Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כמה דתימר לענין איסור וכן כל שאר הבהמה לענין היתר כו'. — צ"ל: כמה דתימר לענין איסור (במשנה ג') וכן כל שאר הבהמה כן את אמר לענין היתר וכן כל שאר הבהמה (פי' שכולן יוצאין באפסר ובחטם וכיוצא בהן). והסוס בשיר ולא כן תני כו' תיפתר בעשויין ליתן בהן יד (פי' שיש נקב בשיר כדי לאחוז בו בידו וע' בבלי נ"ב ב').
יאות אמר ר' יהודה בן בתירה ומה טעמון דרבנן כו'. — צ"ל: יאות אמר ר' יהודה (פי' שאינן יוצאות צרורות לחלב מפני שאין עושין קשר כזה אלא רפוי ויש לחוש שמא יפול וישא בידו) ומה טעמא דר' יהודה בן בתירה ר' יוסי ר' בא בשם ר' יהודה כו'.
לא יצא הגמל במטולטלת כהדא כיפא דהיא משויא גבינתה. — פי' "גבעתה" היינו חטוטרת שעל גבי הגמל (כפירוש פ"מ ועל שם הגב שהיא גבוהה נקרא באדם גבן, ויקרא כ"א כ', ובתרגום ירושלמי שם "גביח", ונדחק בזה בהפירוש שעל הירושלמי; אבל עיקר ענין של גביה הוא בעל חטוטרת ע' ערוך ערך גבה ב' וערך גבן ב' והביא שם עוד נוסח אחר בתרגום ירושלמי "גביע", וכעין זה בב"ר ספס"א "לכשאצא אני משוה לך גביעתך") ומפני שהיא עושה את הגמל קשה לשבת עליו לכך נותנין עליו כיפה של צמר שהיא נקובה באמצע במקום חטוטרת ומשני צדדי החטוטרת היא שוה לגובה החטוטרת ועושה את כל גב הגמל ראוי לישיבה וכיפה זו היא כמו "כיפה של צמר היתה מונחת בראש כה"ג" בחולין קל"ח א'.
ומ"ד מידו מותר מפני שאיפשר (פי' כמו שאי אפשר והרבה כיוצא בו בירושלמי. וענין זה שבין כך ובין כך הוא נושא את החבל שאם יאחוז בראש החבל נושא הוא את החבל שבין ידו לבהמתו ומלבד זה הוא עובר על שביתת בהמתו שגם היא נושאת את החבל שבינה ובין יד מנהיגה, ואם יאחוז בחבל סמוך להבהמה הוא נושא את החבל שחוץ לידו ומוטב להוציא את החבל מידו) ומצואר בהמה אסור שהוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו שנאמר למען ינוח שורך וחמורך כמוך (כן הוא גם בביצה פ"ה ה"ב אלא שבפ' משפטים כ"ג י"ב ליתא למלת "כמוך", וראיתי במ"ע הצפירה תרמ"ד גליון ה' שמלה זו נמצאה בנוסח תורת השומרונים).
[השלמות: מנן אילין מילייא? (פי' שבמרדעת מותר לצאת בחצר וברצועה אסור) א"ל תנינן הלכות שבת כו' ויתיבניה (פי' ר' ירמיה לר' זעירא).]
ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי לית הדא כו' א"ל אין בבלייה דקמתה עליה. — פי' ר' יוסי זה דהכא הוא ר' יסא (או ר' אסי דבבלי) שהוא היה רבו של ר' זעירא (כ"ש בחלה פ"ג ה"ו, עמ' 128) ור' יסא עלה מבבל לא"י (ברכות פ"ב ה"ח) ולפיכך קרא אותו ר' יוחנן בבלייה (תרומות פ"א סוה"א) וזה היה בראשית בואו לא"י אבל אחר שנשתהה שם שנים הרבה ונסמך שם והיה מגדולי טבריא וחכמי א"י, היה חושב את עצמו מבני ארץ ישראל וקרא לר' זעירא אשר זה מקרוב בא לארץ ישראל "בבלייה".
כלב יוצא בסוגר שלו אם לחכות בו אסור. — פי' "לחכות בו" כדי שיהא יכול לצודו מלשון כל משליכי ביאור חכה (ישע' י"ט ח').
א"ר אידי דחוטריה. — פי' שהיה מעיר חוטרה הסמוכה לנהרדעא (ע"ל פ"א מתני' ג' דף ד' ע"א, וזה נעלם מסה"ד ערך ר' אידי דחוטריה).