Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
טמא זיבה וטמא צרעת מניין ת"ל טמא מת ריבה. — צ"ל: ת"ל איש איש ריבה (ע' בבלי ס"ז א').
ניתן לישראל לבנות בית הבחירה יחיד עושה פ"ש ואין צבור עושין פ"ש (פי' שאם היתה המלכות נותנת רשות לישראל לבנות בית הבחירה בזמן שבין פסח ראשון לשני לא היו הצבור עושין פסח שני מפני שאין פסח שני אלא ליחיד ולא לצבור וכעין זה בתוספתא פ"ח וע' בהגהות הגר"א שם, ובמנחת בכורים על התוספתא שם לא עמד על כוונת הגר"א ע"ש) רי"א צבור עושין פ"ש (פי' דאפי' למ"ד בתוספתא שם ובבבלי צ"ג א' דגר שנתגייר בין ראשון לשני וכן תינוק שהביא ב' שערות בין ראשון לשני פטורין מפ"ש היינו מפני שבפסח ראשון עדיין לא היו בני חיוב אבל באופן זה שנבנה המקדש הרי הצבור היו בני חיוב עוד בראשון אלא שלא יכלו להקריבו מפני שלא היה המקדש בנוי לפיכך חייבין בפ"ש וה"נ סבר ר' יהודה שאם הצבור היו טמאין בטומאת זיבה וצרעת בראשון או בטומאת ע"ז שהן עושין את השני שגם באופן זה חייבין היו בראשון אלא שנדחו מפני הטומאה).
שניהם מקרא א' הן דורשין שם שם חד אמר (פי' ר"א) חוץ לעשייתו (פי' דכתיב בפסח דברים ט"ז ב' וזבחת פסח וגו' במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם וכתיב בעולה שם י"ב י"ד שם תעלה עולתיך) וחורנה אמר (פי' ר"ע) חוץ למחיצתו (פי' דילפינן ממע"ש דכתיב דברים י"ד כ"ג ואכלת וגו' במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך).
ובשעה שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב א"ר אע"פ כו'. — צ"ל: ומסלק את הכתב וכא שאין כאן אלא נקודה אחת מלמעלה את דורש את הכתב ומסלק את הנקודה איש רחוק ואין דרך רחוקה.
ואית תניי תני בין על הראשון בין על השני ענוש כרת מ"ד על הראשון הוא ענוש כרת כו'. — חסר כאן וכצ"ל: ואית תניי תני בין על הראשון בין על השני ענוש כרת ואית תניי תני על הראשון אינו ענוש כרת אא"כ לא עשה את השני מ"ד על הראשון הוא ענוש כרת כו' חטאו ישא בין על הראשון בין על השני מ"ד על הראשון אינו ענוש כרת אא"כ לא עשה את השני (זה כדעת ר' חנניה בן עקביה בתוספתא פ"ח ובבלי צ"ג א') כי את קרבן ה' כו'.
ודוחה את הטומאה אמרת כו'. —צ"ל: וידחה את הטומאה אמרת כו'.
ר' חונה בשם ר' ירמיה מכיון שכתיב בה כפרה כקדשים כמי כו'. — צ"ל: מכיון שכתוב בו ונתנו על שתי המזזות ועל המשקוף (שמות י"ב ז') כמי שיש ממנו למזבח ותני כן כו' (ונוסח שלפנינו נשתרבב מסוטה פ"ט ה"ה כדרך הירושלמי).
מ"ד סף אסקופה מה מקיים סף כלי כו'. — צ"ל: מה מקיים מן הדם אשר בסף שחוקק עוקה בתוך האסקופה ושוחט בתוכה וטובל ומזה (כ"ה במכילתא בא בשם ר' ישמעאל).
שה תמים אין גיזה תמימה. — פי' דאף שכהן קרח פסול (כברפ"ז דבכורות) מ"מ שה קרח כשר.
א"ר יוסה אף ר' יוסי הגלילי דכוותהון דתני ר' יוסי הגלילי אומר כו'. — צ"ל: א"ר יוסה מתניתא (פי' הא דתנן ופסח דורות נוהג כל שבעה משא"כ בפסח מצרים) דר' יוסי הגלילי דתני ר' יוסי הגלילי אומר כו' (וזה דאיתא לפנינו "אף ר"י הגלילי דכוותהון" נשתרבב מלעיל פ"ז ה"ח ל"ה א').
עולה שהקריבה בשחרית עולה היא כו'. —צ"ל: אשם שהקריבו בשחרית אשם הוא (פי' לכך בכל אופן ירעה עד שיסתאב) כו' חייליה דר' שמואל בר יצחק מן הדא קודם לפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים אין תימר המיר בו בי"ג תמורתו קריבה שלמים ויתיבניה לא מוטב ללמוד תמורת פסח מתמורת פסח ולא ללמד תמורת פסח מפסח.
תמן תנינן וולד חטאת ותמורת חטאת כו' ונמצאת בעלת מום וולד חטאת כו'. — חסר כאן וכצ"ל: ונמצאת בעלת מום שמואל אמר כל שבחטאת מתה כיוצא בו בפסח גופו קרב שלמים (כן איתא לעיל סופ"ו) וולד חטאת (פי' דכל אלו דתנן אפשר בפסח שגופו יקרב שלמים) דאיתפלגון צבור שהפריש נקיבה כו' (ע' תמורה כ' א').
ושאבדה ונמצאת ברי מותר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח כו'. — יש לתקן ולהחליף וכצ"ל: ושאבדה ונמצאת בעלת מום ר' זעירא בעא קומי ר' יסא לא מסתברא בהן בעל מום דתנינן הכא בעובר הוא (פי' במום עובר דאל"כ איך אמר עלה ירעה עד שיסתאב וכ"ה סברת רבה בבבלי תמורה כ"ב א') א"ל אוף אנא סבר כן ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים (פי' ור' יוחנן פליג על שמואל כדאיתא לעיל סופ"ו) הפריש פסחו ואבד והפריש אחד כו' (ע' בבלי יומא ס"ב א') מצוה להקריב את השני תני שמואל בורר את היפה כו'.
מתניתא לאחר כפרה וכר"ש דתני קודם לפסח כו'. — צ"ל: מתניתא לאחר הפסח ודלא כר"ש דתני (ע' תוספתא סופ"ט ובבלי תמורה י"ט א') קודם לפסח (פי' קודם שנקרב הפסח) תהא רועה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח לאחר הפסח תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה שלמים (וכן יש להגיה במשנתנו "ויביא בדמיה שלמים" במקום ויפלו דמיו לנדבה) ר"ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום ויביא בדמיה פסח לאחד הפסח תימכר ויביא בדמיה שלמים (פי' וגם באופן זה תימכר שלא במום).
א"ר יוחנן דר' יודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד כו'. — יש להגיה ולהחליף וכצ"ל: הא של ארבעה ארבעה לא (פי' זה קאי עלה דתנן במשנה י"ב וכן חמש חבורות של חמשה חמשה כו' דמשמע דשל ארבעה ארבעה שלא ישאר לכל פסח ופסח א' מחבורה ראשונה אין לו תקנה) א"ר יוחנן דר' יודה היא דתני (לעיל פ"ח ה"ד ע"ש) ואם ימעט הבית מלמד שהן מתמעטין והולכין ובלבד שיהא שם א' מבני חבורה הראשונה אבל לא אחד מבני חבורה השנייה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בין מן הראשונה ובין מן השנייה ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא (ונוסח שלפנינו נשתרבב בשיבוש כאן מלמטה סוף פרק זה): לא כן א"ר יוחנן דר' יודה היא (פי' זה קאי עלה דתנן במשנה י"ג שנים שנתערבו פסחיהן כו' זה בא אצל זה כו' וכיון דאתיא כר' יהודה קשיא דאיך אפשר שימנה עמו א' מן השוק והוא ימשוך ידיו הימנו ולא ישאר א' מבני חבורה ראשונה) א"ד יוסי כל גרמא אמרה דהיא דר' יודה דתנינן תמן (פ"ח מ"ג) אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר (פי' ומאחר שאין שוחטין לכתחילה את הפסח על היחיד ה"ז עומד לכך למנות עליו עוד אחר וזה שמונה עליו אחד מן השוק דומה כאלו הוא מחבורה ראשונה וע' בבלי צ"ט א' ובפרש"י שם).