Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Nazir Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מה נפיק מביניהון אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה כו'. — צ"ל: הריני כלוי מן הגרוגרות ומן הדבילה (פי' דבאומר "הריני כלוי מן האשכול" ה"ז נזיר כמבואר למטה) ע"ד דר' יוחנן אינו נזיר ע"ד דרשב"ל נזיר.
תדע לך שהוא כן דתנינן אמר אמרה פרה זו כלום אמר אמרה. — צ"ל: כלום אמרה (ומלת "אמר" כפולה ומיותרת וליתא למטה ריש הלכה ב' וע' מ"ש שם).
אמר לככר כלוי אני ממנו כו' הריני נזיר ממנו הרי הוא נזיר. — פי' לר' יוחנן על דעת ב"ש לעיל.
אמר לקדשי בה"ב הרי זו תחת זו חליפי זו נתפשה בדמים. — צ"ל: ה"ז תחת זו חליפי זו מחוללת על זו נתפשה בדמים.
קדשי בה"ב שקדם הקדישן את מומן כו'. — צ"ל: קדשי המזבח (כגירסת ק"ע ופ"מ) שקדם הקדישן את מומן ה"ז תחת זו בא להקריב תמימה (פי' אותה בהמה שהחליפה תחת הקדש המזבח בא להקריבה לשם תמורה) אומרים לו לדמים קדשה (פי' שאינה תמורה אלא שנתחללה על הראשונה ואם אין זו יפה כל כך כמו הראשונה צריך להשלים דמים כדתנן בתמורה כ"ו ב') בא לוכל בעל מום (פי' אחר שהשלים הדמים בא לאכול את הראשונה במומה מאחר שכבר נתחללה על השנייה התמימה) אומרים לו לתמורה קדשה (פי' שהשנייה היא תמורה לראשונה וכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש עד שיחזור ויפדה את הראשונה).
אמר לאדם עילוייו עלי סידורו עלי שומו עלי ערכו עלי נותן את ערכו דמיו עלי נותן את דמיו אהן שום כו'. — צ"ל: דמיו עלי נותן את דמיו אמר לכלי ערכו עלי פטור עילוייו עלי סידורו עלי שומו עלי דמו עלי נותן את דמיו (ונשמט מן "דמיו" עד "דמיו") אהן שום כו'.
ב"ש אומרים נדור ונזיר כו'. — צ"ל: ב"ש אומרים נדור ואינו נזיר (פי' באו לבאר כאן דברי ר' יהודה דאף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא באומר הרי הוא עלי קרבן וע' בבלי ט' ב' שהוא כר' נתן שם בלשון שני) כו'.
ראה גוי עובר אמר ראו מה אמר הגוי הזה ה"ז נזיר הוה דמר כו'. — צ"ל: ראו מה אמר הגוי הזה הריני נזיר (פי' שהגוי אמר הריני נזיר) ה"ז נזיר והוא דמר (פי' שאמת היה מה שאמר הישראל דהיינו שהגוי אמר "הריני נזיר") מאחר שאין גוים נוזרין ה"ז נזיר (פי' דאין אדם מוציא דבריו לבטלה לב"ש ומאחר שאין נזירות לגוים למה אמר ישראל זה מה שדיבר הגוי לפיכך הרי ישראל זה נזיר) לא אמר (פי' שאם כיזב זה שהגוי לא הוציא נזירות מפיו מהו שיהא נזירות זו חלה על ישראל זה לב"ש) נישמעינה מן הדא אמר אמרה פרה זו כו' (לפי שיטת הירושלמי ביאור משנה זו כפשוטה שאמר אחד שפרה זו אמרה הריני נזירה אם עומדת אני ממקום שאני רובצת, ואין זה אלא דברי הבאי ששׂם איש זה בפי הפרה ומ"מ מאחר שזה הוציא לשון נזירות מפיו סברי ב"ש שהוא נזיר) מאחר שישראל נוזרין (פי' וזה הוציא נזירות בשמו של אחר לשקר) ה"ז נזיר והוא דמר (פי' ואם אמת היה מה שאמר בשם האחר) אפי' כן נזיר (פי' מכל מקום זה נזיר לב"ש) או אינו אלא כשונה דבריו (פי' שאינו אלא סיפור בעלמא מה שאמר זה העובר) כך אני אומר היה קורא בתורה והזכיר נזיר נזיר (פי' בתמיה אלא שזה הקורא אינו נזיר וה"נ אין המספר נזיר).
עד שתעמוד הפרה עד שתפתח הדלת נישמעינה מן הדא בש"א כולן נזירין ובה"א כו'. — צ"ל: בש"א כולן נזירין הדא אמרה אפי' לא עמדה פרה אפי' לא נפתח הדלת (פי' מדאמרי ב"ש כולן נזירין אף אלו שלא נתקיים תנאן מה שהתנו לנזירותן מאחר שהוציאו לשון נזירות מפיהן ש"מ דאפי' לא עמדה הפרה ולא נפתחה הדלת ה"ז נזיר מפני שהוציא נזירות מפיו. ומה דאיתא בירושלמי לפנינו בינתיים מיותר ונשתרבב מלקמן סופ"ה וע' מ"ש שם).
בש"א נדור ונזור כו'. — צ"ל: בש"א נדור ואינו נזור (פי' לדעת ר' יהודה במשנתנו) ובה"א אינו נדור ואינו נזור (וכעין זה כתבתי לעיל סוף ה"א).
בסתם חלוקין מה מקיימין אם באומר כל חצי ראש. — צ"ל: מה אנן קיימין אם באומר חצי ראש.
א"ר זעירא קומי ר' מנא ולא מתניתא היא. — צ"ל: א"ר עזרא קומי ר' מנא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68).
אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר כ' יום ר' לעזר כו'. — צ"ל: אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר כ' יום הדא היא דתנינן הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן התחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן משלים את שלו ואח"כ מונה את של בנו (פי' וה"נ משלים נזירות ראשונה ואח"כ מונה את השנייה) ר' לעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירות בנו לעולם אין נזירותו חלה עליו עד שיביא קרבן ומגלח כנזיר שנטמא (פי' ונזיר טמא אינו מתחיל למנות נזירות טהרה עד שיביא קרבנותיו לרבי או שמגלח לר' יוסי ב"ר יהודה ע"ל פ"ו ה"ח, ודברי ר' לעזר וריב"ח נאמרו אסיפא דמתניתין באומר הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר והתחיל מונה את שלו ונולד לו בן והניח את שלו והתחיל למנות את של בנו משלים את של בנו ויביא קרבנותיו ומגלח ואח"כ חוזר ומונה שלשים יום על שלו שאין גידול שער פחות משלשים יום. ולהוציא מפירוש המיוחס לרש"י בבלי י"ג ב' שלדעתו אינו מגלח על של בנו אלא עד שישלים את שלו ע"ש, ולפי נוסח שלפנינו בירושלמי כאן ר' לעזר וריב"ח אמרו דבריהן ארישא דמתניתין אבל לפי זה דבר פשוט הוא ולא היו צריכין לאומרו).
וכא לא כטמא מת שנזר הוא. — פי' וכמו שטמא מת אינו יכול למנות נזירות טהרה עד שיטהר ה"נ זה שאמר הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר, אינו יכול להשלים את שלו אחר שנולד לו בן עד שישלים את של בנו.
השלים נזירותו ובא להשלים נזירות בנו ניטמא בתוך עשרה כו'. — צ"ל: השלים נזירות בנו ובא להשלים נזירותו נטמא בתוך עשרה ימים הראשונים (פי' ענין זה הוא בנולד ביום תשעים שסותר עשרים והוא צריך למנות לנזירותו שלשים יום) כו' סותר שלשים שמואל (פי' הוא שמואל חבירו של "רב וה"נ בבבלי י"ד ב' נטמא ביום גידול שער כו' וע"ש שהוא מחלוקת רב ושמואל כמו בירושלמי כאן, אבל "רבי שמואל" בשם התאר הוא אמורא אחרון בא"י תלמידו של ר' אבהו ור' זעירא כנודע) אמר אינו סותר אלא שבעה שמעון בר בא כו' (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז).
א"ר אבין בר חייה קומי ר' זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן (פי' ר' אבין אמר דבריו על הא דתנן "לאחר שבעים סותר עד שבעים" שאין זה אלא בשנולד עד יום מאה אבל אם נולד ביום ק"א שכבר השלים נזירותו והיה ראוי להביא קרבן ולגלח אע"פ שעתה אינו יכול לגלח מאחר שכבר חלה עליו נזירות בנו מ"מ אינו סותר כלום ומגלח תגלחת אחת על שתי הנזיריות וכמו שמבאר דבריו) הגע עצמך שנולד בלילה (פי' במוצאי יום מאה בליל ק"א) כו'.
הגע עצמך הרי שנולד בשבת כו' ראוי שבת שהיא שגרמה כו'. — צ"ל: הגע עצמך הרי שנולד בשבת הרי אינו ראוי להביא קרבן ראוי הוא שבת היא שגרמה השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן כו' (ומה שבינתיים כפול ומיותר).