Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Eruvin Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר יוסה ד"ה היא מערבין בחצרות ומשתתפין בין בחצרות כו'. — צ"ל: מערבין בתחומין ולא בחצרות ומשתתפין במבוי מתני' דלא כר"מ דתני כל דבר כו' עם הפת אין מערבין בו דר"מ השום והבצלים על דעתיה דר"מ אין מערבין בהן דתני א"ר שמעון בן אלעזר (כ"ה בתוספתא פ"ו ובבלי כ"ט א') מעשה ששבת כו'.
הלוף והקולקס על דעתין דרבנן אין מערבין בהן. — צ"ל: הלוף והקולקוס על דעתיה דר"מ אין מערבין בהן (פי' מפני שאין נאכלין חי כמות שהן אלא עם הפת) על דעתין דרבנן מערבין בהן.
א"ר חיננא הדא דתימר ביין אבל לא בשמן כו'. — ע' מה שתקנתי בענין זה בפיאה פ"ח ה"ה (עמ' 31).
ולישראל בתרומה שכן כהן ראוי לאוכלה ולכהן בבית הפרס מתני' דב"ש כו'. — צ"ל: שכן כהן ראוי לאוכלה: מתני' דלא כב"ש (כ"ה בבבלי ל' ב') דב"ש אמרין כו' סומכוס אומר בחולין לכהן בבית הפרס ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול ר' יהודה אומר אפי' בין הקברות שכן הוא ראוי ליכנס בשידה כו'.
ותני ב"ש אומרים אין מערבין במע"ש בירושלים כו'. — צ"ל: תני מערבין במע"ש בירושלים (כ"ה בתוספתא פ"ב ופירושו דלהכי מותר מפני שיכול לאוכלו בירושלים וכמו שיתבאר) א"ר ירמיה הדא דאת אמר בעירובי חצרות (פי' שהן מערבות בתוך ירושלים) אבל בעירובי תחומין לא בדא בנותן עירובו חוץ לירושלים (פי' אף שהוא יושב בירושלים מ"מ אינו יכול לאכול את העירוב במקום שהניחו דהיינו חוץ לירושלים) אבל אם נתן את עירובו בירושלים (פי' אף שהוא יושב חוץ לירושלים) מותר שהוא ראוי לאוכלו שם.
שתהא רה"ר מקיפתו מכל צד באומר שביתתי תחתיו תני נתנו כו'. — צ"ל: באומר שביתתי תחתיו אבל אם אמר שביתתי עליו לא בדא (פי' ואפי' למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב) תני נתנו בכלכלה ותלאו באילן למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור לטלטלו למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ומותר לטלטלו וקשיא אם עירובו עירוב כו' א"ר יוסי הדא אמרה ספסל כו' להופכו ולבטל רה"י שבו שעירובו עירוב תמן תנינן שתים כו'.
[השלמות: תיפתר שהיה כורתו. — פי' כמו קורתו שהאילן היה רוחב די על ד' בגובה יו"ד שהוא רה"י וכעין זה ברכות פ"א ה"א ב' ע"ג וע' מ"ש שם בהשלמות).]
רשב"א אומר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת כו'. — צ"ל: מותר להשתמש על צדדי אילן בשבת (בתוספתא סוכה פ"א תני דסוכה שנעשה באילן עולין לה ביו"ט וכנוסח זה מוכח בשבת פ"ה ה"ב ומשם נשתרבב כאן מ"ש פה לפנינו "היא צדדי בהמה היא צדדי אילן" שלפי מה שתקנתי אין לזה מקום כאן) ואין את רואה עמוק כגבוה (פי' קאי אדתנן נתנו בבור כו' וכפירוש ק"ע וע' בבלי שבת קנ"ד ב').
קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא היא קשירה היא נעילה כו'. —צ"ל: היא קשירה היא התרה היא נעילה היא פתיחה הדא דתימר במגדל כו'.
מה פליגין כר"מ (פי' דסבר בפ"ד מ"ד דמי שישב בדרך ולא נתכוין לקנות שביתה אינו קונה) ברם כר' יודה (פי' דס"ל שם דאף בלא כוונה קונה שביתה) כל עמא מודיי שנותנין לו.
חמר וגמל דר"מ בעירובו אינו שלא זכה לו עירובו לעקור כו'. —צ"ל: בעירובו אינו שלא זכה לו עירובו כבני עירו אינו שכבר נתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו (פי' הכי הוא לר' שמואל ב"ר יצחק) חמר וגמל דר' יהודה הרי הוא כבני עירו שלא נתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו (פי' וכיון שספק לו אם קנה העירוב מותר הוא לילך מעירובו לביתו דאף אם לא קנה לו עירובו מותר בזה דקנה שביתה בעירו).
א"ר יונה לא טמא ר' יוסה אלא משום הוכח כו'. —צ"ל: א"ר יוסי (פי' הוא ר' יוסי אמורא בר מחלוקתו של ר' יונה) לא טמא ר' יוסי אלא משום הוכח כו'.
א"ר מנא ויאות בעירובו אינו שלא זכה לו עירובו לעקור כו'. — צ"ל: בעירובו אינו שלא זכה לו עירובו כבני עירו אינו שכבר נתן דעתו לעקור את רגליו כו' בעא קומי ר' יוסי ההן אם לא כלאחר הוא א"ל שנייה היא (כן העתיק באו"ז ב"מ סימן ש"א ורמב"ן במלחמות ביצה פ"ב ורא"ש גיטין פ"ו סימן ט' וע' הביאור במלחמות שם) כו' ר' ירמיה אמר ר' חנינה חברון דרבנן בעא ולמה כר"מ ואפי' כרבנן לא כן אמר ר' אבהו בשם כו' ויימר על מנת ולא יכפיל תנייו אלו לא יכפיל תנייו מיחזר קידושין (פי' שאילו נתבטלו קידושין היתה צריכה להחזיר מה שקיבלה בקידושיה לכך אומר לא יהוי לי עלך כלום והקידושין מתנה וע' בעיטור ח"א מאמר תנאי שהעתיק כנוסח שלפנינו ונדחק מאד בפירושו) א"ר יוסי ב"ר בון כו' (וע' בבלי גיטין ע"ה א' תוד"ה לאפוקי).
מ"ד במזרח באילן טקסיווט. — פי' בערוך ערך טקסיוטי שהן רובי קשת מהפרסיים ושאר העמים שבמזרח אבל הרומיים היתה עיקר מלחמתן בחרב ובחנית.
ושוין שלא יתננו בסל. — פי' שלאחר שהוליכו בראשון ונטלו ובא לא יתננו לככר זה בתוך סל שמונחים בו ככרות אחרים שמא יתערב בתוך הככרות וכשיאכל אחד מהם אפשר שיאכל אותו שעירב בו לפיכך יניחנו לככר זה בפני עצמו, ע' פ"ז דף כ"ד ע"ג.
מתניתין דלא כר"א דר"א אמר אין מערבין לאדם משתחשך כו'. — צ"ל: דר"א אמר מערבין לאדם משתחשך (כגירסת ק"ע וע' בבלי ל"ח ב') כו' דברי הכל היא תמן אין מערבין לאדם משתחשך ברם הכא מבחול הוא קנה כו' על דעתיה דר"א קנה על דעתון דרבנן לא קנה א"ר יוסי ולמה אין מערבין לאדם מערב יו"ט לשבת שכן אין מערבין לאדם מיו"ט לשבת ברם הכא כו'.
א"ר מנא קומי ר' יודן מכפלה פתילה גבי ביצה. — צ"ל: מה איכפלא (וכעין זה במעשרות פ"ה ה"ב, וע' מ"ש בשביעית רפ"א, עמ' 76) פתילה גבי עירוב (ונוסח שלפנינו נשתרבב מביצה פ"א ה"א).
ר' יוסי אמר לה מן דעה בד' זקנים כר"א כו'. — צ"ל: ר' יוסי אמר לה מן דעה הלכה כד' זקנים וכר"א א"ר מנא קומי ר"י ר' מאיר ור' יודה אין הלכה כר"מ ור' יודה (פי' בתמיה וכי אין הלכה כר"מ ור' יהודה במ"ד דפרקין דספק עירוב הוא חמר גמל) וכד' זקנים וכר"א הלכה ומה אין תמן שלא זכה לו עירובו את אומר שיעקור את רגליו מבני עירו (פי' והוי חמר גמל) כאן שזכה לו עירובו (פי' ליום אחד והוא חשב שיזכה לו עירובו לשני הימים) לא כ"ש (פי' שיהיה חמר גמל).
ואטעינון לולבין בשובתא שמע רבי מימר כו'. — צ"ל: ואטעינון לולבין בשובתא (פי' שיטת הירושלמי היא כסתם משנה רפ"ד דסוכה דבא"י שיודעין בקביעות החדש כשחל ראשון של חג בשבת נוטלין בו את הלולב אבל בבבל שאינן יודעין קביעת החדש אין הלולב דוחה את השבת וכן איתא בבבלי סוכה מ"ג א' אלא דשם מ"ד א' חזרו מזה ומסקי התם דאף בא"י לא דחי שבת; וכבר כתב חילוף זה במנהיג הלכות אתרוג סימן כ"ט בלשון זה אנשי מזרח אין נוטלין לולב בשבת אנשי מערב טוענין לולב בשבת ע"כ, ונשמט חילוף זה מחילופי מנהגים שבין בני בבל לבני א"י שביש"ש סוף ב"ק ור' אבהו כשהלך מא"י לאלכסנדריא כבר ידע היום שבו קבעו ר"ח תשרי ולכך הצריכם ליטול את הלולב ביו"ט ראשון של חג שחל בשבת כמו שנוטלין בו בא"י) שמע ר' אמי ומר מאן מיבול להון ר' אבהו בכל שתא (פי' וכיון שלא יבא ר' אבהו אצלם בכל שנה ושנה כדי להודיע להם מתי קבעו ר"ח תשרי בא"י סבר ר' אמי שאף אם אירע פעם אחת שהודיעו להם מתי הוקבע ר"ח תשרי מ"מ לא יטלו את הלולב בשבת ולא ישנו את מנהגם מכבר שלא ליטול את הלולב בשבת שחל בו החג ביום ראשון שאם יתירו להם באותה שנה שנודעה להם קביעות החדש יתירו לעצמן אף כשלא ידעו קביעות החדש).