Sheilat Shalom on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Comment 68
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**אלמא קסבר ר"א בן יעקב כולי' קרא בכסות משתעי. וכו'**מזונות תקנתא דרבנן היא וכו'. אהא דאמר רבא בכתובות (מז:) האי תנא סבר מזונות מדאורייתא דתניא שארה וכו' ר"א ב"י אומר שארה כסותה לפום שארה תן כסותה וכו'. בא גאון להסביר פנים בהלכה דהא דתניא תקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה וכו' כלומר דמזונות אינו אלא תקנתא דרבנן לא אתיא בא כת"ק ולא כר' אליעזר דשניהם ס"ל דמזונות אתיא מקרא. אלא רק כר"א ב"י אתיא הך ברייתא ורצון גאון לאפוקי ממ"ש תו' (מח:) ד"ה רבי אב"י וכו' ולפ"ז תימא ברייתא דלעיל וכו' כמאן אתיא. ולהעיר אזן בלמודים לא אכחד בזה מ"ש בס"ד בחיבורי מיני תרגומא למען ימצא כן דברים ערבים ומתוקים להעלות ארוכה בכל און. לדעת גאון. וזה הדבר אשר ערכתי בע"ה בחיבורי הנ"ל בפ' משפטים. כתב הרמב"ן בפירושו שארה כסותה ועונתה של זו לא יגרע וכו' ופרש"י שארה מזונות וכו' וכן ואמר אנקלוס זיונה ובגמרא אמרי' על מי שאמר כך והאי תנא סבר מזונות דאורייתא וכו' והמובן בסוגי' הגמרא שהם דברי יחיד והלכה מזוני תקינו לה רבנן וכו' שארה קרוב בשרה וכסותה כסות מטתה וכו' ויהא זה כהוגן על דין ההלכה ויהו המזונות ומלבושי האשה מדבריהם עכ"ל. אמנם לא וכדברי הרמב"ן דעת הרמב"ם ברפ"ב מה' אישות כתב בזה"ל כשנישא אדם אשה יתחייב לה וכו' שלשה מהן מן התורה ואלו הן שארה כסותה ועונתה שארה אלו המזונות וכו'. וכתב הה"מ השלשה דברים שכתב רבינו שמן מן התורה ואחד מהן המזונות הם מחלוקת תנאים בכתובות (מז:) בבריית' ופסק כדברי האומר שארה אלו מזונות וכן תרגום אנקלוס שארה זיונה וכן פרש"י בפי' התורה אבל הרמב"ן ז"ל כתב שם בפי' החומש שמזונות ומלבושי אשה מדבריהם ואני תמה בדבריו בענין המלבושים דהא בכולהו תנאי דברייתא שהם ת"ק ור' אלעזר ור"א בן יעקב אע"פ שנחלקו במזון כולן שווין שכסותה הוא כמשמעו והמלבושין הן מן התורה וכן נראה לי עיקר לפי שלא מצאתי שהוזכר בכסות תקנת חכמים ועוד שכל התנאים הנזכרים שוין בה ונ"ל שהמזונות הם מדבריהם שלא כדברי האומרים בברייתא שהמזונות הם מן התורה ואע"פ שהם שנים לגבי ראב"י מ"מ משנת ראב"י קב ונקי ועוד שכן מכרעת ברייתא אחרת דאמר תקנו מזונות כו' וכן משמע בגמרא בקצת סוגי' שהמזונות הם מדבריהם כנ"ל אבל הרשב"א ז"ל וקצת מפרשים ז"ל הסכימו לדעת רבינו שהם כלם מן התורה עכ"ל הה"מ. היוצא מדברי הרב המגיד שהרשב"א והרמב"ם ס"ל דמזונות דאורייתא. כאנקלוס. וכ"כ הטור אה"ע ריש סימן מ"ט כמ"ש הרמב"ם וכן מה שמשיג הה"מ על הרמב"ן שכתב דמלבושי האשה מדבריהם מהא דכולהו תנאי דברייתא וכו' כולן שווין שכסותה הוא כמשמעו וכו' ועוד שכל התנאים הנזכרים שווין ביה ולכאורה הוכפל דבריו במ"ש ועוד שכל התנאים וכו' הלא כבר דיבר מזה שכתב דכולהו תנאי דברייתא כו' אלא כדי דלא נימא דלפי' הרמב"ן שפי' כסות שעל המטה כמו דכתיב כי הוא כסותו לבדו במה ישכב ע"ש א"כ נוכל לומר דזהו שאמרו התנאים כסותה הוא כמשמעו היינו כסות שעל המטה לפיכך סיים הה"מ ועוד שכל התנאים הנזכרים שוים ביה כלימר כמי דלר"א ב"י הפי' של כסותה היינו מלבושים ה"נ לשני תנאים הראשונים נמי פי' הכי באומרם כסותה כמשמעה היינו מלבושים [כמו כנפות כסותך דברים כב] וקצת מזה תמצא בלחם משנה. וקצת ביתר ביאור כתב הר"ן פ' נערה שנתפתתה בז"הל בגמר' איכא תנאי דסברי מזונות דאורייתא דתניא שארה אלו מזונות כו' וראב"י פליג ואמר דשאר כסותה ועונתה כו' לכסות אתא וכיון דלכולהו תנאי דבגמ' ס"ל דכסותה כמשמעה היה נראה לומר דכסותה מדאורייתא אלא כיון ששנינו במשנתינו חייב במזונותיה ולא הזכיר הכסות כלל נראה שהכסות בכלל מזונות ועלה דמתניתין תני' בבריי' תקנו מזונות תתת מעשה ידיה דמשמע שהכסות אינו אלא מן התקנה וכיון דסוגיין דעלמא במזונות דרבנן כדאי' בפ' אע"פ קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר משמע שאף הכסות אינו אלא מדבריהם ואפשר דדרשינן שארה זה קרוב בשר כדדריש לה רב יוסף בגמר' ועונתה כמשמעה וכסותה דרשי' מיניה שלא ישמש מטתו ע"ג קרקע אלא במטה מוצעת וכו' קרא לעונתה הוא דאתא וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל בפי' התורה אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפ' י"ב מה' אישות כמ"ד מזונות דאורייתא עכ"ל הר"ן. ברם לפמ"ש התי"ט בד"ה וחייב וכו' בזה"ל ואני תמיה דלא תנן שחייב בכסותה אבל דלא תנן חיוב העונה לא קשיא די"ל דלא בעי למתני וכו' ואפשר כיון דשייר עונה שייר נמי כסותה וכו'. א"כ אין ראיות הר"ן מוכרת [וחידוש מהתוי"ט שלא רמז בדבריו מדברי הר"ן כלום כאלו היה דברי הר"ן נעלמי' מעינו. עוד אינני מבין דלמה דוק' תמה שלא תנן כסותה [במשנה] שחייב לה הבעל הלא יש עוד דברי' שחייב לה הבעל כמו שחשב הרמב"ם (פי"ב ד"ב מה' אישות) עיקר כתובה ולרפאותה אם חלתה וכו' אלא מאי אית לך למימ' מפני שמבוארי' להדי' בשאר דוכתי במשנה אחריתי להכי לא חשבו במשנה דהכא א"כ גם בכסותה י"ל הכי. ובזה יש לדקדק ג"כ קצת אהוכחת הר"ן] עוד כ' התי"ט לתרץ דכסות' זיל קרי בי' רב הוא וליכא מאן דפליג בכסותה כמשמעו אבל לר"א ב"י דכולה קרא. לכסותה אתיא כדאי' בברייתא ומזונות אתיא בק"ו [ע' במה שאכתוב להבא בס"ד] איצטריך למיתני דחייב ודלא תני עונה דאתיא נמי בק"ו היינו כמ"ש וכו' עכ"ל אמנם לפי דברי הר"ן נסתר זה דהא י"ל כסותה דכתוב בתורה לאו היינו מלבושים וכן לפי מ"ש הרמב"ן הנ"ל א"כ לאו זיל קרי ביה רב הוא וה"ל לתנא לאשמעינן שהבעל חייב להלבישה אלא ברור כמ"ש למעלה דהתנא סמיך עצמו ממה שמבאר במשניות דלהבא על הסדר והיינו חיוב עונה מפורש במשנה (סא:) וחיוב ושיעור כסותה מפורש במשנה (סד:) וכן לקתה שחייב לרפאות' מפורש במשנה (נא:) וכן כל הנך חיובי בעל לאשתו מפורשין כל אחד במקומו ומשנה דהכא (מו:) דקתני וחייב במזונתיה בפרקונה וכו' חדא מתרי ותלת נקט. עוד כתב התי"ט לתרץ בז"הל ועוד אפשר לי לומר דמתני' סברה כבריית' דאמר לעיל תקנו מזונות ושהם מדבריהם ולהכי אצטריך למתני וזה סיוע גדול להרמב"ן בפי' החומש שסובר דמזונות מדבריהם דהא סתם משנה הכי סברה עכ"ל. אמנם לשיטת הרמב"ן עצמו שפסק דגם [כסותה דהיינו] מלבושי אשה וכן מזונות שניהם מדבריהם. א"כ סיוע שאין בו ממש הוא והנה סיים התוס' בז"הל ועוד בריש פ"ג דמעשרות מוקמינן למתני' דהתם כמאן דאמר שאין מזונות אשה דאוריית' עכ"ל ואף שקיצר בכאן סמך עצמו על מ"ש ריש פ"ג דמעשרות בד"ה בניו ובני ביתו אוכלי' ופטורים בירושלמי פריך ואין להם מזונות כלומר ומאי שנא מפועלים דסיפא ומשני כמאן דאמר אין מזונות לאשם מדברי תורה כלומר וכו' ע"ש. הן אמת לכאורה יהיה ממשנה דמעשרות וכאוקמתיה דירושלמי ראיה להדי' כדעת הרמב"ן והרב המגיד וסייעתם ותיובת' להרמב"ם והרשב"ם וסייעתם דפסקו מזונות האשה דאוריית'. איברא כבר מצינו שנאמר על כמה גדולי ראשונים אגב חורפי' לא עיין או אגב שיטפיה וכו' כן אבקש מעצמות הקדושים של מארי דודי זקיני הגאון תוי"ט כי אחר העיון בירושלמי אדרב' משם קצת ראיה לשיטת הרמב"ם וסייעתו. כי ז"ל הירושלמי ניחא בניו ובני ביתו ואין לה עליו מזונות כמ"ד אין מזונות לאשה דבר תורה כהדא דתניא אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית אבל נזונית היא אצל בעלה שביעית וכו' ופי' רא"פ בז"הל ניחא בניו אבל בני ביתו קשה לן הייני אשתו הרי יש לה עליו מזונות ומ"ש מפועלין דאסורים כשיש להן עליו מזונות דה"ל כמקח וה"נ גבי אשתו ליהוי כמקח: אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית שאסור לפרוע חוב מדמי שביעית אבל יכולה שתיזון אצל בעלה פירות שביעית בלא פסיקא שלא נראה כפורע החוב ה"נ כאן כיון שאין פוסקין לה רק עמו אוכלת לא נראה כפריעת חוב וכמקח ואתי' אפי' למ"ד יש לה מזונות דבר תורה וגרסי' או כהדא וכו' עכ"ל ואם היה לאד"ד גאון תי"ט פי' אחר מספיק למה דסיים הירושלמי כהדא דתני אין ב"ד פוסקין וכו' נגד פי' של רא"פ והואנעלם ממני עכ"פ זכיתי בזה שאין הראיה זו מן הירושלמי סתירה לשיטת הרמב"ם וסייעתו שהם מפרשים כפי' רא"פ וחזינן מדטרח הירושלמי לאוקמי מתניתין כמ"ד מזונות אשה דבר תורה נראה דקי"ל כוותיה וכדעת אונקלוס שארה זיונה. וראיתי בירושלמי דכתובות ריש פ"ז אי' נמי בזה"ל ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו וכו' כמ"ד אין מזונות האשה מדברי תורה כהדא דתנא אין ב"ד פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית וכו' וע פי' הגאון קרבן העדה ומשיג שם על הפי' של רא"פ במעשרות פ"ג ש"ש היטב. והשתא יש לצדד בזכות של התי"ט. ומה שלא הביא התי"ט אותו הירושלמי דריש פ"ז דכתובות שהיא מבואר יותר י"ל הואיל דמסוגיא דגמר' דילן (ע:) דמוקי המשנה של המדיר וכו' באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ע"ש. שוב אין דברי ירושל' מוכרחין. ודו"ק היטב כי קצרתי. ועל לב נכון בטחתי. ומה שעומד נגד זה עדיין הרב המגיד שכתב ונ"ל שהמזונות הם מדבריהם וכו' ואע"פ שהם שנים מ"מ משנת ר"א ב"י קב ונקי [הביאותי דבריו למעלה] אכן כבר כתב עליו הכ"מ בזה"ל. ואני אומר שלא דקדק בדבריו דהא מסיים בברייתא אליבא דראב"י דמזונות ועונה הוי דאורייתא וכמ"ש תו' בפ' נערה עכ"ל. וכדי שיהיה הכל גלוי לעיני קורא משכיל אעתיק לשון התו' (מח.) ד"ה ראב"י אומר שארה כסותה לפום שארה תן כסותה וכו' פי' דראב"י סבר נמי מזונות דאורייתא דהכי מתניא סיפא דברייתא מזונות מניין אמרת ק"ו מה דברים שאין בהם קיום נפש כך דברים שיש בהם קיום נפש עאכו"כ. דרך ארץ מניין אמרת מה דברים שלא נשאת עליהם לכתחילה אין רשאי למנוע ממנה דברים שנשאת עלי' לכתחילה אינו דין שאין רשאי למנוע ממנה ולפ"ז תימא ברייתא דלעיל דקתני תקנו מזונות תחת מ"י דמשמ' דמזונות דרבנן כמאן אתי' עכ"ל. הרי מבואר להדי' מתו' דס"ל מזונות דאורייתא וכאנקלוס והרמב"ם וסייעתו. וראיתי בש"ך ח"מ סי' צ"ז ס"ק י"ז ואם באו וכו' דבטור אה"ע ריש סי' ס"ט פסק דמזונית דאורייתא וכ"פ הרמב"ם ריש פי"ב מה' אישות והרב המגיד האריך שם בזה וכו' ומה שהקשה הכ"מ ריש פי"ב מהל' אישות פל הה"מ לא קשה מידי כשתעיין במזרחי פ' (שופטים צ"ל) משפטים עכ"ל [וע"ש בסמ"ע ובדרישה שהאריך דגם הרי"ף שכתב שם דרבנן היינו דחכמים תקנו דמזונות שהיא חייב לזון את אשתו מדאורייתא בשיש לו דוקא ולפיכך החוב קדמו ע"ש כי כאן אין מקומו] וראיתי עוד שבאר היטב כתב על הכ"מ ואישתמיטתיה לבעל הכ"מ דברי המזרחי פ' משפטים ע"ש עכ"ל ולא ידעתי אם תפס בסימנים [דאורייתא] בהשמטה זו דהא הכ"מ מעיד בעצמו וסיים כמו שכתבו התו' בפ' נערה הרי חיזק הדבר במסורת ממ"ש תו' בשם הרשב"ם מכח הבריי' דמזונות דאורייתא היא וא"כ שפיר הציל הכ"מ כל אותן הגדולים שסוברים דמזונות דאורייתא שלא יתנגדו לראב"י דמשנתו קב ונקי משום דאינהו ס"ל כרשב"ם שמפרש ע"פ הברייתא דגם ראב"י ס"ל מדין ק"ו שהמזונות ועונה הוא מדאורייתא. ויש בזה ליתן טעם לשבח דבהא פליגי הת"ק ור' אלעזר ס"ל אף דאתיא בק"ו מ"מ מלתא דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא [כדאי' פסחים [י"ח: עז:) ועוד יוד פעמים בש"ס. ובאיזה מהן תמצא דאיכא למ"ד דלא אמרי' דטרח וכתב לה קרא]. אבל ראב"י לא ס"ל הכי. ולפיכך קשי' ליה אחרי דמזונות ועונה אתי' מכח ק"ו מכסותה וא"כ שארה ועונתה למה לי לכך פירש ראב"י לפום שארה וכו' ולפום כסותה תן עונתה. ומעתה חובה עלי להעתיק דבריו של המזרחי ז"ל בפ' משפטים שארה אלו מזונות במכילתא ומייתי לה בפ' נערה ומה שטען עליו הרמב"ן ז"ל שהם דברי יחיד והלכה מזוני תקנתא דרבנן הן הנה הרמב"ם והסמ"ג והרשב"א ובעל הטורים. וכמה פוסקים אחרים כולם פסקו שהמזונות הן מן התורה ומה שכתב בעל המגיד משנה ואע"פ שהאומרים מזונות מן התורה הם שנים לגבי ראב"י מ"מ משנת ראב"י קב ונקי אינו מחוור שהרי בסיפא דברייתא במלתא דראב"י תני מזונות מניין ק"ו ומה דברים שאין בהם קיום נפש כך דברים שיש בהם קיום נפש עאכ"וכ משמע דראב"י נמי סבירא ליה דמזונות דאורייתא וכ"כ תו' בשם רש"בם בפ' נערה אך קשה דא"כ ברייתא דקרני תקנו מזונות תחת מ"י דמשמע דמזונות דרבנן דלא כמאן ושמא מפני זה כתב הסמ"ג דלראב"י מזונות ועונה הן מדרבנן שסובר דברייתא דמכילתא דקתני לראב"י מזונות מניין וק"ו דכסותה אינו אלא דרך אסמכתא דומי' ק"ו דמגילה מעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים ע"א כו"כ לזה אמרו רגילה היא דרבנן ויש קצת ראיה על זה שהרי בגמרא לא הביא בפ' נערה מדברי ראב"י רק ששארה כסותה ועונתה כולם לכסותה. ומסיפא דברייתא דקתני מזונות מניין לא הביא כלום עכ"ל. צא ולמד שגם המזרחי כתב על הה"מ [כמ"ש הכ"מ] אינו מחוור שהרי בסיפא דברייתא וכו' ומה שמסיק דברייתא דקתני מזונות מניין מק"ו וכי' אינו אלא על דרך אסמכת' וכו' לא כתב המזרחי כך אלא לשיטת הסמ"ג שכתב דלראב"י גם עונת דרך ארץ אינו אלא מדבריהם אבל לשיטת הה"מ שלא כתב אלא על מזונות שהוא מדרבנן אבל בעונת דרך ארץ מודה להרמב"ן שהוא ד"ת אפילו לראב"י וזה לא ידעינן אלא מכח ק"ו א"כ ע"כ דק"ו אלימתא הוא כמו כל דין ק"ו ומעתה גם מזונות הוא ד"ת מכח ק"ו א"כ סיום דברי המזרחי שכתב דק"ו זה אינו על דרך אסמכתא וכו' לא העלה ארוכה לזה שכתב בתחילה אינו מחוור שהרי וכו'. ועל הדרך הזה תבין כשתדקדק בדברי הכ"מ שכתב דהא מסיים בברייתא אליבא דראב"י דמזונות ועונה הוי דאורייתא דקדק לכתוב ועונה לברר דבריו על נכונה הרי לך ברירין דברי הכסף משנה אבל תירוצו של הש"ך אינו מעין הטענה וצע"ג על הש"ך. ודע דמ"ש המזרחי בשם הסמ"ג דלראב"י מזונות ועונה הן מדרבנן וכו'. אכן בסמ"ג בלפנינו [דפוס ווינצי' ש"ז לפ"ק] איתא ל"ת פ"א שארה כסותה ועונתה לא יגרע צוה הקב"ה שהנושא אשה לא יגרע ממנה שאר כסות ועונה. ובפירוש המקרא נחלקו רבותינו בכתובות פרק נערה שחכמים אומרים שארה אלו מזונות כסותה כמשמעו ועונתה תשמיש וראב"י אומר כסיתה ועונתה לפי עונתה תן לה כסותה שלא יתן לה חדשים בימות החמה ושחקים בימות הגשמים שארה לפי שארה תן לה כסותה שלא יתן של ילדה לזקנה ושל זקנה לילדה (ולראב"י מזונות ועונתה מדרבנן) ועל הגליון דפוס במקצת ספרים אין זה: ותניא בתוספתא לראב"י מזונות מניין אמרת ק"ו ומה דברים שאין בהם קיום נפש כגון כסותה אין רשאי למנוע ממנה וכו'. עונה מניין. ומה דברים שלא נשאת עליהן מתחילה אין רשאי למנוע ממנה דברים שנשאת עליהן מתחילה לכ"ש תני רב יוסף שארה זו קרוב בשר שלא ינהג בה וכו' ושיעור העונה והמזונות והכסות מפורשי' בפ' אע"פ דתנן עונה האמורה בתורה הטיילין וכו' הפועלין וכו' הספנים וכו' והטעם שמאחר שהעונה סתומה בתורה יש לפרש לפי הנראה הכל לפי טורח אומנתו ינהיג עצמו עכ"ל הסמ"ג. והנה המעיין יראה דהדין עם מקצת ספרים דלא גרסי' לראב"י מזונות ועונה מדרבנן ומכמה טעמים מוכח דנוסחא מוטעה הוא ראשון שהרי התחיל הסמ"ג לתשוב ל"ת פ"א שארה וכו' צוה הקב"ה שהנושא אשה וכו' משמע שכל השלשה מדאורייתא לכ"ע אטילו לראב"י ולהכי כתב הסמ"ג ובפירוש המקרא נחלקו וכו' כלומר רק בפירוש המקרא פליגי אי שארה הוא מזונות ועונתה עינ' ממש וראב"י ס"ל דפי' המקרא אינו כך אלא לפום שארה וכו' אבל לפום קושטא דמלתא גם ראב"י מכח הק"ו מודה שהיא מצוה שצוה הקב"ה וכו' לפיכך דקדק לכתוב ובפי' המקרא ולא כתב ובעיקר הדין נחלקו. והאמת עד לעצמו דלכך הביא הסמ"ג מיד בסמוך לה ותניא בתוספתא ראב"י מזונות מניין אמרת ק"ו וכו'. ותו לדברי הרב המגיד דקי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי אפילו נגד תרי א"כ למה פרק הסמ"ג דלא כוותיה שחשבן למצוה דאורייתא א"ו דגם ראב"י ס"ל כך מכח הק"ו ותו דא"כ גם המשנה (ס"א:) העונה האמורה בתורה וכו' יהיה נגד ראב"י וראיתי בתי"ט שכתב וק"ק מאי למימרא האמורה בתורה וי"ל דאפי' לראב"י דדריש לשארה כסותה ועונתה כלהו לכסות אפ"ה אית ליה דעונה אמורה בתורה ממדת ק"ו כדמייתי התם בתו' סיפא דברייתא דרך ארץ מניין אמרת ק"ו וכו' עכ"ל: ותו כבר ידענו דדין ק"ו דאורייתא ב"ק (ד' ה) ב"ב (קיא.) זבחים (סט) מדין ק"ו כיצד וכו' וגם לולא דכתבה רחמנא שאין עונשין מ"ה [ע' מכות ה:] היינו דנין ק"ו לחייבו מיתה ע"פ ק"ו ובכן מי יתנני השב רוחי להלום דברי מזרחי. שאומר דבר חדש אשר לא שמענו עד כה שק"ו הוא אסמכתא. והיאך יתואר זה אחרי דקי"ל דאדם דן ק"ו מעצמו. נדה (יט:) וא"כ לא מצינו שום ענין הגורם לבטל הק"ו כגון פרכא או כיוצא בו אין ספק שהק"ו אלימתא לחייב או לזכות. ומה שהביא המזרחי לסעד מק"ו ממגילה לא זכיתי להבין שהרי במגילה (יד.) אמר מ"ח נביאים וכו' ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דריש אמר ר"ח ב"א ומה מעבדות לחירות [ביציאות מצרים אמרו שירה על הים רש"י] אמרי' שירה ממיתה לחיים לכ"ש א"ה הלל נמי נימא [שהיא שירה רש"י] וכו' רב נחמן אמר קרייתה זו הלילא רבא אמר בשלמא התם וכו' הרי חזינן דנביאים סמכו עצמן על הק"ו והוסיפו על מה שכתוב בתורה מקרא מגילה ולשיטת רב נחמן לולא שתקנו קריאת מגילה הי' מהחיוב לומר הלל על הנס שנעשה ממיתה לחיים מכח ק"ו ומה מעבדות לחירות וכו' [וע"ל ז. עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה וכו' ובתוס' ד"ה נאמר' לקרות] ומ"ש המזרחי עוד ויש קצת ראי' על זה שהרי הגמר' לא הביא וכו'. כבר בררתי בס"ד בחיבורי תנא תוספתא שחברתי על התוספת' כי כמה וכמה דינים נלמדים מן התוספתא אף שלא הובאו בש"ס דילן. ולכן מפאת כל אלה שפיר כתב הכ"מ. ונסתייע מתוס' שהביאו סיפא ברייתא. ואי משום קושי' שכתב המזרחי דא"כ ברייתא דקתני תקנו מזונות תחת מ"י דמשמע דמזונות דרבנן דלא כמאן. והיא נאמרה כבר בתוס' דסיימו ולפ"ז תימא ברייתא דלעיל וכו' ואפ"ה לא כתבו תוס' שהק"ו הוא דרך אסמכתא מטעמים דאמרן וידעו תוס' דיש לתרץ התמיה היטב לפי מה דקי"ל כרב הונא א"ר דיכולה אשה לומר לבעלה איני נזונית ואיני עושה ופריך הש"ס מכך ברייתא דקתני תקנו מזונות תחת מ"י ומשני אימא תקנו מ"י תחת מזונו' ע' לקמן (נח:) ובתוס' (מ"ו) ד"ה תקנו וכו' והשתא לפי המסקנא אליבא דהלכתא דכך תני בברייתא תקנו מ"י תחת מזונות א"כ שפיר אתיא הברייתא אליבא דכ"ע ומזונות דאורייתא ברם לריש לקיש לקמן (נח:) דפליג ארב הונא א"ר וכו' וס"ל דמ"י עיקר וכן לרב אדא בר אהבה לקמן (נט) דמגיה הברייתא אימא תקנו מזונות תחת מותר מי' קושי' התוס' והמזרחי במקומה עומדת כמאן אתיא. ולכאורה יש לדקדק דעדיפא ה"ל להו לתו' ולמזרחי להקשות על ר"ל דס"ל מ"י עיקר והוא דלא ככולהו תנאי וכן על ר"א ב"ע כמאן ס"ל וקצת ה"א דס"ל לר"ל ולרא"בא כברייתא דתני רב יוסף (מח.) שארה זו קרוב בשר מסייע ליה לרב הונא דאמר האומר א"א אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה. א"כ כיון דמוקמית לשארה על קרוב בשר אין למזונות ראיה מן התורה [אלא חכמים תקנוהו למר תחת מ"י ולמר תחת מותר מ"י] וס"ל בזה כת"ק ור' אלעזר דלא ילפו מזונות ועונה מק"ו אלא עונה כמשמעו הוצרך הכתוב להודיע ואי אמרינן דמזונות אתיא מק"ו דכשות קשה ועונתה ל"ל הא פשיטא דעונה מק"ו אתיא אלא במה שכתבה התורה ועונתה רצה להורות דלא נילף ק"ו וא"כ כיון דשארה אתיא לקירוב בשר אין לנו ללמוד חיוב מזונות ד"ת ובזה יתיישב הסוגיא דלקמן (נ"ח:) אר"ה א"ר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונית ואיני עושה קסבר כי תקנו רבנן מזוני עיקר ומעשם ידיה משום איבה מיתיבי תקנו מזונות תחת מ"י אימא תקנו מ"י תחת מזונות. ולכאורה איכא למידק למה זה אמר הש"ס קסבר כי תקינו רבנן מזוני וכו' עדיפא ה"ל לומר דקסבר ר"ה דמזונות מדאורייתא כמו כלהו תנאי הת"ק ור' אלעזר וראב"י ובפרט לפי מה שכתבתי דלפי מה דמהפך ר"ה הברייתא אימא תקנו מ"י תתת מזונות דגם הברייתא ס"ל כהני תלתא תנאי א"כ ניחא טובא לומר דר"ה ס"ל דמזונות עיקר שהוא דאורייתא ומ"י משום איבה. אמנם לכדאמרן דר"ה דאמר האומר א"א אלא אני בבגדי וכו' הוציא סברא זו כפי המבואר מסייע ליה לר"ה מקרא דשארה זו קרוב בשר א"כ ע"כ דמזונות תקנו רבנן. והוי יודע דסוגי' דאמר (נח:) ולקמן עוד (ע פג. קז:) וב"ב (מט:) גיטין (עז) אי' אר"ה א"ר יכולה האשה וכו' מזוני עיקר וכו' [ועכשיו זכינו כי גם נוסחת גאון סי' זה בסמוך ד"ה ברם צריך וכו' גריס אר"ה א"ר יכולה אשה וכו'] ולפי גירסא זו איכא למידק טובא הא דאמר הש"ס בסוף סוגיא (נח:) רב ושמואל סברי תקנו מזונות תחת מ"י וכו' הלא בכל מקומות הנ"ל מבואר דרב ס"ל דמזונות עיקר ומ"י תחת מזונות אמנם אודיע כי בב"ק (ח'.) אי' אר"ה יכולה אשה וכו' וכן ברב אלפס אי' אר"ה יכולה אשה וכו' וגרסי' בהדי' פרק שני דייני גזירות דהילכתא כר"ה עכ"ל ולא גרס אמר רב" וא"כ דר"ה בעצמו ומפי עצמו אמר יכולה וכו' הוכרח הש"ס לומר קסבר כי תקנו רבנן מזוני וכדאמרן וע"פ האמור דכולהו תנאי גם ראב"י ס"ל דמזונות ד"ת יתיישב מה שלכאורה תמוה מאד הא דאמר רבא (מ"ז:) האי תנא סבר מזונות מדאורייתא דתני' שארה אלו מזונות וכן הוא אומר וכו' ר' אלעזר וכו' עונתה אלו מזונות וכו' הנה ראינו כי הת"ק ור"א ס"ל מקרא חיוב מזונות וא"כ ה"ל לרבא לומר הני תנאי סבירא להו מזונות דאורייתא ולא לשלול רבים בלשון יחיד. ואולם אמת נכון הדבר לפמ"ש תוס' ישינים לעיל (כט:) ד"ה ולאפוקי מהאי תנא פ' תנא דברייתא אבל מפיק מתרווייהו תנאי שמוזכרים בברייתא והשתא אם אמרי' כמו שכתבתי דכולהו תנאי המוזכרי' בברייתא [כלומר אף ראב"י ס"ל מכח ק"ו דמזונות דאורייתא] שפיר יש לומר הא דאמר רבא האי תנא סבר פי' תנא דברייתא משא"כ לדעת המזרחי דראב"י ס"ל דמזונות דרבנן אבל הת"ק ור"א ס"ל דמזונות ד"ת אין לומר דפי' האי תנא סבר דקאי על תנא דבריית'. ובכן אחת לאחת הכף מצרף בקב נקי ונחת בלימא מסייע בסיוע שיש בו ממש לדעת אונקלוס שארה זיונה. וכדעת הרמב"ם והרשב"א וסייעתם. עוד אני מדבר מצאתי רב לי בדבר זה לחבר שגם הגאון בעל פרשת דרכים בדרך מצותיך כתב דמה דאי' בסמ"ג לראב"י מזונות ועונה דרבנן נראה דטעות סופר הוא וכתב עוד דמה שכתב הסמ"ג עשין (מ"ז וצ"ל) מ"ח שארה אלו מזונות כסותה כמשמעו כו' מבואר דפסק כחכמים ומשיג על המזרחי והרוצה לעמוד עליו. ע"ש:
**אלו אשה דאמרה לא בעינא מזונות ולא מעה כסף לצורכי וכו' דא"ר הונא א"ר יכולה אשה וכו':**בגוף ענין המסתעף מזה הלא ערוכה בכל ושמורה במה שכתבתי לעיל באריכו' בס"ד ואת זה תדע דמ"ש גאון אילו אשה דאמרה לא בעינא וכו' נתבאר ע"פ דברי הר"ן בכתובו' [דף פ"ז: ד' זולצבאך] בזה"ל ומשמע דה"ה דיכולה לומר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת מותר וכ"כ רב אחא גאון ז"ל בשאלתות ודבר ברור הוא שאם במזונות דשכיחי יכולה לומר איני נזונית ואיני עושה כ"ש במותר דלא שכיחי עכ"ל: