Sheyarei Korban on Jerusalem Talmud Eruvin Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולא עוד בקליפת השום וכו'. וקשה הא איכא בינייהו הך משהו שבקרן זוית אי מודדין מבפנים צריך משהו יותר ואי מודדין מבחוץ א"צ אלא אמה מכוונת וי"ל כיון דאינו אלא כקליפת השום לא קחשיב משא"כ בשאר פסין משהויין שעמדו בפני עצמן ושיעורא בעיא אבל כאן כיון שהוא ראוי לחקוק אפי' בקליפת השום סגי:
בעגולה. בבבלי בפרקין דף י"ט גרסי' בעי מיניה אביי מרבה תל המתלקט י' מתוך ד' נידון משום דיומד או לא א"ל תניתוה רשב"א אומר היתה שם אבן מרובעת רואין כל שאלו תיחלק ויש בה אמה לכאן וכו' ר"י בנו של ריב"ב אומר היתה שם אבן עגולה רואין כל שתיחקק ותיחלק ויש בה אמה וכו' מ"ס חד רואין אמרינן ומ"ס אפי' תרי רואין אמרינן ותל נמי תרי רואין הן וכתב הרמב"ם פי"ז מהלכות שבת היה במקום א' מן הזוית וכו' אבן גדולה או אילן או תל המתלקט י' מתוך ד' וכו' רואין כל שאלו יחלק ויש בו אמה לכאן כו' ע"כ וקשה למה פסק בתל לקולא הא רשב"א פליג וי"ל כיון דדבר דרבנן הוא פסק כר"י לקולא ועוד שסמך אסוגין דאף רשב"א לא פליג אלא מר אמר חדא וכו' ולא פליגי אך קשה למה לא כתב אבן עגולה וה"ל לפרש שתיחקק ותיחלק ודאמרינן שתי רואין ואע"ג דזה שמעינן מתל מ"מ ה"ל לפרש אבן השנוי בברייתא ותו דאבן שנוי במשנתו תחלה:
היו חמשה קנים וכו'. כתב הרמב"ם היו חמשה קנים ואין בין זה לזה שלשה וכו' נידונין משום דיומד וכתב הה"מ בעי מיניה אביי מרבה מחיצת קנים וכו'. ופשיט ליה רבה דנידון משום דיומד ואע"ג דדחי ליה אביי וכו' ע"ש ול"נ פשוט דסמיך רבינו אסוגין ולשונו מוכיח עליו:
אבל לא מן הפסים לחצר. וקשה מ"ט לחלק ביניהם לכן נ"ל דגרסינן ומפסין לחצר וכן הגירסא בבבלי ובתוספתא וה"פ דהא ליכא דיורים בין הפסים דליסרו עלייהו דליהוי מוציא מרשותו לרשות חבירו:
אם עירבו דרך פתחים. בבבלי דף ע"ד ע"ב גרסי' אר"י אמר רב מבוי שצידו אחד עכו"ם וכו' אין מערבין דרך חלונות ופרש"י להכי נקט חלונות שאין דרך בני אדם לעשות פתחים גדולים מבית לבית ובתוס' שם כתבו בשם ר"י דדוקא חלונות אסור לערב אבל אם יש פתחים ביניהם מותר לערב ע"ש ותימא שמסוגין מבואר כפרש"י דאפילו עירבו דרך פתחים אוסר רב גם הרמב"ם בפ"ב מה"ע כתב שאם עירבו דרך חלונות אסורים לטלטל דרך פתחים ומותרים לטלטל דרך חלונות וקשה דכאן משמע דאף אם עירבו דרך פתחים אסור לטלטל בהן:
פדא אמה ומחצה. בגליון פירש בבבלי הוא פירא דבי תורא והוא שוחה עמוקה שהיתה בין שכונה לשכונה ושם היו מניחין גרעינין לאכול השוורים ובכאן פי' שאותה פירא היתה אמה מחיצה ואמה בנין ע"כ ותימא פירושו א"כ אין כאן מקומו ומפני שראה דבר זה בבבלי בפרקין פירשוהו כאן ועוד מנ"ל להגיה ולחדש דבר מלבו דבבבלי משמע שהוא כולו בחפירה לכן פירושי שבקונט' עיקר ואף אם נאמר כגירסא שלפנינו וגרסי' פדא כך פירש חכם ששמו פדא אמר דלכך בעינן עשר לר"מ דפרה אמה ומחצה ואמה ביניהן:
באר מהו שתעלה וכו'. בבבלי בפרקין דף ך"ב גרסי' איבעיא להי בור ופסי' קאמר או דלמא בור בלא פסים וכתבו תוס' פי' ופסים לא יהיו מרוחקי' מן הבור אלא כדי ראשה ורובה של פרה אבל א"ל דפסין נמי אי בעי מרחיק עד ב"ס מדקאמרינן בסמוך מאי בינייהו בין ר"י לרשב"א ולפ"ז טובא א"ב דר"ש לא שרי אלא כדי להרחיק ראשה ורובה ור"י מתיר עד ב"ס ע"כ ול"נ דאפשר לקיים פירוש השני וכדמשמע כאן דהכי קמבעיא ליה והא דלא קאמרי דא"ב דר"י מתיר עד בית סאתים י"ל דבברייתא משמע דרשב"א הוא דמיקל מדקתני רשב"א אומר בור ב"ס אב"ס מותר ולא אמרו להרחיק אלא כדי ראשה וכו' וקשה מותר למאן אי לרבנן הא אינהו אפילו בית ה' כורים מתירים ואי לר' יהודה הא ר"י מתיר טפי ממנו אלא ודאי דרשב"א מיקיל מדר"י לכך קשיא ליה מאי בינייהו ומשני אריך וקטין א"ב לר"י כל שהוא ארוך יתר מבית סאתים אע"פ שאינו רחב אסור ולרשב"א בעינן שיהא כשיעור בית סאתים מרובעת. מיהו גם סוגיין איכא לפרושי כבבלי וה"ק הדא אמרה דלר' יהודה הבאר עולה ממדת סאתים ואפילו הפסים צריכים שיעמדו בתוך ב"ס דמדרשב"א פליג וסובר שהפסין אינן במדת ב"ס ש"מ דר"י סובר שהן במדת ב"ס אך אין הלשון משמע אלא כמו שפירשתי בקונטרס:
קרפף שיש בו מדת סאתים אינו מותר לטלטל בו אלא בד' אמות. שמעינן דבית סאתים כיתר מבית סאתים ואסור לטלטל בו אבל הרמב"ם כתב ר"פ ט"ז ואין מטלטלין בכל הקרפף אא"כ יש בו בית סאתים או פחות אבל אם היה בו יתר על ב"ס אסור לטלטל בו אלא בד' אמות וכתב הגמיי' שכ"כ תוספות ותימא דהכא משמע מפורש דב"ס כיתר על ב"ס וכ"מ לקמן קרפף שיש בו עד ב"ס א"ר אבהו הואיל וראוי להתיר וכו' והיה נראה דראייתם מהא דאמרינן בבבלי דף כ"ד ע"א אר"ה בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דלא הוה ב"ס אבל ב"ס אסור דמשמע דוקא בנזרע הוא דאסור ב"ס י"ל אדרבה דוק מינה לאידך גיסא דקמ"ל אפילו לא מרע אלא מיעוטא כל שיש בו ב"מ אסור וצ"ע בסוגיא שם ובתוס' וברא"ש שם:
הדא מסייעא לר"י. וקשה הא ר' יוסי בעי מיהת כל שיעור האורך ורוחב של ב"ס או של בית רובע ור' יונתן מתיר אפילו בשיעור אורך לבד וי"ל דר' יונתן לא איירי אלא להתיר משני צדדים ור' יוסי בברייתא איירי להתיר מכל ד' רוחותיה לכך בעי יותר וכן בב"ס ודאי דבעינן כל השיעור ולא מייתי סייעתא מר' יוסי אלא דלא בעינן מרובע אף במקום שנתנו שיעור מרובע הלכך כאן שיש עכ"פ שיעור הרחק ביניהם כפי מה שנתנו חכמים אע"פ שאין ברחבו כל כך סגי:
במחלוקות סאתים מבית כור. בבבלי בפרקין דף כ"ו גרסינן א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ויהי ישעיה לא יצא אל חצר התיכונה כתיב חצר וקרינן עיר וכו' מ"ס עיירות בינונית בית כור הויין וכו' משמע דלר' יוחנן לר' אילעי מטלטלין בכולה דומיא דעיר ותימא שהירושלמי השמיט דבריר בי יוחנן וסתם כר"א: