מתניתא דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרית כו'. — פי' והכא תנן ומלמדין אותו לומר כל מי שהגיע לולבי לידו כו' ומדלא אמר "שיגיע" לשון עתיד אלא "שהגיע" לשון עבר דהיינו לאחר שכבר חטף לולבו של חבירו והוא כר' יהודה.

רב חונא יהב אתרוגא מתנה לבריה א"ל אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה. — צ"ל: ואין למחר לית הוא לך מתנה (פי' שרב הונא היה בבבל ושם עשו שני ימים טובים מפני הספק ולאחר שיצא רב הונא ביום ראשון נתנו במתנה לבנו הקטן לצאת בו ואמר לו שאינו נותן לו אתרוג זה במתנה אא"כ יום זה הוא יו"ט בא"י אבל אם הוא חול ולמחר יו"ט איני נותן לך היום אתרוג זה במתנה מפני שאין הקטן יכול לחזור ולהקנות לו ואין אדם יוצא ביו"ט ראשון בלולבו של חבירו וע' בבלי מ"ו ב').

[השלמות: רב מפקד לדבית רב אתי. — ע' מ"ש במעשרות פ"ד ה"ו (עמ' 110)]

א"ר אבהו ולכה לישועתה לנו לך יודייה. — צ"ל: לך ודאי (וכ"כ הרד"ל בביאור שמות רבה פ"ג אות ד'. וביאור זה מדלא כתיב לך אלא לְכָה דרשינן שאינו לשון הליכה אלא לשון אליך כמו לְךָ. וענין "ודאי" כפשוטו כמו בכריתות י"א א' "זו שפחה ודאית", ובירושלמי ברכות פ"ח ה"ז "אבדלה ודאי", ובב"ר פפ"ז אות ט' "מלאכתו ודאי" פי' מלאכה כפשוטו, וכן בבבלי סוטה ל"ו ב' ודלא כמ"כ שם; ובמדרש שמואל רפכ"ה "בנות ישראל ודאי", ואותו ענין בירושלמי נדרים סופ"ט "בנות ישראל ממש"; ובספרא ר"פ קדושים ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודין והמפרשים נדחקו בזה, וברור שצ"ל: "אל תפנה לראותם ודאי", וכ"ה הנוסח במדרש קהלת פ"ט אות ט', ואותו ענין בירושלמי ע"ז רפ"ג "אל תפנה לראותן ממש"; והיינו מה שאמרו בשמות רבה פ"ג ועתה לכה ואשלחך אל פרעה א"ר אלעזר לכה ודאית כלומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, שעניינו דדריש לְך בשוָא ולא מלשון לֵך בצירה ולכה כפשוטו וכקריאתו, ומה שנוסף במדרש שם "ההא שבסוף התיבה" הגה"ה היתה מן הצד לבאר לשון המדרש ואינו מגוף הספר; ומה שביאר הרד"ל ע"ז אינו מחוור ע"ש, וע' במערכת הגדולה של המסורה אות ה' שכותב על ח' יתירה "ודאי").

אשר הוצאתיך מארץ מצרים הוצאתיך כתיב. — פי' דורש כמו הוצאתיך בשורק מדכתיב מלא וי"ו בין ה"א לצד"י (ספר המסלות סימן י"ז).

והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון כו' אך חלק ר' חייה כו'. — צ"ל: אך חלק או חילוף (כ"ה בחגיגה פ"א ה"ד) ר' חייה בשם כו' משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה (פי' וכיון שאינו מתחייב בחגיגה בלילי יו"ט הראשון אינו חייב בשמחה מה"ת ומש"ה תני לעיל דחגיגת י"ד יוצאין בה משם שמחה בלילי יו"ט הראשון אע"פ שנשחטה לפני הרגל מאחר שאין שמחת לילי יו"ט הראשון מה"ת).

[השלמות: רב חיננא בשם רב מי שסוכתו כו'. —צ"ל: רב חיננא בשם רב הושעיא מי שסוכתו כו' מה דאמר רב הושעיא (כ"ה בפסיקתא דר"כ פסקא ל') בשהיה בדעתו לאכול מה דאמר שמואל בשלא היה בדעתו כו'.]

ומ"ד אינו צריך שיהא מילויין לשם החג ר' לעזר כרבנן. — פי' שמאחר דניסוך המים מדרבנן אינו צריך למלאות לשם חג דוקא.

לית יכיל דא"ר יוחנן כל שיטת ר' לעזר כו'. — פי' ומחולקות הברייתות למ"ד ניסוך המים מן התורה ומילא המים שלא לשם חג אם כשרין לנסך בחג או לא.

כן ר' לעזר אמר ניסוך המים ד"ת מה נפק מן ביניהון כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: כן ר' לעזר אמר ניסוך המים ד"ת אית תניי תני יש להן שיעור ואית תניי תני אין להן שיעור מה נפק מן ביניהון א"ר זעירא והוא שניסך ג' לוגין בפנים וג' לוגין בחוץ מ"ד יש להן שיעור (פי' שאינו יכול לנסך בפנים אלא פעם אחת בלבד ג' לוגין לפיכך אם ניסך בפנים ג' לוגין וחזר וניסך בחוץ ג' לוגין) פטור (פי' מפני שאינו מתקבל בפנים).

לשון חיבה לשון שיבעה לשון שכרות. — בבבלי מ"ט ב' וכן בפסיקתות דר' כהנא ורבתי פיסקא את קרבני לחמי ועוד בבמדבר רבה פכ"א אות י"ז בכולן הנוסח לשון שתייה (במקום "חיבה").

נקב שאינו מוציא מים מוציא יין ושאינו מוציא יין מוציא שמן ושאינו מוציא שמן מוציא דבש. — כגירסא זו היתה עוד לפני ר' חננאל בפירוש סוכה מ"ח ב' וכ"כ הר"ש בכלים פ"ג מ"ב דכלי המחזיק מים ויין אינו מחזיק שמן וכן בק"ע כאן כתב דהנסיון מעיד דשמן זב יותר מיין, וכן בתוספות חדשים שבת פ"ח מ"ד כתב ג"כ שהחוש מעיד כן. אבל אני בעצמי נסיתי וראיתי כי הנקב שמוציא מים אינו מוציא שמן וגם הדעת נותנת שהמשקה שהוא יותר עבה צריך לנקב יותר גדול לזוב דרך שם וכ"ה דעת רש"י בשבת פ' א' ד"ה של יין וע' בתויו"ט פ"ח מ"ד שם (ובלי ספק שהק"ע ובעל התוספות חדשים לא נסו בעצמם וסמכו על אחרים וכשל עוזר ונפל עזור) ולכן יש להגיה בירושלמי כאן: נקב שמוציא מים אינו מוציא יין ושמוציא יין אינו מוציא שמן ושמוציא שמן אינו מוציא דבש.

מה טעמא ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל כו'. — יש להפך הגירסא וכצ"ל: מה טעם א"ר שבתי המשמח אלקים ואנשים עד כדון יין מים (פי' שמקרא זה כתוב ביין) ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל.