היו שנים שלשה קטנים כמחותכין הן. — צ"ל: היו שנים שלשה (פי' שגדלו שני בצלים כתאומים ביחד או שלשה יחד) וקטמן (פי' שהפרישן וחלקן אחד אחד) כמחותכין הן (בכל הסוגיא צ"ל כמו שהגיה בשנות אליהו לבד מענין זה שנשתבש שם ע"ש).

מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו מותר. — צ"ל: במחמץ בגופו אבל במחמץ במימיו ד"ה מותר (כן מוכח מפי"א מ"ב).

[השלמות: כמה דר' יוסי אמר כו'. — צ"ל: כמה דר' יוסי אמר תמן (שבת פ"ג מ"ג) אין תבשילו תבשיל ברור כן הוא אומר הכא אין חימוצו חימוץ ברור.]

מי צתרי. — (פי' צתרי היא סיאה בלשון המשנה ע' שביעית פ"ז סוה"ב. והמים שנכבשו בהן הצתרי) רב אמר אסור (פי' מפני שיש בהן טעם צתרי) ושמואל אמר מותר (פי' שסבר שטעם אינו כממש).

אייכל שמואל לרב מי צתרי הדין טויה. — צ"ל: בהדין טוויה (כן הגיה בניר וביאורו שמפני שהצתרי נתנה טעם במים והמים נתנו טעם בצלי ה"ל נותן טעם בר נותן טעם ואפי' רב מודה דמותר; וכעין זה יש בבבלי חולין קי"א ב' דשמואל האכיל לרב דגים שעלו בקערה בכותח דהוי נ"ט בר נ"ט וכדאמרינן התם ולא היא שאני התם דנפיש מררה טפי, והא דאיתא התם חס ליה לזרעא כו' פי' דגם אני סובר דנ"ט בר נ"ט שרי ודלא כתוספות שם).

והא ר"ש אמר נ"ט לפגם מותר כהדא כו'. — צ"ל: והן אשכחן דר"ש אמר לא לשבח ולא לפגם אסור כהדא דתנינן (במשנה י"א) ר"ש אומר כו'.

וכמה לוגא עביד תרתין ליטרין כו'. —מכאן הוא מקור לדברי הרמב"ם בפ"א הי"ב מעירובין שכתב דליטרא האמורה בכל מקום מלא שתי רביעיות. אבל מ"ש עוד הרמב"ם שם שמשקל ליטרא מים הוא ל"ה דינר הוא סותר הירושלמי כאן שהוא משקל מאה זוזים (ואע"פ שהרמב"ם שיער במים ובירושלמי מיירי בציר דגים א"א שהציר יכבד מן המים כשלש פעמים) וכ"כ רש"י בבכורות נ' א', וכפי הנודע גם הליטרא של היונים היתה של מאה דינר כ"ש במוסף הערוך ערך ליטר, אבל דברי הרמב"ם נובעין ממעין טהור מהגאונים כמו שיתבאר למטה.

ודע שהתוספות בסוטה (ה' א') כתבו בשם ר"ח שהרביעית היא משקל כ"ה סלעים ולפ"ז משקל הליטרא ארבע מאות זוז והוא שיעור מופלג, וכבר תמה ע"ז בשו"ת חוט השני סימן צ"ז ונדחק בזה ע"ש. אבל ברור הוא שט"ס לפנינו בתוספות ויש להגיה "כ"ה כספים" וכמו שהוא בערוך ערך רבע שבלי ספק שדבריו נובעין מפירוש ר"ח, וכספים אלו שהזכיר ר"ח הן הן זוזים של אלקירואן שהזכיר הרי"ף ברפ"ח דעירובין דשם כתב שהקב יש בו ארבע מאות זוז במשקל אלקירואן (עיר במדינת אפריקא כנודע והיא עיר מולדת ר' חננאל), ור' נסים גאון כתב בספרו המפתח עירובין פ"ב ב' בשם הגאונים דמשקל הביצה י"ז כספים חסר שליש מכספים של ארץ ישראל ומשקל הקב ארבע מאות כספים, עוד בשבלי הלקט סימן רי"ב בשם תשובות הגאונים שיעור ביצה משקל ט"ז זוז וארבע גיראות (פי' כמו עשרים גרה השקל וגיראות אלו הן מעות שהן שש בדינר) במשקל כסף של בגדד ע"כ ומזה יוצא דזוזי אלקירואן הן כספים של ארץ ישראל וזוזים של בגדד, ונקראים ג"כ ערביים כ"ש בכפתור ופרח פט"ז בשם הרי"ף פרק כיצד משתתפין (ולפנינו נשמט זה מדברי הרי"ף שם) דליטרא מאה דינרין שהם במשקל ערביים שהוא משקל אלקירואן קמ"ד זוז ע"כ (והן הן הזוזים הערביים שנזכרו בבכורות ג' א' וע"ש בפרש"י) והנה לפי מה שנתבאר שמשקל הרביעית לדעת הגאונים היא כ"ה כספים ערביים, תהיה משקלה בדינרי צורי י"ז וחצי פחות משהו והליטרא שהיא שתי רביעיות משקל ל"ה דינרין בקירוב ומכאן נובעין דברי הרמב"ם בהלכות עירובין הנ"ל ¹ וע"ע מ"ש בפאה פ"ח ה"ה (עמ' 31).

ויש להעיר עוד שמהירושלמי כאן נראה שהזוזים שהן מאה בליטרא הן זוזים של יהודה, ומשמע מזה דבכל מקום שנזכרו בתלמוד דינרין וסלעים סתם הן הן של יהודה ובתשובת חוט השני הנ"ל נסתפק בזה ע"ש.

footnotes: ¹ ולהשוות דעת הרי"ף והרמב"ם והגאונים נ"ל שהרי"ף שיער בליטרא ערבית שבזמנו שהיתה משקל מעה דינרין צוריים אבל הרמב"ם שיער הליטרא הנזכרת בתלמוד שהיתה בזמן חז"ל ומפני שהגאונים אמרו דלוג הוא משקל ק' זוזין ערביים שהן ע' דינרין צוריים וכן מצא הרמב"ם שהיה מן המדקדקים בשיעורים כ"ש במ"מ הלכות עירובין שם ולפי מה שאמרו בירושלמי כאן משקל הלוג מאתים זוז לכן סובר הרמב"ם דזוזין של יהודה פחותין הרבה מדינרין צוריים שכל אחד של צ"ו שעורה אבל הזוזין של יהודה כל אחת של שלשים ושלש ומחצה שעורה וליטרא של חז"ל משקלה מאה זוזין כאלה ולפ"ז תהיה משקל ליטרא זו שלשים וחמש דינר צורי והלוג שבעים דינרי צורי.

[השלמות: בעכברא. — שם עיר ע' קהלת רבה ב' י"א וב' ע"ז ל' א' וב"מ פיד ב', הג' מיימוניות פט"ו ממא"ס בשם ראבי"ה.]

[השלמות: והלא אין ציר דג טמא מציל. — צ"ל: ואין דג טהור מציל (פי' שאין דג טהור מצטרף עם צירו כדי לבטל רביעית ציר דג טמא, ובש"א גורס בסאתים ציר שאינו של דג טמא מציל פי' שאם יש שם סאתים ציר מדגים שאינן טמאים, אבל איני יודע למה הוצרך לזה דפשוט הוא).]

ותני כן בד"א בזמן ששולה כו'. — צ"ל: תני בד"א בזמן כו'.

גבונתה איקלקלת כו'. — פי' גבוגתה שם נהר והגוים עשו אותו ע"ז והשתחוו לו ע' שביעית סופ"ח ומש"ש.

[השלמות: ואילין אגרתא לא גייס לוקס כו'. — פי' שהם שמות גוים ומ"מ כשרין בגיטין כיון שיש גם בישראל שמות כאלה בחוץ לארץ.]

א"ר יוחנן לית כאן נכבשין אלא נשלקים כבוש כרותח הוא. — המפרשים פירשו דשלוק פחות ממבושל ואעפ"כ תמוה דמ"מ רותח הוא בכל אופן ולמה כבוש כרותח ושלוק אינו כרותח ולכן כתב בספר דה"ר ח"א כרך ה' צד 568 שט"ס הוא וצ"ל "לית כאן נכבשים אלא נשלקין כבוש לא כרותח הוא" ומוסב על מי"א "ר' יוסי אומר כל הנשלקין עם התרדין אסורין מפני שהן נותנים את הטעם" ויש שהיו שונים "נכבשין" וא"ר יוחנן שטעות הוא דכבוש אינו כרותח וכעין זה בבבלי חולין קי"א ב' כי אתא רבין א"ר יוחנן מליח אינו כרותח כבוש אינו כמבושל.

מודין חכמים לר"ע בבשר בבשר שהוא מותר כו'. — צ"ל: מודה ר"ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור (גם בהגהות הגר"א הגיה "אסור" במקום "מותר") א"ר זעירא לר' יסא ואלו לא איתאמרת הדא לא הוינן ידעין דהוא כן ר' הונא שמע לה מן דבתרה ר"ע אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין חוץ מן הבשר הא בשר בבשר אסור ודילמא לא איתאמרית אלא מודה ר"ע לחכמים בירק של חולין עם חסית של תרומה שהוא אסור א"ר יוסי הוינן סברין מימר של בעל כו'.

ר' ירמיה בעי שלקה בחלב מהו. — כנוסח זה העתיק ברקח סתמ"ה והשאלה היא אם אין בזה משום בשר בחלב מאחר שאינה בולעת אבל בפ"מ הגיה "שלקה בחלא" וכן הסכים בשער החדש שעל העיטור (שער א' הכשר הבשר); ואינו מחוור לדעתי שלא מצאתי בשום מקום בירושלמי שיקרא לחומץ "חלא" רק בסימי כמו בסופ"ד דמע"ש וברפ"ג דפסחים.

[השלמות: שלקה ר' בא ואוכלה ליה כו'. —גי' העיטור: ר' אמי שלקה ואוכלה לה וא"ד מלחה ר' אמי, וכעין זה גירסת רקח סתמ"ה אלא שגורס ר' בא.]

העיד אדא חבירינו לפנינו בששים. — באו"ז ח"א סתנ"ד העתיק בששים ואחד.

מעשה בא לפני ר"ג ברבי א"ל אבא לא מורי בארבעים ושבע כו'. — פי' בלשון תמיה דאף במ"ז בצים עם קליפתן עדיין אין בהן ס"א בצים קלופות ולפיכך אסרן רבי וכ"ש במ"ה שאסורין וכן פרש"י בחולין צ"ח א' ועוד פירוש אחר כתב רש"י שם שהוא חולק ומתיר אף במ"ה ולפ"ז הוא בניחותא וכן דעת הש"ך יו"ד ספ"ו אות ט"ו וכן פירש הרא"פ כאן, ואין זה מחוור מפני שאינו כסגנון הירושלמי.

[השלמות: אית תמן חמשין. — פי' ואז בטל בששים שקליפי חמשים בצים הן עשר בצים וא"כ הבצים וקליפיהן הן ביחד ששים ומבטלין את האיסור.]

והוא ששלקן בקליפיהן שלוקות כו'. — בשו"ת רשב"ץ ח"ג סימן נ' העתיק בשם הירושלמי "ביצים טרופות ששלקן עם הטמאות מותרות הדא דתימר ששלקן בקליפיהן אבל שלקן כשהן קלופות שיעור אחד יש להן".

בצים שהקרימו ה"א אסורות. — גירסת עיטור ח"א שער א' ורקח סתמ"ו "מותרות" ופי' "שהקרימו" בלא קליפה ואינו מחוור, ועיקר הגירסא "שהרקימו" פי' שנרקם בה ולד.

[השלמות: חלמון אסור חלבון מותר. — גירסת רקח סתמ"ז: חלבון אסור וחלמון מותר אר"ז הן דאמר חלבון אסור שנמצא במקום זכרותו של חלבון ואפי' חלמון והוא שנמצא כו' (פי' אפי' חלמון אסור כשנמצא דם בחלבון וע"ש).]