ותני הביא ארבע דוקרנין וסיכך על גביהן (פי' שהיו לסוכה ארבעה כתלים גבוהים עשרה טפחים והעמיד על הכתלים בארבע זויות ד' קנים וסמך את הסכך על הקנים) סוכה כשירה (פי' כשהקנים גבוהין אפי' כמה אמות מאחר שהמחיצות שתחתיהן גבוהות עשרה טפחים כדתנן בסוכה פ"א מ"י מלמטן למעלן אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשירה).

נתן מלתרא ויש בו רחב ארבעה טפחים מתרת את המבוי. — פי' דקורה צריכה שתהיה בריאה כדי לקבל אריח (כדתנן במ"ד) אבל אם נתן אמלתרא רחב ארבעה טפחים אע"פ שאינו יכול לקבל אריח ה"ז מתיר את המבוי וה"נ אמרינן בבבלי (ג' א') רחבה אע"פ שאינה בריאה.

א"ר נחמן בר יצחק בשם ריב"ל הלכה כר' יוחנן ב"נ כו'. — צ"ל: וא"ר יצחק בר נחמן (וכן העתיק הרמב"ן בסופ"ד מחדושיו) בשם ריב"ל הלכה כריב"נ (בפ"ד מ"ה) כו' הלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין סברין מימר (ומה שבינתיים מיותר וליתא ברמב"ן שם) יחיד אצל יחיד הא יחיד אצל חכמים לא אתא ר' יצחק בר נחמן בשם ריב"ל הלכה כריב"נ כו' וכא תהא הלכה כר' יודה ואפי' חכמים חלוקין עליו לפום כן צריך מימר אין הלכה כר' יהודה שמואל אמר הלכה כדברי המיקל בעירובין כו' עירובין אמרתי ולא מחיצות סבר כהנא כהדא דשמואל לא אמר אלא למעלה מעשרים כו' ר' יוחנן אמר סוף שיעורין להחמיר (ע' בבלי נ"ד א').

דרב אמר שחיטה מחצה למחצה כשירה ולמה אמר פסולה מפני מראית העין שאם תימר שיתן כו'. — חסר כאן וכצ"ל: מפני מראית העין שאם תימר שישחוט מחצה על מחצה אף הוא שוחט פחות ממחצה ואם אתה אומר שישחוט רובו אינו בא לשחוט פחות ממחצה וכא אם אתה אומר שיתן קורה בסוף עשרים אף הוא נותן למעלה מעשרים (כעין זה העתיק באו"ז ח"א סימן ש"ע ע"ש ובירושלמי סופ"ג דנדה).

ר' אחא בשם ר' הושעיה ארבעה טפחים כדי מבוי. — צ"ל: ארבעה טפחים כדי מקום (וכ"ה למטה בסמוך וגם לקמן ה"ג).

ר' אחא אומר ארבע אמות כדי מבוי. — פי' כדאיתא לקמן סוה"ב (י"ט רע"א) שלחכמים מבוי שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך לחי וקורה.

והוא שיהא בתוך ג' לכותלי המבוי כו'. —צ"ל: והוא (פי' הא דחריץ מתיר מבחוץ) שיהא בתוך שלשה לכותלי המבוי ואפי' כמ"ד תמן (פי' בשתי קורות וריוח בינתיים, לקמן דף י"ט ע"א) ארבעה מודי הכא בשלשה תמן בתוך המבוי ברם הכא חוץ למבוי עושה גדר בפתח המבוי גבוה עשרה ורחב משהו ומתיר המבוי.

רבי מתיר אכסדרה בבית שריי. — פי' "בית שריי" היא העיר "בית שערים" מקומו של רבי ע' כלאים פ"ט ה"ד: ואחתיניה לבית שריי; עוד בסנהדרין פ"ז ה"ב: מעשה שהייתי אני בא ור' לעזר ב"ר צדוק מבית שיריון, והיא ג"כ עיר "בית שערים" שכן מפורש באותו ענין בתוספתא סוכה פ"ב.

לא סוף דבר ששה לא סו"ד שמונה אלא אם היו רבים בוקעין בה אפי' שנים יהו אסורין כו'. — צ"ל: אם היו רבים בוקעין בה אפי' כמה (פי' אפי' היו באכסדרה כמה עמודים) יהו אסורין אם אין הרבים בוקעין בה אפי' שנים יהו מותרין מה דהוה עובדא הוה עובדא.

ויעשה פס ד' טפחים (פי' ויעמיד רוחבו לאורך המבוי וכן מבואר בבבלי דף יו"ד ע"א וב' דפס כזה חולק את המבוי לשנים וכל אחד צריך קורה לעצמו) כו' מעמיד קנה ודוקרן (פי' קנה או דוקרן באמצע רוחב המבוי ובזה חולקו לשני מבואות).

ותני כן מבוי שיש לו ארבעה פתחים כו'. — צ"ל: מבוי שיש לו שלשה פתחים כו'.

מבוי עקום ומפולש רי"א נותן לחי וקורה מכאן (פי' בשני הפתחים המפולשין) ועושה צורת פתח מיכן (פי' בעקמימותו ובזה הן נחלקים לשני מבואות ובכל אחד מהן מטלטלין עד צורת הפתח) כו' על דעתיה דר"ל בקשו לעשות להן תקנה (פי' כיון שאין ביניהן צורת הפתח הרי כל מבוי פרוץ במלואו לחבירו) אלו משתמשין עד מקום הכותל ואלו משתמשין עד מקום הכותל (פי' דצורת מבוי עקום הוא כמין גאם יוני דהיינו כדלי"ת שלנו כגון מזרח ודרום ומבוי שבמזרח מטלטל עד הכותל שבדרום וכן מבוי שבדרום מטלטל עד הכותל שבמזרח) ולא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת (פי' שהרי בזוית העקומה שבין שני המבואות שניהם משתמשין) אלא אלו משתמשות עד עקמומיות ואלו משתמשות עד עקמומיות (פי' כצורה זו שהמבוי שבדרום משתמש עד הקו הקטן ב' והמבוי שבמזרח משתמש עד הקו הקטן א' אבל בהמרובע הקטן שבזוית אין שניהם משתמשין) ולא נמצאו שתי רשויות פרוצות לרשות האסורה להן רב ושמואל כו' שריין בשקקיה דר' יצחק (פי' ולא היה בה צורת הפתח באלכסונו של קרן) כו' שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין מה עירב או לא עירב (פי' ר' יוחנן שאוסר לטלטל אם נתן חלקו בעירוב כדי שהמתירין יהיו יכולין לטלטל בו או לא) אין תימר עירב מחלפא שיטתיה דר' יוחנן (פי' ר' יוחנן שאוסר לטלטל החליף את שיטתו בזה שנתן חלקו בעירוב ועל ידי העירוב טילטלו בני המבוי והרי סייע להם ר' יוחנן בדבר האסור לדעתו) אין תימר לא עירב ואסור לבני המבוי כו' מ"ט דר"מ (פי' דסבר לקמן פ"ו ה"ב דף כ"ג ע"ב דצדוקי מבטל רשות) עשו אותו כשוגג ולא כמזיד (פי' שהצדוקי אינו מודה בעירוב מפני שגגתו) מ"ט דרבנן כו' כמזידין הן אין כיני יעשה שונאין של ר' יוחנן כו' (פי' דאם איתא שלא טילטל ר' יוחנן מפני שלדעתו אין עירוב מועיל במבוי זה שלא תקנו אותו אלא בלחי וקורה א"כ דינו של ר' יוחנן במבוי זה כצדוקי שאינו יכול לבטל רשות לרבנן) צדוקי חשוד לטלטל (פי' בלא שום עירוב) וכא מה אית לך היה עשוי כמין כ"י (פי' כצורה זו דהיינו שני מבואות שחותכין זה את זה באלכסון ע' מ"ש בכלאים רפ"ד, עמ' 48) כו'. — כצ"ל.

ר' ירמיה בשם רב מבוי שנפרץ מכנגדו ארבעה. — פי' מכנגדו בכותל האמצעי שכנגד פתח המבוי, אבל לשון הבבלי ו' א' "מראשו בארבעה" ופרש"י שם שהיה מבוי רחב עשרים אמה וסתמו עשר ונפרץ באותה סתימה ע"כ ויותר נראה שגם ענין הבבלי כענין הירושלמי.

אם יש שם עומד ארבעה צריך קורה ואם לא לא צריך. — צ"ל: אם יש שם עומד ארבעה אינו צריך קורה ואם לא צריך (וכ"ה בבבלי ה' א')

ר' יוסה בשם ר' יוחנן הלכה כדברי האומר בשני פסין ואני אומר בפס אחד ובלבד פס של ד' טפחים מיכן כו'. — צ"ל: ובלבד פס של ד' טפחים מה פס של ד' טפחים מיכן ופס של ד' טפחים מיכן או פס משהו מיכן ופס משהו מיכן (פי' הבעיא לר' יוחנן דמצריך ב' פסין) מן מה דמר ר' יוסה (לקמן בפרק זה דף י"ט ע"ב) אתיא כמאן דמר חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ארבעה טפחים מיכן ופס של ארבעה טפחים מיכן ואין כאן אלא פס של ג' טפחים מיכן ופס של ג' טפחים מיכן הוי דו אמר בשם ר' יוחנן פס של ד' טפחים מיכן ופס של ד' טפחים מיכן ר' זעירא כו'.

ההין דרייא דארעא דישראל מה בעי ה' מבואות פתוחין למבוי עומד מרובה כו'. — צ"ל: ההין דרייא דארעא דישראל מרבען (כגירסת קרבן העדה) ה' מבואות פתוחין למבוי (פי' כצורה זו שה' מבואות קטנים פתוחין למבוי גדול) אם הפרוץ מרובה על העומד (פי' הפרוץ היינו פתחי המבואות הקטנים שפתוחין למבוי הגדול) צריך קורה לכל אחד ואחד ואם העומד (פי' הוא הגדר שבין שני מבואות קטנים) מרובה על הפרוץ אין צריכין קורה לכל או"א (פי' אלא קורה אחת לפתח המבוי הגדול בלבד) אם יש ביניהן (פי' בין סוף פתח מבוי קטן זה לבין תחלת פתח המבוי הקטן שסמוך לו) ארבע אמות הופלג (פי' ואין כל פתחי המבואות מצטרפין להיות פרוץ מרובה על העומד) תני ר"ה פתחים פתוחין לרה"ר כו' (ע' בבלי שבת ט' א').

א"ל ולא ניתנייה כן (פי' חנניה בר שלמיה שאל לרב מה דעתו בדבריו אם כוונתו שיש להחליף לשון המשנה ולשנות בה "אם יש לו צורת הפתח צריך למעט") א"ל תניתיה (פי' אין אתה צריך להחליף אלא כדתנן "אינו צריך למעט") ואודעיה דלית כן (פי' הודע לו שאין הלכה כמשנתנו אלא שצריך למעט. וכיוצא בזה יש עוד בירושלמי שאמרו "לית כאן" ועניינו שאין הלכה כן כמו בשביעית פ"ז ה"ה "לית כאן מששית לשביעית ששית אלא שביעית", פי' שאין הלכה כברייתא זו כדמוכח שם ע"ש).

ר' ירמיה בשם ר' שמואל ב"ר יצחק ציר וכן ציר לא יהא מחוסר אלא דלת אמרה כו'. — צ"ל: ר' ירמיה בשם ר"ש בר"י צורת הפתח שאמרו קנה מיכן וקנה מיכן וגמי על גביהן אמרה ר' ירמיה קומי ר' זעירא א"ל ומה בידך א"ל ר' אילא בשם ר' יוחנן ציר וכן ציר לא יהא מחוסר אלא דלת א"ר יוסה רבנן דהכא (פי' ר' יוחנן ורשב"ל) כדעתון ורבנן דתמן (פי' רב ור"ש ב"ר יצחק דגם ר' שמואל ב"ר יצחק מוצאו מבבל אלא שעלה לא"י ושם נפטר ע' סה"ד בערכו ומ"ש בק"ע דר' ירמיה הוא מרבנן דא"י אינו נכון ע' ערכו בסה"ד).

הורי ר' אחא בההן דעבד צורת פתח שהוא צריך להיכנס לפנים מארבע אמות כו'. — פי' דצורת הפתח אינו אלא ג' קנין בלבד ואם יעמידו אותו סמוך לפתח הפתוח לרה"ר ורבים בוקעין שם יקלקלו את צורת הפתח ולפיכך צריך להיכנס בפנים משא"כ בקורה.

וכי מה ראייה רשות שבת לבוא לכאן הדא אמרה ג' כר' יוסי כו'. — צ"ל: וכי מה ראייה רשות שבת לבוא לכאן הדא אמרה לחיים ולא קורה כבית הלל (פי' מדלא א"ל נמי שיעשה קורה וע' בבלי י"ב א' שהחליפו שיטתן) הדא אמרה ג' כר' יוסי כו' (ונשמט ע"י הסופר מן "הדא אמרה" הראשון עד "הדא אמרה" השני).

[השלמות: כדי לקבל אריח לאורכו. — פי' אורכו לאורך הקורה, ובבבלי הגירסא ,לרוחבו ופירושו רוחבו לרוחב הקורה.]

א"ר בא כדי לקבל עליו דומוס של ארחין לאורכו תני רשבג"א כדי לקבל עליו דומוס של ארחין לרוחבו. — יש להחליף הגירסא וצ"ל אצל ר' בא "לרוחבו" ואצל רשב"ג "לאורכו" וכן העתיק הריטב"א בחדושיו (י"ג ב') וכ"ה בתוספתא פ"א ובבלי י"ד א'.

מ"ד שלשה כדי עבירת אדם מ"ד ארבעה כדי מקום. — ע' לעיל (י"ח ב') ולקמן פ"ו (כ"ב ד') ורפ"ז (כ"ד א') דבכל אלה איתא דכדי מקום הוא ד' טפחים אבל בתוספתא פ"ו איתא "כדי עבירת אדם ארבעה" ואולי ט"ס הוא ע"ש.

רואין שאילו יגוד בתוך ג' והיא נראית בתוך עשרה טפחים מותר. — צ"ל: והיא נראית למעלה מעשרה טפחים מותר.

ר' חיננה לא אמר כן אלא רב אזל כו' דלא יהוון סברין כר' יודה דתנינן תמן כו'. — צ"ל: דלא יהוון סברין כר' יודה (פי' דסבר בפ"ט מ"ד דמבוי שניטל קורתו או לחייו מותרין באותה שבת) היתה של קש כו' (ומה שבינתיים מיותר ואינו שייך כאן ואינו אלא מסופר שאינו בקי שחשב שהכוונה כאן על ר' יודה דביצה פ"ד מ"ב ומובא לקמן סופ"ב דמכילתין, ואגב נשתרבב מאמר אחד משם ע"ש).

ר' יוסה בשם ר' יוסה בשם ר' זעירא ד"ה היא כו'. —צ"ל: ר' יוסה בשם ר' זעירא ד"ה היא והוא שתהא עקמומית מן הצד (פי' שאם העקמומית יוצאה למעלה או למטה אין זה מעכב אפי' לרבנן אבל כשיוצאה מן הצד חוץ למבוי אינה מתרת לרבנן וע' בבלי י"ד א' דלר' זירא גם ביוצאה חוץ למבוי כשרה ולהפך מהירושלמי) כו' ואי זהו עקמומית שאינה מעכבת את המבוי כל שאילו כו' (כ"כ רשב"א י"ד א').

לחיים שאמרו כו' מתני' במשוכין מן הכותל (פי' שהרחיקן מן הכותל עד ג' טפחים חסר משהו אבל אם הרחיקן שלשה ודאי פסולין) אבל כו' ותני כן כו' או שהיו סמוכין לכותל פחות מג' מותר (פי' ומוכח שמותר להרחיק את הלחיים מן הכותל עד פחות משלשה).

א"ר יוסה אתיא כמ"ד חצר ניתרת בשני פסין ובלבד פס של ד' טפחים מיכן ופס של ד' טפחים מיכן א"ר יוסי בר"ב כו'. — צ"ל: ובלבד פס של ד' טפחים מיכן ופס של ד"ט מיכן ואין כאן אלא פס של ג' טפחים מיכן ופס של ג' טפחים מיכן א"ר יוסי בר"ב ואפי' תימר אתיא כמ"ד חצר ניתרת בפס אחד ובלבד פס של ד' טפחים ואין כאן אלא פס של ג' טפחים מיכן ופס של ג' טפחים מיכן ר' עוקבא בשם רבנן דתמן כו'.

א"ר עולא משלשה ועד ארבעה היא מתני' פחות מג' כו'. — צ"ל: א"ר עולא משלשה ועד ארבעה אנן קיימין פחות מג' כו' (פי' ר' עולא אמר דבריו על דברי כהנא שאינן אלא מימרא בעלמא, ונוסח שלפנינו נשתרבב משאר מקומות שנמצא שם כעין זה על משניות כמו לקמן פ"ח ה"ג וכלאים פ"ה ה"ד ועו"ש פ"ו ה"ג).

וחכ"א אין עושין אותו דופן אבל עושין אותו לחי א"ר אחא חד תנא הוא מ"ד עושין כו'. — צ"ל: אבל עושין אותו לחי א"ר יוסי תרין תנאין אינון (פי' דלחכמים ניחא דמותר לעשותן לחי שהוא מדרבנן אבל לא דופן כמו לסוכה שהוא מן התורה אבל לר"מ קשה מאחר שעושין אותו דופן כ"ש שיהא מותר לעשותו לחי ולכך א"ר דתרי תנאין הן לר"מ) מ"ד עושין אותו דופן עושין אותו לחי ומ"ד אין עושין אותו לחי אין עושין אותו דופן א"ר אחא חד תנא הוא ולמה עושין אותו דופן שאילו ישמט הוא מרגיש ואין עושין אותו לחי שאילו ישמט אינו מרגיש קם ר' יושע דרומיא כו' מה אם בשעה שאילו ישמט כו' (פי' וקשיא לחכמים איך הן מתירין בלחי ואוסרין בדופן) לא כ"ש הוי תרין תניין אינון על דר' אחא (פי' דמוכרח שלר' אחא נמי תרין תנאין הן לחכמים דמ"ד אין עושין דופן כ"ש שאין עושין לחי ומ"ד עושין לחי כ"ש שעושין דופן) היכמה דתימר תרין תניין אינון על דר' אחא כן את אמר תרין תניין אינון על דר' יוסי (פי' אליבא דר"מ ומאחר שלר' אחא נמי צ"ל תרין תנאים לחכמים למה לו לחלוק על ר' יוסי שאמר תרין תנאים אליבא דר"מ ולא לחכמים) ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא כו'.

הביא דופן של ז' טפחים והגביהו כו'. — צ"ל: הביא דופן של ז' טפחים וכל שהוא והגביהו כו'.

מעשה שהלך ריב"ק אצל ריב"נ לנגנגד כו'. — ע' מה שתקנתי וביארתי בסוגיא זו בכלאים פ"ד ה"ד (עמ' 49).

מילתיה דר' הונא אמרה ובלבד אדם. — פי' דהא דתני ובלבד שלא ישיירו בה בית סאתים פנוי אין הביאור פנוי מכלים כר' א"א אלא ביאורו פנוי מאדם והוא שנותנין לכל אחד בית סאתים אף שאין לו כלום להניח בתוכה ואם שלשה בני אדם הקיפו בית ח' סאין הרי יש שם בית סאתים פנוי מאדם ואסורין והיינו כמו דסליק אדעתא בבבלי י"ז א' ע"ש.

קטן מהו שישלים בשיירא היך עבידא היו שנים ועירבו כו'. — צ"ל: קטן מהו שישלים בשיירא היו שנים ובא אחד והוסיף כבר נכנס שבת באיסור היו שלשה ויצא אחד ופחת כבר נכנס שבת בהיתר (וע"ל פ"ו ה"ד דף כ"ג ע"ג).

מהו ליתן להן שלשה ראשי תורין שיהא זה מטלטל כו'. — פי' כצורה זו, וכל משולש בתמונה זו הוא כשיעור בית סאה ונותנין לראשון המשולשין א' א', ולשני המשולשין ב' ב', ולשלישי המשולשין ג' ג' והרי בית סאה של ראשון הוא באמצע שני בית סאין של שני וכן בית סאה של שני באמצע שני בית סאין של ראשון ועוד יש בית סאה לשני באמצע של ראשון ושלישי ואפשר שכל אחד יהא מותר לטלטל משלו לחבירו.

ויש חצרות במחנה לסתור אוהלים כו'. — בריטב"א (י"ז א') העתיק הירושלמי בנוסח אחר: ויש חצרות במחנה תיפתר להתיר אוהלים שבמחנה כהדא דתני אוהלין שבמחנה אינן צריכין עירוב אוהלין שבשיירא צריכין עירוב (וע' בריטב"א שם שדחה דברי הרמב"ם בפ"א ה"ג מעירובין שהוא כנוסח שלפנינו, וע' גם במ"מ שם).