביאות כו' ושבע שחילקו (פי' וכתיב בחדש כי תבואו ויקרא כ"ג יו"ד) ואפי' תימר כר"ע ממה שהיו תגרי גוים מוכרין להם (פי' מתבואת חו"ל ולר"ע אין חדש נוהג בחו"ל) התיב ר' בון בר כהנא כו'.

הוי בעיי מימר מה דאמר תמן חייב אוף הכא חייב כו'. —צ"ל: הויין בעיין מימר מאן דאמר תמן (פי' בפירות חו"ל שנכנסו לארץ לעיל ה"א והוא ר"ע אליבא דר' יהודה) חייב אוף הכא (פי' בעפר חו"ל שבא בספינה לארץ) חייב אפי' כמ"ד תמן פטור הכא חייב כיון שנכנס (פי' העפר) לא"י נתחייב (פי' דעפר חו"ל שבארץ נעשה כעפר א"י שהרי הוא יונק מעפר א"י שתחתיו משא"כ בפירות חו"ל שנכנסו לארץ).

חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה כו'. — צ"ל: ר' חנניה אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה ור' מנא אמר יותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה תנא ר' סידור מסייעא לר' מנא ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ (פי' שימים מעטים אחד שכיבשה ירבעם בן יואש חזר תגלת פלאסר מלך אשור ולקחה מפקח בן רמליהו, אבל למ"ד כל מה שכיבש יהושע כיבש זה הרי היו באותה הארץ זמן מרובה מעת שכיבשה יהושע עד ימי שלמה שכתוב עליו במלכים ה' א' ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים ובתד"א זוסא פ"ז איתא מה שלא מסר הקב"ה ביד יהושע בן נון כו' מסר הקב"ה ליד ירבעם בן יואש ע"כ וזה ג"כ כר' מנא).

מה פליגין בשהוכשרה ואח"כ נילושה שמי פירות מחוורין להכשיר כו'. — צ"ל: שמי פירות מחברין לטומאה כו' ושמן אחד משבעת המשקין הוא הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה (ומה שבינתיים מיותר ושייך למטה אחר "הרי בשרו נוגע בצואה").

[השלמות: הדא אמרה עגבות אין בהן כו'. פי' דהא דקיי"ל דלבו רואה את הערוה אסור היינו כנגד הלב בין מלפניו ובין מלאחריו ואם עגבות יש בהן משום ערוה איך אשה ערומה מותרת לתרום הרי לבה רואה את העגבות מלאחריה, והרשב"א ברכות כ"ד א' בשם ראב"ד כתב דערוה שלו אף שאינו רואה אותה אם אפשר לאחרים לראותה לא יראה בך ערות דבר קרינן בה וכן דעת אשכול ח"א סימן ז'.]

א"ר מנא אע"ג דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא כו'. — צ"ל: אע"ג דלא אמר ר' יוסי רבי הדא מילתא אמר דכוותה דר' הונא אמר כו' (פי' דר' יוסי אמר כן בשם רב הונא וכעין זה למטה ה"ו שאמר בשם ר' יוחנן וכפירוש רא"פ שם).

מתניתא דר"ע דרע"א יעשנה בטומאה כו'. — צ"ל: מה כר"ע דרע"א יעשנה בטומאה כו'.

אית תניי תני הסל מצטרף ואין התנור מצרף כו'. — צ"ל: הסל מצרף ואין צריך לומר התנור מצרף ואית תניי כו' מדחילפיי נשכו ד"ה כאן וכאן מצרף לא נשכו ד"ה כאן וכאן אינו מצרף מה פליגין כגון אילין ריפתא דבבל (פי' שהן מחוברות זו לזו אבל אין נושכות אחת מחברתה כשהוא מפרישן).

קילקל לעצמו ואכלה ואיתענש כו'. — צ"ל: קילקל לעצמו דאכלה ואיתענש ותיקן לאחרים דאינון אכלין מתוקנים (פי' שאחרים ידעו שאינה חלה מאחר שאכלה זר ויפרישו חלה אחרת אחר הגילגול) אית תניי תני תיקן לעצמו כו'.

חד חליטר שאל לר' יוחנן אמר איזיל עביד ארבע ופלג (פי' ארבעה רבעין ומחצה בשביל שלא יהא חייב בחלה דה' רבעין שלמין של ציפורי חייבין בחלה) ויאמר ליה תלתא ופלג (פי' דהא ר' יוחנן היה בטבריא כמבואר בשביעית רפ"ט וכבר אמר ר' ינאי לפני זה דקב טברני חייב בחלה דקב זה היו בו ה' רבעין של ציפורי וא"כ אפי' ד' רבעין של טבריא דהיינו קב טברני חייב בחלה).

א"ר זעירא קבייא באתריהון רובעיא אזדרעון. — צ"ל: קבייא באתריה (פי' במקומו של ר' יוחנן דהיינו טבריא) רובעיא איזדערין (פי' "איזדערין" מלשון זעיר כמו בדניאל ב' ט' הזדמנתון מלשון זמן, וענין איזדערין היינו שהקבין נתקטנו במקומו ובזמנו וכן כל מדות היבש והלח נתקטנו שם ברביע. והקב שהיה בו בזמן ר' ינאי ה' רבעין ציפוריין נעשה בזמן ר' יוחנן רק ד' רבעין ולכך התיר לו ר' יוחנן ד' ומחצה רבעין וה"נ אמרינן בשבת פ"ח ה"א [י"א א'] דשמינית טברנית דהות זעירא ורבת וזעירת, וזהו שאמרו נמי בבבלי פסחים ק"ט א' תמנייתא קדמייתא דהות בטבריא הוות יתירא על דא ריבעא ובה משערין רביעית של פסח פי' תמנייתא היא שמינית של ירושלמי והיא שמינית הקב של לח-ע' בבלי ב"ב צ' א'- ובתחלה היה בשמינית זו חצי לוג מדברי שהוא שתי רביעיות ומחצית השמינית היא רביעית של תורה ולכך שיערו בה רביעית של פסח ודלא כפירוש רשב"ם שם דלפירושו הל"ל "ובהן משערין רביעית של פסח" וע' מ"ש בירושלמי שבת שם).

תלמידוי דר' חייא רובה בר לוליתא בשם ר' יהושע בן לוי. — צ"ל: תלמידוי דר' חייא בר לוליינא בשם ריב"ל (וכעין זה ביומא פ"ב ה"ג, נדרים פ"ג ה"א, נזיר פ"ה ה"ה ושבועות סופ"ח).

א"ר מתניא בלימודת להיות מפרשת אחד מארבעים ושמונה כו'. — צ"ל: בלימודת להיות מפרשת אחד מעשרים וארבע (פי' הא דתנן נטמאת מזידה אחד מכ"ד היינו כשעשתה עיסה לעצמה שדינה להפריש אחד מכ"ד ונטמאה מזידה בזה יש לחוש שטימאה מזידה כדי שלא תצטרך להפריש אלא אחד ממ"ח לפיכך קונסין אותה להפריש אחד מכ"ד שלא תהא החוטאת נשכרת) אבל בלימודת להיות מפרשת א' מארבעים ושמונה (פי' כגון שעשתה למכור בשוק) לא בדא מתניתא אמרה כן כדי שלא יהא חוטא נשכר (פי' ובאופן זה שעשתה למכור בשוק אפי' תפריש בטומאה אחד ממ"ח לא תהא נשכרת, והמפרשים נדחקו לפרש כנוסח שלפנינו וכבר כתב בניר שאין פירושם מחוור ע"ש וע' גירסת ר"ש וגם פירושו דחוק).

ואין הבית מצטרף דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף כו'. — ע' בספר התרומה הלכות חלה סימן פ"א שכתב דצ"ל "הכלי" במקום "הבית" וכן נראה בשו"ת מהר"ם בר"ב ד' פראג סימן שכ"ב ובשו"ת הרשב"א סימן תתל"ד.

[השלמות: אתא עובדי קומי' ולא כו'. צ"ל: אתא עובדא קומי ר' אמי ולא כו' (כ"ה בתרומות פ"ב [מ"א סוע"ב]).]

[השלמות: לחוש להפרשה שנייה. — פי' שאינו מדמע בהפרשה שנייה אף לפי חשבון כדינו בתרומות פ"ב מ"ה.]