לא צורכא דלא התנו ביניהן ע"מ לוותר מה אמר בה ראב"י. — צ"ל: לא צורכא דלא (פי' כמו אלא וכן הרבה בירושלמי כזה) התנו ביניהן ע"מ שלא לוותר מה אמר כו'.

[השלמות: אם היתה חצר חלוקה פסיפס אף רבנן מודיי כו'. —צ"ל : אף ראב"י מודי (פי' דאסור ליכנס לחלקו של חבירו דה"ל כאלו כבר חלקו ביניהם) עמד אחד מהן ומכר את חלקו אף רבנן מודיי (פי' שמותרין שניהן ליכנס לחצר שלא נדרו ליהנות אלא זה מזה וזה מזה וכבר מכר אחד את שלו לכך מותרין שניהן זה שקנה וזה שלא מכר ליכנס בחצר זה).]

שניהן אסורין מלהעמיד ריחיים כו' תרנגולים נצרכה לראב"י. — צ"ל: תרנגולים למי נצרכה לראב"י.

ודא את אמר חוץ מן הכביסה בחצר בכל החצר ברם בד' אמות דחבריה כו'. — חסר כאן וכצ"ל: ודא דאת אמר חוץ מן הכביסה בכל החצר ברם בד' אמות דנפשיה ממחי הוא בידיה ודא דתימר בכל השותפין מעכבין זה את זה בחצר בכל החצר ברם בד' אמות דחבריה לא מצי מימחי בידיה (פי' אף במקום שהאנשים מכבסין) אם היה המקום כו' (כ"ה בב"ב פ"א ה"ז).

ר' ירמיה ור' יוסי תריהון אמרין קונם הניית נכסי אילו עלי בחיים ובמותי מכיון כו'. — צ"ל: קונם הניית נכסי אילו עליך מכיון שאמר אילו כו' (פי' וזה דין בפני עצמו).

ריב"ל אמר מפני החשד ואתיין אילין פלוגוותא כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: ריב"ל אמר מפני החשד אית תניי תני צריך לפרוט את הנדר אית תניי תני אינו צריך לפרוט את הנדר ואתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא כו' אינו צריך לפרוט את החטא חד בר נש נדר כו'.

מהו ולא עוד בס"ת של יחיד קידש כו'. — צ"ל: מהו ולא עוד בס"ת של רבים קידש אמר לון אינה מקודשת (פי' מפני שאין ליחיד חלק מבורר בה) אתא מימר לך אפי' בס"ת של יחיד קידש אינה מקודשת (פי' ואין זה בס"ת שלו שהיא כנכסיו ע' ביכורים פ"ג ה"ז וע"כ שקידש בס"ת של חבירו והיינו דפריך) והיינו ולא עוד (פי' דהא כ"ש היא דהרי אין לו בס"ת של חבירו שום חלק כל עיקר) אלא בס"ת של יחיד קידש ולא עוד (ונשמט מן "ולא עוד" עד "ולא עוד") אתא מימר לך אפי' בס"ת של רבים קידש אינה מקודשת.

שהיתה בהערמה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה. — צ"ל: שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה (כן העתיק בר"נ בבלי מ"ח א').