מילתיה דר"ח רבה אמרה גוים אין להן גירושין. — צ"ל: גוים יש להן גירושין.

תני ר' יוחנן מעשה בא לפני רבי ואמר ה"ז מגורשת. — בר"נ על הרי"ף סופ"ב העתיק: תני ר' זונן מעשה בא לפני רבי כו' (ומצינו חכם אחד בשם זוגין בזמן רבי בבבלי ב"ב קס"ד ב').

ר"א אומר אינה מגורשת כו'. — צ"ל: ר"א אומר אינה מקודשת א"ר זעירא הויין בה רבנן מ"ד אינה מקודשת אינה מגורשת ומ"ד מגורשת מקודשת חברייה כו' (וראיתי להגר"א בביאורו לאה"ע סימן כ"ח אות נ"ה שהגיה באופן אחר: ר"א אומר אינה מגורשת אר"ז הויין בה רבנן מ"ד מגורשת מקודשת ומ"ד אינה מגורשת אינה מקודשת חברייה כו' רבנן דקיסרין בשם ריב"א מ"ד מקודשת ומגורשת באיסור הנייה מדבריהם ומ"ד אינה מגורשת ואינה מקודשת באיסור הנייה מד"ת, ובר"נ שם העתיק: "מ"ד מגורשת באיסור הנייה מדבריהם ומ"ד אינה מגורשת באיסור הנייה מד"ת" וזו הגירסא אינה מחוורת וכפי מה שהגהנו למעלה אין צורך להגיה כלום בדברי רבנן דקיסרין ודבריהם נכונים כפי נוסח שלפנינו).

דינר כסף אחד מכ"ד לדינר זהב. — צ"ל: אחד מכ"ה לדינר זהב (כן מוכח בב"ק פ"ג הי"א וגם משנה שלימה היא שם פ"ד מ"א וכ"ה הנוסח בבבלי ב"מ מ"ד ב').

א"ר זעירא בימי ר' סימאי ורבותינו עשו אותם אחד מכ"ד למעה. — פי' ר' סימאי ורבותינו בזמן אחד היו כי ר' סימאי היה בזמנו של ר' יהושע בן לוי (ע' שבת פ"א דף ד' ע"א וביצה פ"ג ה"ב) ור' יונתן, ורבותינו הן ר' יהודה נשיאה ובית דינו (כמבואר בגיטין פ"ז ה"ג) וגם ר' יהודה נשיאה היה בזמן ר' יונתן (ע' להלן פ"ג הי"ד).

מנן אנן משכחין אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. — עיקר הקושיא היא מאלמנה לכה"ג בלבד ונקיט נמי גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מאשגרת לישנא מכמה משניות, וע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ה ויבמות רפ"ד.

מה תנינן בחליצתה לא חליצתה כו'. — צ"ל: מה תנינן בחליצתה לא בחליצה בין בחליצתה כו'.

ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושיו. — ע' מ"ש בזה בפסחים פ"ח ה"א (עמ' 235).

מה צריכא ליה כר"ע דר"ע אמר כשחצייה שפחה כו'. — צ"ל: מה צריכא ליה כר' ישמעאל דרי"א בשפחה כנענית הנשואה לעבד עברי הכתוב מדבר נישואי תורה הן אם אדוניו יתן לו אשה לא צורכא דלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש וכמ"ד אין עבד עברי עובד את היורש (פי' דעבד עברי יוצא לחרות בשש או במיתת רבו וספק הוא אם גם אשתו השפחה קונה את עצמה בשתי אלה כדי לפוטרה מן המלקות ולפטור את הבא עליה מאשם מאחר שכבר נאסרה לבעלה שיצא לחרות) ברם כר' עקיבה לא צריכא ליה דרע"א (תוספתא כריתות פ"א) בחצייה שפחה וחצייה בת חורין המאורסת לבן חורין הכתוב מדבר (וזה סוף הלכה זו. והנה כנוסח שבתוספתא כריתות וירושלמי כאן נמצא בספר לקח טוב המכונה פסיקתא זוטרתי פ' קדושים וקרוב הדבר שכן היה לפניו בספרא שם, אבל לפנינו שם הנוסח "בחצייה שפחה וחצייה בת חורין המאורסת לעבד עברי" וכ"ה בבבלי כריתות י"א א')¹.

footnotes: ¹ וע"ש בפרש"י שכתב לר"ע דלעבד עברי נתקדשת שהרי רבו מוסרה לו בעל כורחו ע"כ ומשמע דמאורסת לבן חורין אין בה אשם דלא תפשו קידושיה ומחלוקת אמוראים היא בבבלי גיטין מ"ג א' וע"ש ברא"ש סימן ל' ובקרבן נתנאל שם אות למ"ד.

כר"ע דאית ליה למד מן הלמד כר"י דלית ליה כו'. — מקור מחלוקת זו כתבתי בערלה פ"ב ה"א (עמ' 135).

אשכח תני ר' ישמעאל להא מילה וחפשה מלה כו'. — צ"ל: אשכח תני ר' ישמעאל למד חפשי (פי' בעבד עברי שמות כ"א ב') מחופשה (פי' בשפחה חרופה ויקרא י"ט כ', ור' ישמעאל לטעמו לעיל סוה"א דשפחה חרופה היא שפחה כנענית והיא נקנית בשטר וה"נ עבד עברי) בכל אתר כו' והכא אית ליה (פי' ושפחה כנענית גופה לא כתיב בה שנקנית בשטר אלא שלמדה מאחוזה כדלקמן רה"ג וה"ז) ר' ישמעאל תני לה בשם חכ'.

בכסף והיה כסף ממכרו בכסף הוא נגאל כו'. — צ"ל: כתיב והיה כסף ממכרו בכסף הוא נמכר ואינו נמכר לא בתבואה ולא בכלים כו' ששינה עליו הכתוב כסף מכסף אמר ר' חייא בר אדא מודה (פי' ר' אבא מרי) שאם ביקש כו'.

ובגירעון כסף דכתיב אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים וכי אין כו'. — צ"ל: ואם מעט נשאר בשנים, מניין אתה אומר נמכר ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה ממאתים מאתים מניין שאינו מחשב עמו אלא ממנה מנה ת"ל מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מניין שאינו מחשב עמו אלא מפנה מנה ת"ל כפי שניו ישיב את גאולתו או חילוף א"ר הילא כתיב אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים וכי אין אנו יודעין שאם יש רוב אין מיעוט ואם יש מיעוט אין רוב אלא פעמים שהשנים מרובות מן השכר (פי' כגון שהשביח והוא יפה יותר מכדי שכרו שקיבל לכל שנה) ופעמים שהשנים מעוטות מן השכר (פי' כגון שהכסיף והוא שוה לכל שנה פחות ממה שקיבל בשכרו כשמכר את עצמו וע"ז נאמר ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היובל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאולתו וע' בבלי כ' ב') למדנו בנמכר לגוי כשהוא נגאל כו'.

רצו קרוביו של ראשון ליגאל גואלין להן כו'. — צ"ל: רצו קרוביו לגאול מראשון (פי' מהגוי שנמכר לו) גואלין להן רצו קרוביו לגאול משני (פי' כגון שגאלו אחר מן הגוי וכר' יוסי הגלילי כדאיתא למטה) אין גואלין להם (וע' בבלי כ"א א' דשם נסתפקו בעבד עברי הנמכר לישראל אם נגאל לקרובים) כו' ובשאר כל אדם לשיעבוד שמעון בר בא בעא כו' (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז).

מה מרשות האב אינה יוצאה אלא בסימנין כו'. — צ"ל: מה מרשות האב אינה יוצאה בסימנין אף מרשות האדון לא תצא בסימנין (ומה שבינתיים מיותר).

למה כל עמא מודיי שאין קידושין תופסין בעריות. — צ"ל: כל עמא ידעין שאין קידושין תופסין בעריות (פי' וכשנתן הכסף לאבי האמה לא נתן על דעת יעוד לעצמו שלא עלה על דעתו שאשתו תמות ולכך צריך הוא כסף אחר אבל ודאי הוא שנתן הכסף על דעת יעוד לבנו).

תאמר באחיו שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה דין הוא שייעדנה לו כו'. —ע' מה שתקנתי בזה ביבמות פ"י הי"ד (עמ' 355).

וחכ"א לא שיחק האב באדון נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום (פי' ע"כ דברי חכמים ומקשינן עלה) אילו האומר כו' אינה מקודשת לשני (פי' בתמיה דודאי מקודשת לשני והרי הביאו חכמים "נעשה" לסתור) מעכשיו ולאחר שלשים יום (פי' דכן אמרו חכמים "נעשה כאומר לאשה האמ"ל מעכשיו ולאחר ל' יום" וגם ע"ז מקשינן) אילו כו' שמא אינה מקודשת לשניהן (פי' כדאיתא לקמן פ"ג ה"א) מכבר לכשירצה (פי' שכן אמרו חכמים "נעשה כאומר לאשה האמ"ל מעכשיו ולאחר ל' יום לכשארצה" דאז אפי' בא אחר וקידשה בתוך ל' יום אם רצה הראשון מקודשת לראשון ולא לשני).

דרש ר' יהודה בי רבי המילת הזה נרצע כו'. — בבבלי (כ"א ב') וכן בספרי ראה פיסקא קכ"ב הנוסח "א"ר אלעזר יודן ברבי היה דורש", וברור אצלי שהוא סתם ר' יהודה שהוא בנו של ר' אלעאי וכ"ה במכילתא פ' משפטים באותו ענין "ר' יהודה" סתם, ודרכם היה בזמנם לכנות לחבריהם בשם "בי רבי" או "ברבי"; וכעין זה בתוספתא ברכות רפ"ה ובבלי פסחים ק' א' שרשב"ג כינה לר' יוסי בשם "ברבי".

ר' יסא בשם ר' מנא ר' תנחום. — צ"ל: בשם ר' מנא בר תנחום (וכ"ה למטה ה"ה ועירובין פ"ו ה"ג וע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ח, עמ' 30).

ר' אימי מפיק מינה דהיא סברה דהיא דידה ולית היא דידה ולא כקרקעות כו'. — צ"ל: ולית היא דידה והדין תנייא עביד עבדים לא כמטלטלין ולא כקרקעות דתני (תוספתא ב"ב פ"ב) קרקעות ועבדים החזיק בקרקעות לא קנה עבדים אם אומר את כו'.

ר' ירמיה אמר מאחר לרבו הא מרבו לאחד לא (פי' שרבו נתן מכספו לאחר כדי שיפדה זה את עבדו ממנו) א"ר זעירא אפי' מרבו לאחר מהו מוציא? מרבו לעצמו (פי' שאם הרב נתן מכספו לעבדו כדי שיפדה בו את עצמו ממנו שאינו מועיל שהרי כסף זה אף בידי העבד עדיין הוא של רבו).

א"ר אבין אתייא כרבי דר"א אדם משחרר חצי עבדו כו'. — פי' זה שא"ר זעירא על דעת ר' מאיר שאם רבו נתן מכספו לאחר כדי שיפדה את עבדו בו ה"ז פדוי אבל אם נתן מכספו לעבד שלו שיפדה את עצמו בו ממנו אינו מועיל אתייא כרבי, אבל לחכמים כל שאינו ראוי לזכות ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר וכדמסיק למטה.

הגביה את המציאה ואמר על ידי שאזכה בה אני ולא רבי כו'. — צ"ל: הגביה את המציאה ואמר על מנת שאזכה בה אני ולא רבי על כרחו זכה הוא ורבו או זכה הוא ולא רבו (פי' לר"מ דאמר שאינו זוכה בכסף ע"י עצמו, אבל לרבנן פשיטא דזכה הוא ולא רבו) כו' מאן תנא ולא ליך (פי' שצריך להוסיף "ולא ליך") ר"מ דר"מ עביד יד עבד כיד רבו (פי' וה"ה יד אשה כיד בעלה) הוא יד האשה כיד בעלה במתנה (פי' שאם אמר לה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיך, שלר"מ קנה בעלה מאחר שלא אמר לה "ולא ליך") הוא יד העבד כיד רבו במציאה (פי' בשאמר ע"מ שאזכה בה אני ולא רבי) כר' מאיר (פי' וזכה בה רבו) א"ר עזרא קומי ר' מנא כו' (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט).

לא הכל ממנו לשעבד בניה מה הם עבדים מה שייר בה מעשי ידיה. — צ"ל: לא הכל ממנו לשעבד בה בניה מה הם עבדים מה שחרר בה מעשי ידיה (וע' בבלי גיטין מ' א').

ר' אמי בשם ר' יוחנן שניהן עבדים וכרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. — צ"ל: שניהן עבדים וכרבנין דרבנין אמרין אין אדם משחרר חצי עבדו.

לקנות וולדותיה לא קנה לקנותה היא וולדותיה קנה אילו האומר כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: לקנותה היא וולדותיה קנה א"ר יוסי הדא דתימר (פי' ארישא לקנות וולדותיה לא קנה) בשלא היתה הבהמה עוברה (פי' אלא לקנות וולדותיה שכבר נולדו) אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה הזו שתקנה משוי שלה שמא לא קנה ר' אבא ר' הונא כו'.

ההן דנסב כזניתא והיא מתחטפא מי חייב בה כו'. — צ"ל: והיא מתחטפא מידיה (פי' שנגזלה ממנו) חייב בה כו' בקיסרין וחברותיה (פי' דשם היו עושין כלי זה במדה אחת ומשקל אחד וגם היה להן מחיר קבוע לזה והרי הוא כפסק המקח וקנה במשיכתו מיד) ברם הכא כו' (פי' שהיו עושין כלים הללו בכמה מדות ומשקלות לכן לא סמך בדעתו עד שישקלנה).

המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו קנייו ר' יודה בן פזי בעי כו'. — חסר כאן וכצ"ל: כיון שצבר פירות לתוכו קנייו א"ר שמואל ב"ר יצחק ובלבד פירות שראויין לצבור (כ"ה בב"ב רפ"ג וכן העתיק בעיטור אות שי"ן שכירות) ר' יודה בן פזי כו'.

עוברי בהמה לחבירו לא עשה כלום. — פי' עוברין שעתידה להתעבר בהן אבל אם היא מעוברת יכול למכור עובר זה כמבואר לעיל.

וקחו לכם צאן למשפחותיכם כי הא דר' יהודה שלח לשאול בהמה גסה כו'. — צ"ל: קחו לכם צאן למשפחותיכם רב יהודה שלח שאל לר' אלעזר בהמה גסה כו' (וכעין זה כמה פעמים למטה והוא ענין מיוחד ולא שייך אלמעלה).

שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב ר' יוחנן אמר השני חייב כו'. — צ"ל: ר' יוחנן אמר הראשון חייב (כדמוכח בגיטין פ"ג ה"ה) רב אמר (ונשמט מן "אמר" עד "אמר") השני חייב (ע' ב"ק פ"ו ה"ב מבואר דלרב השני חייב) רשב"ל אמר השני חייב.

א"ר יוסה צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו. — ע' כתובות פ"ט ה"ה (עמ' 394) מה שתקנתי ופירשתי בזה.

היך עבדין עובדא א"ל תריי כל קבל ארבע כו'. — פי' רשב"ל ורב נגד ר' אלעזר ור' יוחנן ור' ינאי ור' חייא, ועל זה השיב לו ר' זעירא שאינן אלא ב' כנגד ב' כדתני בתוספתא סנהדרין פ"ז שבדיני ממונות הרב ותלמידו אינם נימנין אלא אחד.

עולא בר ישמעאל אמר מצויה דעתיה על דר' לעזר כו'. — צ"ל: עולא ב"י אמר מצית (פי' חשבתי ודקדקתי, ע' מ"ש ביבמות סופ"ח [עמ' 353] ובערוך ערך חבב) על דעתיה דר' לעזר ולא שנייה כו' (ע' בבלי כתובות ס"ב א, ורמב"ם פכ"ב הי"א מאישות, והדבר נעלם ממראה הפנים ושירי קרבן ע"ש).

העושה שום לביתו מביאין שום לעצמן לאמצע וחולקין כו'. — ע' בליקוטי הגר"א שבסו"ס הפרנס (ווילנא תרנ"א) שכתב: נראה דט"ס הוא וצ"ל העושה לשם ביתו אין מביאין לאמצע וחולקין העושה קטלא לביתו מביאין לאמצע וחולקין בראויה לחול כו' (פי' ארישא קאי).

ר' זעירא בעא קומי ר' מנא אילין בולסייא כו'. — צ"ל: ר' עזרא בעא קומי ר' מנא כו' (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68).

מכר לו עשר שדות כאחת כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולם אבל אם לא נתן כו'. —פי' ובזה יפה כח חזקה מכח כסף ושטר; והנה כנוסח הירושלמי כאן כ"ה בתוספתא כתובות פ"ב, אבל בבבלי דמכילתין כ"ז ב' נוסח אחר וע"ש בתוד"ה "במה" שנדחקו בו.

וכי יש אוני בלא כסף. — צ"ל: והרי יש אוני בלא כסף.

אתייא דר' בא כשמואל ודר' הונא כר' יוחנן כו'. — צ"ל: אתייא דר' בא כר' הונא ודר' יונה ור' יוסי כשמואל דשמואל שאל לר' חונה כו' כתב מתנה בלשון קניין (פי' בריא שנתן מתנה וכתב בלשון קניין דהיינו שמכר לו בכסף כ"ה שיטת הירושלמי, אבל בבבלי ב"ב קנ"ב א' שיטה אחרת שהן חולקין במתנת שכיב מרע דבי רב אמרי ארכביה אתרי ריכשי וע' בבלי סנהדרין י"ז ב' ש"דבי רב" הוא רב הונא וע"ש בתוד"ה אלא. שוב מצאתי במראה הפנים ב"ב פ"ח ה"ד שכתב וההיא ארכביה אתרי ריכשי דבבלי אינו ענין לכאן דהתם במתנת שכ"מ שיש בה קנין קאמר וההיא דהכא במתנת בריא איירי). א"ל ארכביה אתרי ריכשי ברקי (פי' עיוורים כמו השוכר את החמור והבריקה ב"מ פ"ו מ"ג, והנה באותו ענין בב"ב פ"ח ה"ה איתא "חזקיה מפרש תרין סוסוון חיוורין" נראה דחיוורין עניינו כמו "עיוורין" וכעין זה בבכורות ל"ח ב' חוורור) מהו ארכביה כו' לא אשכח גבי כלום א"ר בא ולא קיבלה שמואל א"ר יוסי ממלחייה (פי' מבאר טעמו של שמואל) ייפה כוחו בשני דברים כו' (פי' שיטת הירושלמי היא כמו דמתנו בפומבדיתא אליבא דשמואל בבבלי ב"ב קנ"ב ב') מתנה נתן את הכל ואתייא דר' חונה כר' יוחנן כו' אמר אם לזכותו (פי' שיהא לו כתב זה לזכרון וכן מפורש בב"ב פ"ח ה"ה "אם לזכרון דברים") כו'.

א"ל לא כר' ליעזר הוא שנייא הוא ש"מ דר' ליעזר הוא ש"מ דרבנן כו'. — צ"ל: שנייא הוא ש"מ דר' ליעזר מבריא דרבנן (פי' בתמיה דודאי לר' ליעזר דין ש"מ כבריא) הוא ש"מ דר' ליעזר הוא בריא דרבנן.

קיימה ר' אבדימא נחותא מודה שמואל בנכסי הגר. — צ"ל: קיימה ר"א נחותא מה דמר שמואל בנכסי הגר.

מכר לו פרה בדמים סמיכה גבי חד פריטייא כו'. — צ"ל: סמכיה גבי חד טרפזיטא (פ' שולחני ע' ערוך ערך טרפיז) למחר כו' (כן העתיק בשמ"ק ב"מ מ"ו ב' בשם רמב"ן, וכתב עוד שם דיש נוסח אחר במקום "זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו" איתא שם "כל אחד ואחד נקנה בגופו", ועוד גירסא אחרת בריטב"א קידושין כ"ח ב' "ואמחייה לטרפיזא למחר כו' מיזבן לי חד חמור א"ל חמור יש לי שאני מוכר לך הדר איהו אמחייה לטרפיזא משך זה לא קנה זה כו'").

פסחן של נשים ושל עבדים רשות כ"ש דוחין עליו את השב ת. — ע' פסחים פ"ח ה"א (עמ' 235) פה שתקנתי וביארתי בזה.

ואתייא כמ"ד פסחן של נשים רשות תני האשה כו'. — ע' סוף חלה (עמ' 131) מה שתקנתי בזה.

רב מפקד לאילין דבי רב אתי כו'.—ע' מ"ש במעשרות פ"ד ה"ו (עמ' 110).

ר"ש אמר אסיא ואספמיה. — ע' מ"ש ע"ז בשביעית פ"ו ה"ה (עמ' 70).