א"ר יוחנן כיני מתניתא ר"מ מטמא ור' יהודה מטהר כו'. — צ"ל: כיני מתניתא ר"מ וחכמים מטמאין ור' יהודה מטהר מיליהון דרבנין מסייעין כו' ותני כן מודין חכמים לר' יהודה בשנים שאמרו לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי שהוא נאמן (פי' מפני שיכול לומר מזיד הייתי משא"כ בשנים שאמרו לו נטמאת והוא אומר לא נטמאתי שהוא טמא שהרי אין הפרש בין טומאה במזיד לטומאה בשוגג שבכל אופן הוא מטמא טהרות ואף בטומאה ישנה שהיה יכול לטבול אינו נאמן לומר לא נטמאתי לחכמים דאינו יכול לסתור דבריו ולומר נטמאתי ונטהרתי) הוא הדבר על אכילת חלב הוא הדבר על ביאת המקדש (פי' ומדאמר ריב"ח "לא אמר ר' יהודה כו'" ולא הזכיר גם החכמים עם ר' יהודה מוכח דחכמים חולקין על ר' יהודה וכן מדתני "מודין חכמים לר' יהודה בחלב" ש"מ שבדבר אחר הן חולקין על ר' יהודה) ויודון ליה בטומאה (פי' כשאמרו לו נטמאת ובאת למקדש בטומאה או אכלת קדש בטומאה והוא אומר לא נטמאתי שפטור מקרבן מפני שיכול לומר מזיד הייתי כשנכנסתי למקדש ואכלתי קדש) מפני טומאת נזיר שאנו אומרים לו כו' ויודון ליה בתרומה (פי' כשאמרו לו אכלת תרומה שוגג והוא אומר לא אכלתי דפטור מחומש מפני שיכול לומר לא אכלתי שוגג אלא מזיד) כו' ור' מנא שמע לה מן הדא דתנינן תמן (כריתות רפ"ג) אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי (פי' דמזה מוכח דחכמים חולקין על ר"מ בכל מקום שיכול לומר מזיד הייתי) כו' אבל לא גמרתי או כיי דמר רשב"ל כו' בפתע לרבות את השוגג פתאום לרבות את המזיד והאונס (ע' ספרי במדבר פיסקא כ"ח ובבלי כריתות ט' א') תנאי היה בלבי לכשאטמא תחול עלי נזירות אחרת (פי' ומה שאמרתי "לא נטמאתי" היינו בנזירות ראשונה מפני שכבר נתבטלה, ומה דאיתא לפנינו בינתיים "תיפקע נזירותי ממני" מיותר ונשתרבב מלמטה) מ"מ לא נתחייב בנזירות עד עכשיו (פי' שבתנאי זה לא נתבטלה נזירותו הראשונה כשנטמא אלא שחייב עוד בנזירות שנייה) תניי היה בלבי כו' מזיד חייב תניי בנדרים אין תנאי בשבועות כו' כל אילין מילייא לא מצי תנייה (פי' שבכל אלו הוא יכול לתרץ דבריו ולפיכך אין לומר שלא יהא הוא עצמו נאמן עליו לחכמים) וכא מצי תנייה (פי' באומרים לו נטמאת והוא אומר לא נטמאתי בזה יפה שנינו בטהרות פ"ה מ"ט דחכמים מטמאין מפני שבזה אינו יכול לתרץ דיבורו ולומר נטמאתי ונטהרתי שהרי הוא סותר דבריו וכעין זה בכריתות י"ב א' מהו דתימא אכלתי חלב קמתריץ דיבוריה לא אכלתי שוגג אלא מזיד אבל נטמאת והוא אומר לא נטמאתי לא קמתריץ דיבוריה) ר' יוסי אומר (פי' הוא ענין לעצמו) פלוני אכל חלב והתרתי בו אינו לוקה אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ר' יודן אמר פלוני נזיר ונטמא והתרתי בו אינו לוקה אמר לו אחד נזיר אתה והיה נוהג כו' והתרו בו שנים לוקה ר' מנא אמר פלונית כהנת כו' והתרתי בו אינו לוקה קינא לה ונסתרה בפני שנים כו' והתרו בו שנים לוקה. ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מסוטה פ"ז ה"ב).

ניטמא באותן הימים מה הן א"ל כמי שחבירו. — צ"ל: כמי שחבירו מת.

נזרתי ואיני יודע מה נזרתי אם לעכשיו אם לאחר זמן א"ל זו לעכשיו כו'. —צ"ל: אומרים לו הוי נזיר לעכשיו ונזיר לאחר זמן.

ציבור שנטמא בספק רה"י בפסח ר"ה אמר כו'. — חסר כאן וכצ"ל: נזיר שנטמא בספק רה"י ר' הושעיה אמר הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח (וע' מ"ש ע"ז בפסחים סופ"ח, עמ' 237) יחיד שנטמא בספק רה"י בפסח ר"ה אמר ידחה לפסח שני רי"א משלחין כו' דא"ר יוחנן נטמא טומאת בית הפרס משלחין אותו דרך רחוקה ציבור שנטמא בספק רה"י בפסח כו'.

א"ר יוחנן זו דברי בן זומא אבל דברי חכמים כו'. — צ"ל: זו דברי ר' שמעון (פי' הא דלעיל דר"ש אומר למחרתו הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה כו') אבל דברי חכמים כו'.

וחש לומר שמא תגלחת מצוה היית ר' זעירא כו'. — צ"ל: וחש לומר שמא תגלחת מצוה היתה (פי' של נזיר) ואינו אסור משום בל תשחית (ומה שבינתיים מיותר) שמעון בר אבא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז. והנה בבבלי נ"ז ב' איתא דשמואל מוקי לה באשה וקטן ולפ"ז היה אפשר לומר דהעיקר כנוסח שלפנינו כאן ושמואל בר אבא דהכא הוא שמואל סתם דבבלי וירושלמי אשר שם אביו אבא בר אבא הכהן כנודע, אבל מאחר שאין דרך הירושלמי והבבלי להביאו כי אם בשם "שמואל" סתם בלי הזכרת שם אביו לכך נראה כמו שהגהנו) אמר תיפתר בסריס כו' נטלן מלמטן למעלן אסור (פי' שתחלה העביר תער על הזקן מלמטה שבין פיאות הזקן שבצדדים ואח"כ העביר התער למעלה דהיינו שגילח הפיאות שבצדדין אינו לוקה אבל אסור מדרבנן דמן התורה אינו חייב אלא א"כ העביר תער על הפאות בעוד שכל הזקן קיים ומשייר שאר כל הזקן דהשחתת כל הזקן לא שמה השחתה וכעין זה איתא בבבלי שם הקפת כל הראש לא שמה הקפה).