Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Sheviit Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולמה לא תנינן הסיאה והאיזוב והקורנית עמהן (פי' דתנן במעשרות פ"ג מ"ט דאם היו נשמרים בחצר חייבין הא באפר פטורין) שלא תאמר אלו נשמרין בחצר וחייבין כו' (פי' ואם תאמר דמש"ה לא שנינו אותן כאן מפני שאין דין אלו שוין לדין אלו, לא כן הוא אלא דין שניהן שוה).
אילו נשמרין בגינה ואילו נשמרין בגינה ופטורין כו'. — צ"ל: אילו נשמרין בגינה וחייבין ואילו נשמרין בגינה ופטורין אלא אילו ואילו אם נשמרין בגינה חייבין ולמה לא תנינן אלא אילין שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין ובאין (פי' שמינים הללו שבמשנתנו דרך לזורען בגינה) יהו אסורין (פי' מליקח מכל אדם) לפום כן צריך מימר מותרין (פי' אבל סיאה ואיזוב וקורנית אין דרך לזורען כל עיקר).
חמתון מגלגלין בהדין חרדלא. — פי' שהיו אוסרין ספיחי חרדל ולכן לא השתמשו בהן בשביעית וכעין זה לעיל פ"ח ה"ה אדם מגלגל עצמו ברחיצה.
נפיל מיניה והוא לא נסיב ליה. — צ"ל: נפיל מיניה ולית דנסיב ליה (פי' שהחרדל היה נופל מעצמו משבלין ואין מי שאוספו).
הורי ר' חונא דמן חוורן בבית חוורן כהדא דר' יודה עאל ר' יוחנן ודרש כו'. — צ"ל: הורי ר' חוניא דמן חוורן בציפורי כהדא דר' יודה עאל ר' יוחנן ודרש כו' (וכן מפורש בביצה פ"א שדרש לציפוראי ומבואר בסופ"ב דנדה שר' יוחנן היה מתחילה בציפורי, ואחר שבא ר' חוניא דמן חוורן גם הוא לציפורי וחלק בפסקיו על ר' יוחנן חרה זה לר' יוחנן ויצא משם לטבריא וכדאיתא למטה מן קימוי אילין תרתין מילייא נחת ליה ר' יוחנן מציפורין לטביריא, והנה בביצה שם הנוסח ר' חנינה במקום ר' חוניא דמן חוורן הכא, וברור שט"ס בביצה שם שהרי ר' חנינה היה רבו של ר' יוחנן כמבואר בנדה שם וב"מ סופ"ב ואי אפשר שר' יוחנן יורה הלכה בציפורי לפני רבו ועוד יחלוק עליו ועוד שר' חנינה היה יושב בציפורי עוד בזמן רבי כמבואר בתענית פ"ד ה"ב דס"ח ע"א ואיך יאמר עליו ר' יוחנן "מה אתיתון" כאלו זה מקרוב בא לשם (וכל זה דלא כדד"ו ח"ג פ"ז ודורות הראשונים ח"ב ימי האמוראים פט"ז עמוד קנ"ד] ואף שר' חוניא דמן חוורן משמע שהיה גדול מר' יוחנן ור' יוחנן אמר בשמו לעיל פ"ו ה"א מ"מ חרה לר' יוחנן על אנשי ציפורי שהביאו לר' חוניא לרדותו בתוך ביתו ועיר מולדתו).
א"ר יודן קומי ר' מנא מפכא לה גבי ביצה. — צ"ל: מה איכפלה לה פתילה גבי ביצה (וכעין זה במעשרות פ"ה ה"ב ויבמות פ"ג סוה"ד וע"ע סוטה פ"ב ה"ה "מה איכפת ליה ממזר גבי קינוי" והוא ט"ס).
שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן האמהות הבאתי — (פי' שאלו היה כרוב של שביעית מותר באכילה היה מביא של שביעית ואומר של ששית הוא ואינו חושש מה שלא ינהגו בו קדושת שביעית אבל לאחר שאסרו ספיחי כרוב של שביעית באכילה לא יחליפו עוד של שביעית בשל ששית שאינן חשודין להאכיל את האסור באכילה).
ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה. — פי' שאם מניח את הלוף והקינרס בקרקע סופן שירקבו בארץ ולא יצמחו עוד ונמצא מאבד אוכלי בהמה ולמה אין מחייבין אותו לעקור את הלוף ולשרש את הקינרס.
ובסוף תלתים שנין יחזרו לאתריהון. — הרמב"ן בפה"ת פ' ויחי (מ"ט כ"א) העתיק "ובסוף תלת עשרה שנין" (וע' מ"ש שם ע"ז), וכ"ה בילקוט שה"ש רמז תתקצ"ד ע"ש.
מבית חורין ועד הים מדינה אחת פרא כורין. — ע' ערוך ערך פרכורין שהעתיק במלה אחת "פרכורין" וביאורו בלשון יונית מקומות קרובים לעיר.
איתא חמי אילון עמק שביהודה כו'. — צ"ל: איתא חמי אילו עמק כו'.
[השלמות: אוכלין על הראשון כו'. פי' שנכבש תחלה וכיון שכלה הראשון אסור אבל אם כלו הב' האחרים מותרים כולם ולר"י אף אם כלה הראשון מותרין כולם כיון שא' מהם לא כלה כפירוש ר' נסים בפסחים נ"ב א' תוד"ה הכובש דהכי משמע בגמרא שעל משנה זו בירושלמי כאן וע' ר"ש כאן שכתב להפך.]
לית כאן עלי קנים כו'. — פי' דאשגרת לישנא הוא דקנים וגפנים שנויים יחד בכמה מקומות כמו בתוספתא יומא פ"ד ובבלי ב"ב פ' ב' (וע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ה עמ' 5) וב"ק פ"א א'. וע' ירושלמי שבועות פ"ג רה"ג ובבלי ב"ק ק"א ב' ובמכילתין פ"ד מ"ו.
[השלמות: אמר רבי חנינה מכיון שתסרח כו'. מפרש הטעם למה מותרין לשרוף התבן והקש משתרד רביעה שנייה.]
וכד מחסרין מייתין מן שוריא. — פי' שמביאין משורות הספיחין שבשדה.
אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם לא נמצא מאבד אוכלי בהמה כו'. — צ"ל: אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם א"ר מנא תיפתר בקדושת שביעית כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלמעלה פ"ז ה"א ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ה, וע' רא"פ שפירש ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה כששורף בתבן וקש, וזה תימה שהרי מפורש לעיל פ"ח ה"ב שמדליקין בשמן טהור של שביעית אף שהוא מיוחד לאכילת אדם, הן אמת שבבבלי סוכה מ' א' איכא מאן דאסר להדליק בתבן וקש של שביעית מפני שהנאתן אחד ביעורן ע"ש אבל אין זה כדרך הירושלמי כמו שרמזתי למעלה פ"ח ה"ה).
[השלמות: תבן של שביעית מהו שיהא אסור כו'. — פי' התבן והקש והא דאסר במתני' לשורפן לפני רביעה שנייה היינו משום קדושת שביעית.]
[השלמות: כשאינו יודע אם חשוד הוא. — ע' בסוף מעשרות [נ"ב ע"א].]
מהו מייכלא בפוניין לאשקלון. — צ"ל: מהו מייכלא כבניין באשקלון (פי' דכפניות יש בהן קדושת שביעית כדלעיל פ"ד ה"ז ואשקלון היא חוץ לגבולי א"י כלעיל פ"ו ה"א ולכן שאל אם יש לחוש לכפניות שבאשקלון שמא הן מא"י ואסורות באכילה לאחר הביעור).
הפך אפוי דלא מהמניה תני פרק. — צ"ל: דלא מחמיניה עד דפרק.
חלה מד"ת שביעית מדר' גמליאל וחבריו. — ז"ל רמב"ן בפה"ת פ' בהר (כ"ה ז'): אותו ריקה היה חשוד לעכב פירות שביעית ולאכלן אחר הביעור ואיסור ואמר שאיסור אכילת הטבל מן התורה והביעור ואיסור אכילת פירות שביעית אחר הביעור מן ר"ג וחבריו או שהביעור מה"ת ואיסור האכילה מדבריהן ולא היה חושש אלא שלא יאכל איסור תורה כו' או שמא אותו רשע סבר כדברי רבי (בבלי גיטין ל"ו א') דאמר בשתי שמיטות הכתוב מדבר ושביעית בזמן הזה דרבנן אע"פ שחלה דאורייתא (כצ"ל ברמב"ן שם).