Sha'arei Torat Eretz Yisrael on Jerusalem Talmud Sukkah Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו. — כל המאמר הזה אינו שייך כאן כל עיקר ומקומו למטה דשם איתא "גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך (ופה יש להוסיף מאמר הנ"ל) מה פליגין בשגזלו משופה כו'", וקאי על מחלוקת ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי דר' יוחנן מכשיר אף בגזל פסל וסיכך בו וריב"ל פוסל בזה ומפרש דהיינו בשגזל פסל כפי מדת הסוכה אבל אם גזל פסל ארוך יותר מכדי מדת הסוכה וחתכו כדי הצורך אף ריב"ל מודה דכשר.
מ"ד כשירה בשגזל קרקע. — פי' ובנה על קרקע זו סוכה ואין קרקע נגזלת (ע' כלאים פ"ז ה"ה) וה"ל סוכה זו כשאולה ע' בבלי ל"א א'.
אין תימר זרגונה ענפיו חופין את רובו כו'. — ע' ערוך ערך שזף שכתב דזרגון הוא שריג של גפן.
היה דרכו לגדל ירוקים אין תימר משום שאינן דומות לעצו הרי אינן דומות לעצו כו'. — צ"ל: אין תימר משום שאינן דומות לעצו הרי הן דומות לעצו אין תימר משום שנגמר פריו הרי נגמר פריו.
כמה דר' ישמעאל מרבה בהדס כו'. — צ"ל: כמה דר' טרפון מתיר בהדס (פי' קטום) יתיר בשאר כל המינין (פי' דר' ישמעאל ודאי מצריך הדר בהדס שהרי צריך א' שאינו קטום ומוסיף עוד שנים מדרשת הכתוב כדאיתא לעיל לכך ברור שבשאר המינין קטום פסול אבל ר"ט שמכשיר ג' קטומים ס"ד דסבר קטום אינו הדר א"כ יתיר קטום גם בשאר המינין) א"ל מיסבור את סבר על דר"ט קטום אינו הדר לית כן אלא קטום הדר (ונשמט ע"י ט"ס מן "קטום" עד "קטום") דתנינן ר"ט אומר אפי' שלשתן קטומין כו' מודה על קדמייתא (פי' שמודה לר' ישמעאל דצריך הדר בהדס וכן בשאר המינין דאל"כ ה"ל לר"ט לומר "אפי' כל המינין קטומין" אלא שסבר ר"ט שבהדס שעולה כמין קליעה אף אם הוא קטום הדר הוא מה שאינו כן בשאר המינים) ר' חגיי בעא כו' מה בא ר"ט להוסיף כו' (פי' מ"ט של ר"ט שחולק על ר"י ומכשיר בהדס בלבד אפי' שלשתן קטומין).
א"ר יוסה אילו הוה כתיב וכפות תמרים יאות כו'. — במנהיג הלכות לולב אות י"ד העתיק סבר ר' יוסי אילו הוה כתיב וכפות כו' (פי' והוא ר' יוסי התנא של משנתנו).
מן מה דאמר רב שמעית מן חביבי כו' שלא נתכוין לקדשן הוי דו אמר הללויה. — צ"ל: הוי דו אמר הללו יה (פי' מדאמר רב בשם דודו שר"מ לא נתכוין לקדשן משמע דחכמים חולקין עליו וסברי דהוא קדש שצריך לחלק "הללו יה" ורב סובר כחכמים, וכעין זה במע"ש פ"ה ה"ט "הוי הוא אמר נותנין מעשר לכהונה"; וע' באשתדלות ח"ב פי"א הערה ג' שפירש באופן אחר שמזה שרב סיפר מה ששמע מדודו דבר פלא כזה משמע שרב עצמו חולק על זה וכ"ה בשם רב בבבלי פסחים קי"ז א').
ר"ז בעי קומי ר' אבהו מה נעני א"ל ר' אבא כיפא קומי כו'. — צ"ל: מה נעני (פי' איך נאמר "הללויה" אם במלה אחת או בשתים) א"ל ר' אבהו כפוף פומך (פי' שתעשה הפסק משהו בפיך באמצע הללויה שתהא נראה כשתי מלות וגם כמלה אחת) ר' יונה עני הכין והכין ר' ליעזר עני הכין והכין (פי' פעמים במלה אחת ופעמים בשתי מלות) רב בשם ר' אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים כו' (כ"ה בברכות סופ"ח ומגילה פ"א הי"א וע' באו"ז ח"ב סו"ס רנ"ו שכתב בשם הירושלמי "כשש"ץ אומר הודו קהל מה עונין א"ל זיל לכיפה" וביאר שם דהיינו שצריך לענות הודו כמו שהש"ץ אומר כמו מי שצועק אל הסלע הבת קול עונה ג"כ כצעקתו ע"ש והדוחק נראה לעין).
א"ר יונה אילו הוה כתיב ולקחתם לפני ה' אלקיכם הייתי אומר כאן מיעט כו'. — צ"ל: הייתי אומר כאן ריבה ובמקום אחר מיעט אלא ולקחתם כו' (כ"ה ברה"ש פ"ד ה"ג).
אמר לון ר' יוסי לא מן הדא אלא מן הדא דאמר ר' אילא כו'. — פי' דלחברייא אין ר' יוסי פוטר אא"כ הוציא את הלולב לרה"ר קודם שיצא בו אבל מן דר' אילא אפי' הוציאו אחר שיצא בו פטור.